נחשפו פני הרשע. שני צעירים פלסטינים, תלמיד תיכון וסטודנט באוניברסיטה, הם שביצעו את הרצח המזעזע של חמשת בני משפחת פוגל באיתמר ערב חג הפורים. חקירת כוחות הביטחון הביאה למעצרם של חכים עוואד, בן 18, ואמג'ד עוואד, בן 19, תושבי הכפר עוורתא שהודו ברצח ושחזרו את המעשה. מספר קרובי משפחה של הרוצחים נעצרו אף אף בגין מתן סיוע לרוצחים להסתיר את הכלים בהם ביצעו את הרצח.
עתה מגיע המבחן הגדול של הרשות הפלסטינית. מיד לאחר היוודע דבר הרצח הזדרז יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) לפרסם הודעת גינוי בזו הלשון: "הנשיא מחמוד עבאס הדגיש את התנגדותו וגינויו לכל פעולות האלימות המופנות נגד אזרחים באשר הם וללא קשר למקורן ולסיבותיהן, וזאת על רקע האירוע באיתמר. כמו כן, הדגיש הנשיא, כי האלימות אינה מביאה אלא לאלימות, וכי מה שנדרש הוא להאיץ את מציאת פתרון צודק וכולל לסכסוך".
אבו מאזן יכול היה לנצל את הרצח המזעזע כדי להעביר מסר תקיף יותר בעניין הטרור, ובמסגרת זו להתחייב לפעול לאיתור הרוצח/ים ולהביאן לדין. הוא בחר שלא עשה כן ולא בשגגה. הוא בחר לעטות על פניו מסכה, כפי שמסתבר ממדיניותה הרשמית של הרשות הפלסטינית, בראשה הוא עומד, כלפי רוצחי יהודים.
ביום (17.4.11) בו חשפו כוחות הביטחון את שמות החשודים ברצח בני משפחת פוגל חל יום האסיר הפלסטיני, אשר לכבוד יום זה נשא אבו מאזן נאום מיוחד לאומה ששודר בטלוויזיה הפלסטינית. אבו מאזן כינה את כל האסירים הביטחוניים הפלסטינים, כולל משלחי המחבלים המתאבדים והרוצחים הסדרתיים, "לפידים אשר מאירים את דרכנו לעבר החירות, הריבונות והעצמאות".
"חירותם (של האסירים הפלסטינים) נמצאת בראש סדר העדיפות שלנו," אמר אבו מאזן, והוסיף: "הבהרנו לצד הישראלי, שלא יהיה הסכם קבע ללא שחרור האסירים שלנו, כל האסירים שלנו, וכי החירות שלהם צריכה להתממש לפני כל הסכם, שכן הדבר יעיד על הרצינות והכוונות של הצד הישראלי."
רוצחי משפחת פוגל צפויים לקבל סיוע כספי מהרשות הפלשתינית, הן בתקופת מאסרם והן לאחר שחרורם. סיוע זה כולל: קצבה חודשית (תוספת לנשואים, להורים לילדים ולתושבי ירושלים), כסף לקנטינה בכלא, סיוע כספי שנתי לרכישת בגדים, מימון לימודים, מענק שחרור מהכלא, התחייבות למינוי לתפקיד ברשות הפלשתינית לאחר השחרור. גובה הסיוע עומד בקנה אחד לשנות המאסר, הווה אומר: ככל שחומרת המעשה גדולה יותר, כך גדול יותר הסיוע הכספי שמעניקה הרשות הפלשתינית לכל אסיר ביטחוני שהורשע בפעילות נגד ישראל.
הסיוע ניתן לכל האסירים הביטחוניים ללא יוצא מן הכלל, כולל אסירים ביטחוניים בעלי אזרחות ישראלית המתגוררים בישראל ואסירים ממדינות ערב. אסירים פלשתינים שהורשעו בפלילים אינם זכאים לסיוע זה.
במקרה דנן, צפויים הרוצחים לעונש מאסר עולם. על-פי חוק האסירים ו[האסירים] המשוחררים הפלשתיני זכאי כל אסיר המרצה יותר מ-25 שנה בכלא לקצבה חודשית של 4,000 ש"ח, למענק של 10 אלפים דולר בעת שחרורו ולתפקיד במעמד של תת-שר ברשות הפלשתינית. תקופת המאסר תיחשב להם גם לצורכי הפנסיה. בצירוף מקרים מצמרר בישר השבוע שר האסירים הפלסטינים עיסא קראקע, כי החל מה-1 באפריל יזכו כל הטרוריסטים הפלסטינים המרצים עונשי מאסר בישראל, לתוספת של 100% לקצבתם החודשית המשולמת ע"י הרשות הפלסטינית.
חבר הכנסת, אחמד טיבי, עומד אף הוא למבחן ההיסטוריה. בנאום בכנסת שהצטייר כנרגש ונסער גינה טיבי את "מעשה הזוועה הנורא" באיתמר, כינה את הרוצח "פחדן" ו"מוג לב" וטען שלא ביצע את הרצח "בשם העם הפלסטיני". טיבי הוסיף: "אני מרגיש זעם רב כלפי הפושע הזה שעשה את המעשה. הוא ראוי לכל הוקעה מוסרית פוליטית לאומית, אבל אני בא לכאן עם ידיים נקיות, כי תמיד תמיד גינינו פגיעה באזרחים והתנגדנו לפגיעה באזרחים".
מילים כדורבנות, ואולם האמנם פיו וליבו של טיבי שווים? בינואר השנה השתתף טיבי בכנס "תמיכה באסירים", הווה אומר בטרוריסטים הפלסטינים, ובהם רוצחי ילדים, המרצים עונשי מאסר בישראל. בנאומו בכנס טען טיבי, כי כפי שהעולם מתגייס למען שחרור גלעד שליט כך העולם צריך לפעול לשחרור האסירים הפלסטינים, אותם כינה "גיבורים" אשר "יושבים בכלא למען חירות המולדת או עקרונות נעלים, עליהם הם מגינים בגאווה רבה ובתעצומות נפש." טיבי השתתף לא אחת באירועים נוספים בתמיכה ב"אסירי החירות", כפי מכונים האסירים הפלסטינים, ותבע את שחרורם לאלתר מהכלא הישראלי, בהסבירו כי "לא ראוי לעולם לפגוע בזכות האימהות (של האסירים) לחבק את בניהם".
טיבי לא הוציא את רוצחי הילדים מכלל האסירים שאת חירותם הוא תובע בשל מניעים הומניטריים של חזרה למשפחותיהם. חטאיהם (כולל אלה שנעצרו זה לא מכבר) כבר הלבינו בעיניו, וכולם, כך על פי דבריו ביצעו את מעשיהם למען המטרה הלאומית של "חירות המולדת", כלומר פעלו בשם העם הפלסטיני. דברי הגינוי הנרגשים שהשמיע טיבי מעל במת הכנסת עומדים בניגוד מוחלט לעמדותיו ולהתבטאויותיו, כפי שביטא גם בחתימת אחד הסטטוסים שלו בפייסבוק במילים הבאות: "החירות לאסירים והתהילה והנצח לשהידים שלנו הזכים".
עמדת המנהיגות הפלסטינית בשטחים ובישראל (לעמדת טיבי שותפים חברי הכנסת הערבים) באה פעם נוספת לידי ביטוי בקלונה ובצביעותה המוסרית והערכית. המשך התייחסותה לטרוריסטים הרוצחים כאל "גיבורים" לאומיים, הזכאים אף לתמיכה כספית נדיבה, אינו מעיד על כוונות טהורות בדבר נכונות להגיע לדו קיום בשלום על בסיס של פשרה היסטורית שתחלק את הארץ בין שני לאומים.
האם אבו מאזן ואחמד טיבי ידרשו את מיצוי העונש על חכים ואמג'ד עוואד, רוצחי בני משפחת פוגל, או שמא פעם נוספת יחזרו לכנותם "לפידים המאירים את הדרך", "גיבורים" ו"אסירי החירות" וידרשו את שחרורם המיידי?
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
