התראות

המשבר איראן – סעודיה

שיתוף
מזאל צבי, בין מצרים וחמאס

עניינים

העימות שהתפתח בימים האחרונים בין איראן השיעית לסעודיה הסונית על רקע הוצאתו להורג בסעודיה של נימר אל נימר איש דת שיעי אינו אלא המשך של סכסוך בין – אסלאמי משחר האסלאם. הוא אומנם קשור במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי במזרח התיכון, אך מעוגן היטב באיבה עתיקת היומין בין השיעה לסונה שהיא המובילה את שני הצדדים להעצים את הסכסוכים ביניהם.

תקוותו של הנביא מחמד

הנביא מחמד שנואש מלאחד את השבטים הערבים קבע ב"עהד אלאומה" (חוזה הפיוס בין השבטים הערבים בית'ריב -מדינה) כי הם יהיו מאוחדים באסלאם. יורשיו יצאו לכבוש את העולם במטרה לאחדו   תחת דגל האסלאם. הם דכאו את התרבויות העתיקות במזרח התיכון וצפון אפריקה שכמעט נכחדו לחלוטין וכפו את דת האסלאם והשפה הערבית. במזרח התיכון נשארו מעט מאד דוברי ארמית, נציגי אותן תרבויות מפוארות שלאחרונה מבקשים לנער את הכיבוש הערבי ולחזור לשפתם. העם הכורדי והעמים הברברים של צפון אפריקה, אף שאוסלמו ושיתפו פעולה עם הערבים במלחמותיהם, הצליחו לשמור על זהותם ועכשיו הם מבקשים לצאת מן החיבוק הערבי ולהקים מדינות עצמאיות או אוטונומיות נרחבות.

מכל מקום תיקוותו של הנביא מחמד ויורשיו נכזבה. העולם האסלאמי מפורד יותר מתמיד – תהליך שהתחיל מיד עם מותו של הנביא וחילק את האסלאם לשתי כיתות – סונים ושיעים הנלחמים זה בזה 1400 שנים בעצימות משתנה. אומנם השתים מכירות בנביא ובקוראן אך פיתחו אתוס נפרד המונע מהן   כל פיוס. הסונה גברה על השיעה וכ-85% מן המוסלמים כיום הם סונים. מכל מקום הפירוד הוא מאפיין חשוב בהיסטוריה של האסלאם שקיבל ביטוי בהקמת הח'ליפויות שהתחרו על הבכורה בדמשק, בבגדאד, בקהיר, בספרד, בצפון אפריקה ולבסוף באיסטנבול. כיום התפתח  גם הפירוד בתוך הסונה שמשתקף בהקמת אירגונים רדיקליים הקוראים לחידוש הח'ליפות באמצעות הג'יהאד המוכרים בשם הכולל "אסלאמיזם" להבדיל מן האסלאם, אם כי שניהם מבוססים על השריעה וספק אם יש הבדל בינהם במישור ההלכתי.

תוכניתו של ח'ומייני

ח'ומייני עם הגיעו לשלטון ב- 1979 כפה באלימות את תורתו שעיקרה שלטון אנשי הדת המוכרת כ- "ווילאיאת אל פקיה" דהיינו שלטון מורה הדת וכך נפתח עידן חדש של מלחמות בין השיעה לסונה. הוא הכריז על מהפכה אסלאמית מתמדת לאכוף את משנתו, על המזרח התיכון תחילה, ולאחר מכן על העולם כולו. בספרי הלימוד האיראנים מכינים את הדורות הבאים להתנגשות עם השטן הגדול הוא ארה"ב. ח'ומייני מת ב- 1989, אך יורשו חמינאי התמיד ביישום תורתו ביתר שאת.

