התראות

למה הדרישה להכרה במדינה יהודית חשובה כעת?

שיתוף

עניינים

שני אירועים משמעותיים החלים בחודש נובמבר צריכים לעמוד נגד עיניהם של כל המתמודדים עם אלו הקוראים תגר על הלגיטימיות של מדינת ישראל. ב-2 בנובמבר, 1917, אישר הקבינט הבריטי את הצהרת בלפור, בה דובר על הקמת "בית לאומי יהודי" בשטח שיהפוך לימים למנדט הבריטי בארץ ישראל. באותה עת כוונותיו של בלפור היו ברורות, שכן שלושה חודשים לאחר פרסום ההצהרה, הוא עצמו הודה כי הוא מקווה שהצהרתו תוביל להקמת מדינה יהודית. כאשר חבר הלאומים הפך את הצהרת בלפור לחוזה משפטי בינלאומי מחייב (המנדט), הוא הכניס בה שינויים חשובים. חבר הלאומים הכיר ב"קשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל." יש לציין כי חבר הלאומים לא המציא זכויות יהודיות היסטוריות, אלא הכיר בזכות שהייתה קיימת מקדמת דנא. עובדה זו באה לידי ביטוי בהתייחסות חבר הלאומים לעם היהודי כמי ש"מקים מחדש את ביתו הלאומי בארץ".

מה היה הבסיס לנכונותם של הבריטים להשיב את ארץ ישראל לידי העם היהודי אחרי 2000 שנה? בעקבות תבוסתה במלחמת העולם הראשונה, וויתרה האימפריה העות'מאנית על ריבונותה בשטחים נרחבים באסיה שמדרום לטורקיה המודרנית. התעוררה השאלה מי יהפוך כעת לריבון על אותן טריטוריות. בכתביהם של ראש הממשלה הבריטי דאז, לויד ג'ורג', ושר החוץ שלו, בלפור, ניכרת היטב תחושתם של השניים, כי בריטניה שיחררה את חצי האי הערבי, עיראק, סוריה ועבר הירדן מידי השלטון הטורקי. השניים קיוו, כדברי בלפור, שהערבים יסכימו לכך ש"פיסה קטנה" יחסית של שטח תימסר לידי היהודים. מה שעתיד היה להפוך לארץ ישראל המנדטורית היו מחוזות נפרדים של האימפריה העות'מאנית. שטח זה נודע בערבית כ"סוריה אל-ג'ונוביה" (דרום סוריה). בשנות ה- 20, השטח שהוקצה לטובת הבית הלאומי היהודי היה פחות מאחוז אחד מהשטח שיועד לערבים לשם הגדרתם העצמית (היום, לשם השוואה, דוברים פלסטיניים טוענים כי כל שהם מבקשים הוא 22 אחוזים משטחה המקורי של ארץ ישראל המנדטורית ומתעלמים מהשטחים הנרחבים שבאו תחת ריבונות ערבית).

ב- 29 בנובמבר 1947, כ-30 שנה אחרי הצהרת בלפור, אישרה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 181, שהמליצה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית. זכויותיהם הלאומיות של היהודים, שנקבעו עוד קודם לכן על ידי חבר הלאומים, אושרו מחדש על ידי יורשו הבינלאומי, האו"ם. כך הפכה ישראל למדינה, שתקומתה זכתה לתמיכה הן מצד חבר הלאומים והן מצד האו"ם.

ההנהגה היהודית באותה תקופה קיבלה את החלטה 181, בעוד המדינות הערביות דחו אותה ופתחו במאבק מזוין. נכון הוא שלאחר סירובן של מדינות ערב לקבל את ההחלטה, חדלו הגבולות הספיציפיים ששרטטו בה להיות רלוונטיות, כפי שציין המומחה המשפטי הבריטי הידוע אליהוא לוטרפאכט. עם זאת, העיקרון שעומד בבסיס החלטה 181, הכולל את ההקמה של המדינה היהודית, נשאר תקף מבחינה בינלאומית.

בעידן הנוכחי, בו מתנהל דיון נרחב על הלגיטימיות של מדינת ישראל, חשוב לזכור כי אין אף חברה אחרת באו"ם שזכתה לתמיכה כה מסיבית בעת הקמתה במהלך המאה ה-20. כיצד ניתן להסביר את העובדה כי החברה הלגיטימית ביותר באו"ם ניצבת תחת המתקפה החריפה ביותר בימינו?

לשאלה זו ניתנו בעבר הסברים רבים: הפלסטיניזציה של הסכסוך, כמו גם השינוי בהרכב החברים באו"ם וכו', אבל ניתן היה לחשוב שלפחות מדינות אירופאיות רבות יהיו קשובות לזכויות המשפטיות וההיסטוריות של ישראל. אולם התמיכה בישראל באירופה נחלשה. אחד מחברי הפרלמנט האירופי מסר לי שלא לציטוט את הערכתו לגבי מקור הביקורת החריפה האירופית. לדעתו, הדבר נובע מכך שהאיחוד האירופי יועד מראשיתו לשמש כמסגרת רב-לאומית חדשה שתחליף את מבנה מדינת הלאום, אשר נתפס בעיני אירופים רבים כמודל מיושן שאחראי לשפיכות-הדמים ההרס והחורבן שפקדו את אירופה. לעומת זאת, הקמתה של מדינת ישראל מוכיחה תפיסה מנוגדת לחלוטין: אם העם היהודי, זוכר את שורשיו הלאומיים אחרי 2000 שנה ועולה מחדש על במת ההיסטוריה, הרי שיש בכך הוכחה שרעיון מדינת הלאום עודנו שריר ותקף.

תהליך השלום היה אמור לכאורה לנטרל את ההתקפות על הלגיטימציה של ישראל. ככלות הכל, ב-9 לספטמבר, 1993, יאסר ערפאת כתב לראש הממשלה דאז יצחק רבין: "אש"ף מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום וביטחון". אך במהלך השנים הבאות, אש"ף למעשה קידם במרץ את הדה-לגיטימציה של ישראל באמצעות האו"ם והסתה יומיומית. רק לאחרונה, ב-17 ליוני, 2010, תוארה מדינת ישראל בטלוויזיה הפלסטינית הרשמית כ"אלו שגנבו את פלסטין בחיפוש אחר מולדת-לכאורה שתסכים לקבל אותם" (מקור: מבט לתקשורת הפלסטינית). בעיתונות הרשמית הם מתייחסים אל כל שטחי מדינת ישראל ככבושים.

רבים תוהים מדוע ישראל מתעקשת כל כך על הכרה פלסטינית במדינה יהודית. מדוע אין די בהכרה פלסטינית בהחלטה 181 שקוראת להקמת מדינה יהודית? והאם ערפאת לא הכיר כבר במדינה יהודית ב-1993? נכון לעכשיו, מי שאמור להיות הפרטנר לתהליך השלום מקדם התקפות על זכויותיה המשפטיות של ישראל על מנת לשחוק אותן, על פני כל במה אפשרית, וזאת למרות החלטות חבר הלאומים והאו"ם. הדרך היחידה להגיע לשלום אמת עוברת דרך הכרה הדדית שמאשררת את הזכויות המשפטיות שהוענקו לישראל על ידי הקהילה הבינלאומית.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am

Close