האירוע הקריטי להצלחת הפיוס הפלסטיני, העברת השלטון בעזה מחמאס, לממשלת חמדאללה ברמאללה, היה אמור להיות להתרחש מחר, אבל נדחה בעשרה ימים, וספק אם ימומש בכלל.
על פי מקורות ברמאללה, אחד הקשיים הגדולים של מימוש הפיוס הוא הקושי של הרשות הפלסטינית לשלם את משכורות העובדים החל מדצמבר, החודש שבו הייתה אמורה ממשלת חמדאללה לפרוס את מרותה על עזה, ולשלם משכורות.
סעודיה דחתה את בקשת אבו מאזן לממן את הפיוס, קטר מוכנה, אבל אבו מאזן לא יכול להוציא את העניין לפעול בגלל הקרע שבין קטר לסעודיה. את הכסף של אבו דאבי הוא איננו רוצה, כי הוא מגיע דרך אויבו בפתח, מוחמד דחלאן.
אבו מאזן שלח את פקידיו לתפוס את מקומם במשרדי הממשלה, אבל הפקידים של חמאס לא נתנו להם להיכנס למשרדים. גם שר הפנים של רמאללה ניסה להיכנס ללשכתו בעזה עם פקידיו הבכירים, וגם כניסתו נחסמה, ומתברר כי ממשלת הצללים של חמאס – "הוועדה" – ממשיכה לתפקד, למרות שחמאס הכריז על פירוקה.
בנוסף לכך, מאג'ד פרג' הודיע לאבו מאזן כי איננו יכול לשלוח את אנשיו לעזה, כי הם לא יוכלו להגן על עצמם מחמאס והסלפים. במקביל, אבו מאזן מתעקש על פריסה מלאה של הביטחון הפלסטיני בתוך עזה.
המצרים מקבלים את עמדת חמאס כי הביטחון בעזה חייב להיות משותף, ועליו להיות על טהרת אנשי עזה- פתח עזה, וחמאס. גם האיש המייצג את אבו מאזן בשיחות, סגן ראש הממשלה, זיאד אבו עמרו, הוא איש עזה.
הבעיה היא שגם אם הפיוס ייכשל שוב, הרי שנותרה תובנה אחת בה תומכים מצרים וחמאס, ואבו מאזן וארה"ב מתנגדים לה אבל לא באופן מספיק נחרץ, והיא שהפיוס יכול להתקיים גם בלי שהזרוע הצבאית של החמאס תתפרק מנשקה. חמאס מנסה להנחיל את הקביעה שאין לגעת בשלב זה ב"נשק ההתנגדות".
על ישראל להמשיך ולהתריע מפני הרעיוןהמסוכן של "פיוס לייט", שעלול לחזור לשולחן אם לצדדים יהיה עניין לקדם את הפיוס.