תוכניתו של ח'ומיני התמקדה בהפעלת המיעוטים השיעים במדינות המזרח התיכון במטרה לפגוע ביציבותן, לגרום להפלת משטריהם, לבנות מזרח תיכון שיעי ולהעמיד את איראן בעמדה של כוח מול מדינות האסלאם והמערב. במסגרת תוכניתו זו הוא הפך את אסד העלאווי לבן ברית לאחר שדאג כי העדה העלאווית, המוחרמת ע"י האסלאם, תוכר כנגזרת שיעית לגיטימית ע"י חכמי האסלאם השיעי בלבנון ובאיראן. צעד נוסף היה להקים את אירגון חיזבאללה תוך ניצול מעמדה הנמוך של העדה השיעית בלבנון ותחושת הדיכוי של מאמיניה. חיזבאללה נועד להיות סוכנה של איראן לקדם את מטרותיה כגון השתלטות על לבנון, לאיים על ישראל ולזעזע את המשטרים של ירדן ומצרים. ב-2008 נתפס תא של חיזבאללה במצרים שעמד לפגוע בתעלת סואץ. כידוע פועל כיום חיזבאללה בסוריה כזרוע של איראן.

האויב מספר אחת

במפרץ, המכשול העיקרי המונע את חדירתה של איראן היא סעודיה, שמבחינתו של ח'ומייני הפכה לאוייב מספר אחד. היא נראתה כ"חסינה" בהיותה שומרת שני המקומות הקדושים של האסלאם, מכה ומדינה, בעלת רזרבות נפט הגדולות בעולם וידידתה של ארה"ב. הטקטיקה של איראן התמקדה לכן בחתירה הדרגתית באמצעות המיעוטים השיעים במדינות האזור כגון כוויית, בחריין שם דווקא השיעים הם הרוב, אך נשלטים ע"י משפחה סונית. במדינות אלה דאגו האיראנים לפתח מחאה שיעית שנועדה לפגוע ביציבות השלטון. לאורך השנים נחשפו במדינות אלה גם מספר חוליות טרור איראניות. בחריין הוכרזה אף כמחוז מספר 14 של איראן – מה שהביא את הנשיא מבארק בזמנו להגיע במהירות למנמה כדי להבהיר לאיראנים כי בטחון המפרץ הוא בטחונה של מצרים.

משפחת ח'ליפה הסונית השלטת בבחריין כמעט שהופלה ע"י הפגנות של השיעים ב-2011 . היא ניצלה  ע"י סעודיה שהפעילה את כוח המגן של מדינות המפרץ ושיגרה לשטחה כוחות צבא יחד עם אלה של מדינת האמירויות.

מאמץ מיוחד עשתה איראן להסית את המיעוט השיעי הגדול בסעודיה, השוכן בעיקר במזרח המדינה שם שנמצאים שדות הנפט הגדולים. שייח' אל נימר אל נימר שהוצא להורג בשבוע שעבר היה ממנהיגי המיעוט השיעי ומגדולי המסיתים שפעל באופן בוטה נגד משפחת סעוד מאז שנות ה-90  ונכלא מספר פעמים. הוא נעצר ונידון למות ב-2012 לאחר שניהל את ההפגנות נגד המלך בתקופה שכונתה בטעות האביב הערבי. העבירות בהם נאשם לא הצדיקו אומנם עונש מות, אך ההסתה נגד משפחת המלוכה הייתה כה עזה ונמשכה ללא הרף עד שהשלטון חש כי יש כאן המרדה המסכנת את יציבותו ומערכת המשפט הסעודית המבוססת על השריעה מצאה את הפסוקים המתאימים בקוראן המחייבים עונש מוות.

ברור שיש כאן הבט פוליטי ואזהרה למיעוט השיעי אבל במיוחד לאיראן שמשמעותו כי סעודיה לא תסתפק יותר בעמדה פסיבית מול החתירה האיראנית ולשון האיומים בה היא נוקטת נגדה ומדינות המפרץ בני בריתה. איומים אלה הפכו בשנים האחרונות למעשים כאשר איראן התערבה בסוריה להצלתו של אסד, העמיקה את השפעתה בעיראק באמצעות המפלגות השיעיות ובהקמת המיליציות השיעיות שהחליפו את הצבא העיראקי שהתמוסס מול דאע"ש ובעידוד והספקת נשק לשבט החות'י (זיידים תימנים שהם שיעים של אסכולת חמשת האימאמים) בתימן המנסה להשתלט על המדינה.

בכך השלימה איראן את כיתורה של סעודיה והעמידה אותה במצב בלתי נסבל.

ה"תרומה" האמריקאית

מה שהחריף עוד יותר את המצב הייתה מדיניותו של אובמה שהותירה את סעודיה לבדה ללא התמיכה האמריקאית שהיתה חלק ממעמדה האסטרטגי באזור. אובמה פתח בשיחות סודיות בעומאן עם איראן, אוייבתה המוצהרת, ולבסוף חתם עימה על הסכם לדחייה זמנית של ייצור הנשק הגרעיני למספר שנים, אבל בעיקר מבלי שהעמיד כתנאי את הפסקת הטרור האיראני במזרח התיכון. במהלכים אלה הכתירה ארה"ב את איראן כמדינה הגמונית במזרח התיכון על חשבון בעלות בריתה הסוניות.

סעודיה מצידה עשתה ככל שיכולה לעמוד מול האיראנים. היא הצטרפה לקואליציה שהקימה ארה"ב להפצצות מן האוויר על המדינה האסלאמית. היא עצמה הקימה קואליציה למאבק בחות'ים בתימן, ולאחרונה גם קואליציה של מדינות מוסלמיות נגד דעא"ש. היא גם פועלה לחיזוקה הכלכלי של מצרים הנחשבת כבעלת ברית נגד איראן עוד מתקופתו של מבארק אם כי התקררות יחסיה עם ארה"ב הובילה אותה לנתיב הרוסי הדוגל במדיניות של פתרון פוליטי בסוריה המנוגד לעמדתה של סעודיה.

המשבר האחרון

המשבר שהתפתח בימים האחרונים בין סעודיה לאיראן הוא אכן תולדה של המהלכים הפוליטים והצבאיים של איראן במזרח התיכון, ובמפרץ בפרט, הנמשכים מזה זמן רב. הם לא הותירו לסעודיה אלא את הברירה לבצע מספר מהלכים שהתחילו בהוצאתו להורג של המטיף השיעי ולאחר מכן, נמשכו בניתוק הקשרים הדיפלומטים וקשרי המסחר עם איראן בתגובה לשריפת נציגויותיה בטהרן ובמשהאד. אלה מהלכים בעלי משמעות כפולה: אזהרה לאיראן וגם נסיון לגייס לתמיכתה את המדינות הסוניות שהן כאמור הרוב המכריע באסלאם. השאלה היא האם מדיניות זו היא ברת ביצוע על רקע האינטרסים הפרטיקולרים של כל מדינה ומדינה. אומנם מספר מדינות הצטרפו למהלך הסעודי כגון בחריין, סודאן וג'יבוטי שניתקו את יחסיהן הדיפלומטים עם איראן ובחריין אף הפסיקה את הסחר עימה, אך מדינות אחרות כגון כוויית והאמירויות הסתפקו במהלכים צנועים יותר. מעניין שגם קטר המנסה להלך על חבל דק בין סעודיה ואיראן החליטה להחזיר את שגרירה מטהרן, כנראה לאחר שחשה בצורך לנקוט בעמדה של סולידריות סונית. עם זאת יהיה צורך להמתין לתגובת הליגה הערבית המתכנסת לדיון חרום ביום א' הקרוב ולהתפתחויות בשטח.

ארה"ב  קראה כרגיל לאיפוק, אך איש אינו לוקח את דבריה ברצינות שהרי ברור לכל שיש לה חלק חשוב בהחלשתם של סעודיה ומדינות המפרץ ובחיזוקה של איראן. רוסיה לעומת זאת שהתערבותה באזור מורגשת היטב הציעה את תיווכה.

מאידך, לאיראן, הפועלת במספר חזיתות ומשאביה אינם בלתי נדלים, אין אינטרס להחריף את יחסיה עם סעודיה בשעה זו ולהרע את קשריה עם המדינות הסוניות שבלאו הכי גרועים. המלחמה בדעא"ש ושימור השפעתה בסוריה ובעיראק חשובות יותר.

אולם לבסוף כולם יודעים כי הכוח המניע של המשבר ושורשיו העמוקים מצויים בסכסוך עתיק הימים על  מורשתו של הנביא מחמד שהתחיל לפני 1383 שנים ולא נראה שהוא עומד להסתיים.

 

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close