המערב מחפש את "האסלאם המתון"

מפלגת ה"נהדה"-אסלאם קיצוני ולא מתינות

התקשורת המערבית שדיווחה לאחרונה רבות על הבחירות לאסיפה המכוננת בתוניסיה מתעקשת לכנות כמתונה את מפלגת "הנהדה" האסאלמית שזכתה בבחירות. נראה שהסיבות לכך הן כי תוניסיה של בורגיבה ובן עלי הקרינה תדמית של מדינה מתקדמת יחסית, קרובה למערב, בה אחוז הבערות נמוך מאד ומעמד האישה שופר לאין ערוך ביחס לשאר מדינות ערב וההנחה היא ש"נהדה" לא תוכל לסגת מהישגים אלה. אולם יתכן מאד שהתקשורת המערבית, המכנה עדיין את הזעזועים במדינות ערב כ"אביב העמים הערבי", מדברת מתוך מאווי ליבה, כה עז רצונה לראותם מתקיימים הלכה למעשה. "הנהדה "היא מפלגה אסלאמית לכל דבר השייכת לזרם הקיצוני  מבית ספרם של האחים המוסלמים. האידיאולגיה הדתית שלהם מושתתת על העקרון "האסלאם הוא הפתרון", דהיינו אסלאם ומדינה חד הם ומשמעותו הכוונה להקמת מדינת הלכה אסלאמית המבוססת על השריעה – המורכבת מן הקוראן והחדית' – כחוקת המדינה ומערכת המשפט גם יחד.  למיטב ידיעתנו "נהדה" לא פירסמה הצהרה על הפרדת האסלאם מניהול המדינה.

המפלגות הליברליות -חסרות ניסיון ויכולת

האירועים במדינות ערב הכניסו את המזרח התיכון וצפון אפריקה לתקופה ארוכה של אי יציבות מסוכנת פוליטית, חברתית וכלכלית. קל יותר להפיל משטר (וגם זה אינו מדוייק ראה סוריה, תימן) מאשר להקים מערכת שלטונית חדשה המבוססת על חופש ודמוקרטיה. מדינות ערב עומדות בפני אתגרים גדולים בדרכן להקמת משטרים חדשים האמורים להבטיח זכויות אדם ופיתוח כלכלי. במדינות ערב אין מסורת ליברלית ואין כוחות פוליטים השייכים למרכז היכולים לקלוט את המהפכות ולהקים משטרים דמוקרטים כפי שזה קרה במזרח אירופה, אם כי גם שם התהליך עדין לא הושלם במספר מדינות החסרות מסורת ליברלית כגון ביילורוסיה. הכוחות הפוליטים העיקריים בזירה הערבית הם מפלגות של האחים המוסלמים או קבוצות סלפיות אחרות הדוגלות בחזרה  למקורות, מפלגות לאומניות קיצוניות פן ערביות מן האסכולה של נאצר ומפלגות של שמאל קיצוני. המפלגות החדשות שהוקמו בתוניסיה ובמצרים אחרי הפלתו של בן עלי ושל מבארק והמציגות את עצמן כמפלגות ליברליות של המרכז הפוליטי נעדרות נסיון ויעבור זמן עד שיבשילו לכדי הפיכתן למפלגות בעלות בסיס ציבורי נרחב המסוגלות לשנות את הזירה הפוליטית ולזכות בבחירות.

