|
מתחת לפני השטח, גוברים חששות המערב מפני הכיוון הכללי של מדיניות החוץ הטורקית תחת ראש הממשלה טאיפ ארדואן ומפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP). במברק חשוב מאוד של מחלקת המדינה של ארה"ב מ-2004, שנחשף על ידי ה"וויקיליקס" ותואר בעבר בטור זה, מפרט דיפלומט אמריקאי בטורקיה את חששותיו "ממדיניות החוץ החדשה והפעילה מאוד" של אנקרה. כמו פרשנים רבים אחרים, גם הוא התמקד במה שכינה "הפנטזיה הניאו-עות'מאנית" של אהמט דבוטואלו, שהיה באותם ימים היה יועץ בלבד וכיום מכהן כשר החוץ של טורקיה. אך הדיפלומט האמריקאי הרחיב הרבה מעבר לכך. הוא נכח בפגישה של מכון המחקר המרכזי של מפלגת ה-AKP, שם שמע רבים מחברי המפלגה מדברים על כך שתפקידה של טורקיה הוא להפיץ את האסלאם באירופה. הוא הוסיף כי בין חברי המכון "רווחה תפיסה" כי על טורקיה "לנקום את התבוסה במצור על וינה ב-1683" בו נחלו העות'מאנים תבוסה היסטורית. ייתכן והפרשנות שבמברק מרחיקת לכת בכך שהיא מבססת את מסקנותיה לגבי האורייטנציה האידיאולוגית של הממשלה הטורקית על רשמים ממכון המחקר של מפלגת ה-AKP. ועדיין, הדבר ממחיש את דאגותיו של דיפלומט מערבי לגבי הלכי הרוח של טורקיה כיום. מגמות אלו אינן מהוות דאגה רק עבור ארה"ב אלא גם עבור מדינות אחרות אשר ללא ספק עוקבות אחר המתרחש בטורקיה. בשלהי 2009, דבוטואלו נאם בסראייבו שבבוסניה, והסביר את גישתו למדיניות החוץ הטורקית. לפי דו"ח של מחלקת המדינה על הנאום, דבוטואלו הצהיר כי "מצבם של הבאלקן, הקווקז והמזרח התיכון היה טוב יותר תחת שלטון או השפעה עות'מאנית". ברחבי מזרח אירופה, מהונגריה ועד לסרביה, יש מקומות הזכורים גם היום כשדות קרב בין צבאות נוצריים לאימפריה העות'מאנית. פרשנים רבים פספסו מגמה נוספת בגישתה המדינית של טורקיה. במחקר של סטיבן מרלי, מומחה לרשתות של ארגון האחים המוסלמים, צוין כי מאז 2006, כשהאחים המוסלמים רוצים לכנס ועידה בינלאומית גדולה, הם אינם פונים לקטאר או לערב הסעודית, אלא מקיימים אותן באופן קבוע, בטורקיה. 2006 הייתה גם השנה בה טורקיה ארחה לראשונה את החמאס וקבלה בברכה את חלאד משעל. לאחרונה, ב-2011, ארגון האחים המוסלמים הסורי, יחד עם שאר האופוזיציה הסורית, ערך את פגישותיו באנטליה, עיר הנופש האהובה על הישראלים משכבר הימים. גם אם המשטרים הישנים של המזרח התיכון יקרסו כתוצאה מ"האביב הערבי", הרי שטורקיה מיצבה את עצמה במיקום אופטימלי מבחינת השפעתה על המפלגות אשר סביר להניח שיחליפו אותם. ייתכן כי מה שמתרחש בטורקיה איננו רק תוצאה של התחזקות האסלאם, אלא גם של שינויים גיאו-פוליטיים. לפני הפלישה הצרפתית למצרים ב-1799, המזרח התיכון נשלט על ידי שני כוחות, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית. בשתי המאות הבאות, התחלפה ההגמוניה במזרח התיכון ברובה להגמוניה מערבית, בעיקר בריטית-צרפתית, שהתחלפה בכוח אמריקאי. פרופסור ברנרד לואיס ציין פעם כי המזרח התיכון יכול לחזור למצבו הקודם בו טורקיה ואיראן שוב יהפכו לכוחות הדומיננטיים באזור.
לדבוטואלו יש סיבות רבות להחריף את הסכסוך עם ישראל. יש הסוברים כי זהו סכסוך פרטי, היות וסבו היה חייל עות'מאני שנלחם בבריטים ברצועת עזה. במובנים רבים, ההתנהלות של ארדואן ודבוטואלו מול ישראל נתפס כסימן אזהרה לגבי הכיוון העתידי של המדיניות הטורקית. האם טורקיה תחזור להיות בת ברית מעשית של מערב המגשרת בינו לבין המזרח התיכון או שהיא תבחר ללכת במסלול חדש וקיצוני שיוביל אותה לקונפליקט עם המדינות הסובבות אותה? המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום". |
| הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |
