תכנית השלום של טראמפ היא ניסיון יומרני לקדם רעיונות לשלום יציב ובר קיימא, המחייבים את הפלסטינים לקבל על עצמם שינויים בנראטיב שלהם ולהכיר במציאות. כדי שיזכו ביתרונות שהתוכנית מציעה להם, ובראשם מדינה ריבונית וסיוע כספי עצום, עליהם להשלים עם קיומו של עם יהודי ולהכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום שלו, לוותר על המחויבות לשחרור כל פלסטין, לחדול מלראות עצמם כמי שמחויבים למאבק כוחני ומדיני בציונות, ולפיכך להפסיק את ההסתה ואת תשלום השכר למחבלים, ולהפסיק לפעול נגד ישראל בבית המשפט הפלילי הבינ"ל, ולבסוף להסתפק בחזרת פליטים למדינה הפלסטינית ולא לישראל. זאת מעבר להשלמה עם המשך השליטה הישראלית בירושלים, עם נוכחות יישובים ישראליים ביהו"ש ועם ריבונות ישראלית בבקעת הירדן.
אין תמה שהפלסטינים דוחים בשאט נפש רעיונות אלה ומאיימים להגיב במחאה עממית אלימה, תוך שהם שמים יהבם על כך שטראמפ יוחלף בבית הלבן על ידי נשיא אמריקני אוהד, רצוי מקרב אלה הנתמכים על ידי JSTREET. ככלות הכל, דבקותם בעקרונות המאבק חסר הפשרות גרמה להם לוותר על הצעות מפתות הרבה יותר אפילו בראייתם, כמו תכנית ועדת פיל מ-1937, תכנית החלוקה, הצעות ברק ואולמרט ואפילו ההצעה הקוסמת של אובמה וקרי. מה שהתוכנית הנוכחית מבהירה לפלסטינים, הוא שבניגוד לטענתם כי הסבלנות משתלמת והזמן פועל לטובתם, למעשה הזמן פועל לרעתם, ואם הם לא יאמצו את התוכנית וייכנסו למו"מ עם ישראל לגביה מצבם יורע. ראשית, ישראל תלך ותרחיב את אחיזתה בשטח מיידית, ובמיוחד אם תוך ארבע שנים הפלסטינים לא ייקחו על עצמם לשנות את הנראטיב, שנית, חזון המדינה הפלסטינית כשלב בתוכנית השלבים יפסיק להיות רלבנטי ושלישית התמיכה הערבית בפלסטינים תלך ותפחת, וכל זאת בשעה שבלאו הכי הזמינות של כספים לרשות הולכת ופוחתת בשל דבקותה בנראטיב הבעייתי, והתעקשותה לשלם משכורות למחבלים האסורים בישראל.
אם ישראל תנצל במהירות את הצגת התוכנית כדי להחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן והיישובים הישראליים ביהודה ושומרון (לא לספח או להכריז כל ריבונות ישראלית באזורים אלה, שמשמעם ביטול חד צדדי של הסכמי אוסלו) יהיה עליה לצפות לתגובה פלסטינית חריפה. התקווה שהפלסטינים יבינו שהמהלך הנכון מבחינתם כעת הוא להיכנס למו"מ עם ישראל על בסיס התוכנית מתעלמת מלקחי העבר. הפלסטינים אמנם מעוניינים באיכות חיים גבוהה ובהקמת מדינה פלסטינית, אך זאת רק בתנאי שאלה לא יחייבו ויתורים על נראטיב המאבק בציונות. סרבנותם תוסיף להיות מכשול להסדר, שכן זה מחייב הסכמה של שני הצדדים, אך מעתה תחדל להיות מכשול לשינוי המציאות בשטח, בשל השחיקה בכוח הוטו הפלסטיני על מהלכי ישראל בראיית ארה"ב וחלק ממדינות ערב. עד שיקום מנהיג פלסטיני שיהיה אמיץ ונבון מספיק כדי לשנות את הנראטיב, על ישראל לנסות ולשפר את המציאות באורח חד צדדי, תוך המשך המאבק להבטחת ביטחונה.
בכל מקרה, כל עוד תדבק ישראל בעיקרון שהיא איננה מעוניינת לשלוט בפלסטינים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית, אין חשש שזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תעמוד בסכנה, כפי שטוענים מתנגדי התוכנית.