האחים המוסלמים -תשתית רחבה ומאורגנת

המפלגות של האחים המוסלמים הן המאורגנות ביותר ובעלות התשתית הרחבה ביותר כמעט בכל מדינות ערב ובמיחוד במצרים. זאת מאחר שלמרות האיסור על פעילותם הם ידעו להמשיך לספק עזרה ושרותי רווחה לשכבות החלשות בכל רחבי המדינה והגיעו לכל עיר וכפר. יש גם לזכור שלהן  עבר ארוך. הן הוקמו החל מן המחצית השניה של שנות ה-40 כאשר סעיד רמדאן מזכירו האישי של חסן אלבנא מייסד התנועה נשלח למדינות האזור כדי להניח את התשתית להקמתן של מפלגות האחים. זאת על הבסיס התיאולוגי הקובע שיש לאחד מחדש את האומה האסלאמית ולהשליט את האסלאם על כל מדינות ערב ובשלב מאוחר על העולם כולו. מפלגות של האחים פועלות כיום תחת שמות שונים בכל מדינות ערב. במצרים אישרה המועצה הצבאית את הקמתה של מפלגת "החרות והצדק" העומדת להתמודד בבחירות הקרובות. קיימות עוד כ-10 מפלגות על בסיס אסלאמי. בתוניסיה זו הנהדה. בלוב  נראה שמרבית חברי מועצת המעבר הם אחים מוסלמים ובכל מקרה מפקד המועצה הצבאית של טריפולי הוא עבד אלחכים בלחאג' שהיה מקורב לאל קאעדה. זה שהאיש שהקים בשנות 90 ה- הראשונות את  הארגון  האסלאמי הלוחם בלוב ואחרי שנתפס ונכלא ע"י קאדאפי הצטרף ארגונו לחזית האסלאמית באלג'יריה ויחדיו הקימו את ארגון אלקאעדה במגרב האיסלאמי. במרוקו זו מפלגת "הצדק והפיתוח". באלג'יריה הייתה זו חזית ההצלה האיסלאמית שפתחה במלחמת אזרחים עקובה מדם לאחר שהצבא ביטל ב-1991 את הבחירות בעקבות זכייתם של האסלאמיסטים ברוב כבר בסיבוב הראשון. בירדן זו מפלגת "אלעמל" (הפעולה) הפעילה בגיוס הציבור להפגנות נגד המלך עבדאללה. בתימן מפלגת אלאסלאח הפעילה בהתנגדות לנשיא עלי עבדאלה סאלח גם היא מהאחים מוסלמים. בסוריה – המועצה הלאומית הסורית שהוקמה בטורקיה השכנה ומפעילה את צבא השחרור הסורי היא בעלת בסיס של האחים המוסלמים הנתמכים ע"י טורקיה.

הפגנות הצעירים-הזדמנות שנוצלה להקמת דיקטטורות אסלאמיות

הדמוקרטיה מבוססת על סובלנות וקבלת האחר והפרדה בין הדת למדינה – ערכים הנוגדים את התיאולוגיה של האחים המוסלמים הסבורים שיש לכפות בכוח את האסלאם כפי שהם מאמינים בו. בתנאים אלה, בהם מפלגות האחים המוסלמים הם בעלי העוצמה הפוליטית ובעלות הסיכויים הטובים ביותר לזכות בבחירות ולהקים ממשלות חדשות, הקמת דמוקרטיות במדינות ערב  שהפילו את משטריהם הדיקטטורים לא נראית באופק. סביר שתקומנה דיקטטורות אסלאמיות, אולי בתחילה בדרגות שונות, אך הן תשאפנה לכפות בכוח את משנתן.

הצעירים שירדו להפגין ברחובות בטוניסיה ובמצרים רצו ללא ספק לשנות ולשפר את תנאי החיים במדינותיהם ולסלק את המשטרים המסואבים שרדו בהם מזה שנים רבות. כזכור בשתי המדינות לא נשמעו בתחילה קריאות להשלטת האסלאם או סיסמאות נגד ישראל. אלא שהאחים המוסלמים שלא האמינו כי ההפגנות יביאו להפלת השלטון והסתייגו מהן  בתחילה הבינו מהר מאוד כי נקרתה בדרכם הזדמנות לקדם את עצמם לקראת תפיסת השלטון, התגייסו לפעולה מהירה, החליפו את הצעירים החילונים בתומכיהם וכבשו את הכיכרות. הם הזדרזו לייסד מפלגות וניצלו את התשתית החברתית שהקימו להעברת מסריהם הפוליטים. אחרי עשרות שנים של דיכוי האחים מתכוונים לנצל את ההזדמנות ההיסטורית הנוכחית שבוודאי לא תחזור ויפעלו בכל כוחם לתפיסת השלטון "בדרכים חוקיות" כלומר באמצעות הבחירות והם מוכנים לכך.

כוחם של האחים המוסלמים במצרים נחשף בהפגנה הראשונה בכיכר התחריר אחרי נפילתו של מבארק. השייח' יוסוף קרדאווי בכיר הפוסקים של האחים הובא מקטאר כדי להלהיב את ההמונים ולהראות את הכיוון של המהפכה. בטוניסיה חזר מגלותו ראשד גאנושי מנהיגה הגולה של "נהדה" והתחיל מייד בארגון מחדש של תנועתו שכאמור זכתה ברוב יחסי בבחירות לפרלמנט. הוא מעולם לא הסתייג מהאג'נדה האסלאמית אך רמז כי לא יכפה אותה בכוח. עם זאת ארגונו הודיע כי לא יקים שום קשרים עם ישראל. המזכיר הכללי של "נהדה" חמאדי ג'בלי שהוא ראש הממשלה המיועד הזמין את הדא נעים, חבר חמאס מעזה, לביקור בטוניסיה ובנאומו אמר כי יפעל לחידוש הכליפות ולכיבוש ירושלים. בלוב הודיע מצטפא ג'לילי ראש מועצת המעבר כי השריעה תהיה המקור של העיקרי של החוקים וכל חוק המנוגד לשריעה יפסל. אלה כמובן רק דוגמאות מעטות מהתבטאויותיהם של מנהיגי מפלגות האחים המוסלמים במדינות ערב השונות בחודשים האחרונים לאחר שהבינו כי הם הכוח הפוליטי המרכזי במדינות ערב.

עתיד המיעוטים לאחר המהפיכה איננו מבטיח

הגעתם המסתמנת לשלטון של מפלגות האחים המוסלמים יעלה לסדר היום גם את מעמדם של המיעוטים הלאומים והדתיים במדינות ערב. במזרח התיכון וצפון אפריקה שוכנים עשרות מיליונים של מיעוטים לאומיים: העם הכורדי העתיק המונה כ-30 מיליון איש והמפוצל בין סוריה, עיראק, איראן וטורקיה. הברברים במרוקו, אלגיריה, טוניסיה ולוב שהם העמים המקוריים של צפון אפריקה שבתקופות קדומות קבלו על עצמם את היהדות וחלקם את הנצרות. הם מונים כ-20 מיליון איש. קיימים גם מיעוטים דתיים כגון הקופטים במצרים, הנוצרים בעיראק ואחרים. כל המיעוטים הללו חיו כאזרחים מסוג ב' והיו קורבן לדיכוי שפתם ותרבותם. הכורדים והברברים חותרים להקמת מדינות עצמאיות או לפחות לקבלת אוטונומיה. המיעוטים הדתיים תובעים כי יתייחסו אליהם כאזרחים שווי זכויות. ספק רב אם המשטרים החדשים בראשות האחים המוסלמים יענו לתביעות המיעוטים.

עתיד של מאבקים

התמונה המצטיירת מאביב העמים הערבי היא לאו דווקא סיכויים להקמת משטרים חילונים מתונים בעלי אג'נדה חברתית, כלכלית, ליברלית כפי שהתקשורת המערבית הייתה רוצה לראות אלא דווקא של תקופה ארוכה של מאבקים מרים בין הכוחות הפוליטים השונים. מפלגות אסלאמיות, מפלגות חילוניות ישנות וחדשות, שרידי המשטרים הקודמים, ארגוני טרור כגון אלקאעדה ואפילו הצבאות – לכולם אינטרסים ותוכניות. כולם ינסו להשיג את המקסימום במאבק על השלטון. למפלגותהאחים המוסלמים סיכויים טובים לצאת המנצחים, אך אין להוציא מכלל אפשרות הדרדרות לאלימות ואף מלחמת אזרחים עקובה מדם לפחות בסוריה שם היא כבר בשלביה הראשונים.