תוצאות הבחירות בלבנון אינן מבשרות על שינוי קיצוני במדינה, הן גם לא יובילו לשינוי אותו קיוו המפגינים להוביל בהפגנות שמטרתם היו לנסות ולשנות את המערכת הפוליטית העדתית הלבנונית וליצור ישות מדינית חדשה, המסוגלת לקבל החלטות קשות וליזום רפורמות פוליטיות וכלכליות בסיסיות.
במקום זאת, תוצאות הבחירות מבטאות לא רק "עוד מאותו הדבר", אלא מצב גרוע עוד יותר של מבוי סתום. אחוז ההצבעה הנמוך (41%) הוא, אם כבר, ביטוי עמוק לחוסר האמון שיש ללבנונים כלפי המערכת שלהם וביטוי לייאוש שלהם מכך שהשינוי לא עומד להתרחש בעתיד הקרוב. אחוז הצבעה נמוך הוביל כלך שהמפלגות הפוליטיות המסורתיות, השבטים והמשפחות ששמרו על אחיזתם במערכת הפוליטית.
חיזבאללה ואמל קיבלו את סך הקולות השיעים (27 מושבים), בעוד המחנה הנוצרי, המחולק כתמיד, התפצל לשתי מפלגות עיקריות להן ייצוג שווה. התנועה הפטריוטית החופשית, צפויה הייתה להפסד מכיוון שהיא מנוהלת על ידי חתנו של הנשיא, ג'יבראן באסיל. באסיל חשוד במעורבות בשערוריות שוחד, הלבנת הון ועסקאות מפוקפקות אחרות וכן היה ברשימת הסנקציות של ארה"ב.
למרות שיריבו המר, סמיר ג'אג'ה, קיבל שלושה מושבים נוספים (18), באסיל הודיע כי יתחבר עם מפלגת טשנק הארמנית (3 מושבים) וישמור על הרוב בגוש הנוצרי. בכך הוא מוסיף חטא על פשע, ג'אג'ה איבד את המושב בעיר הולדתו בשארה (צפון לבנון), בעוד שחיזבאללה הצליח לבחור את אחד מבעלי בריתו הפוליטיים בלב המובלעת הנוצרית, ביבלוס (ג'בייל).
כפי שנחזה קודם לכן, רוב הקהילה הסונית החרימה את הבחירות בהתאם להנחייתו של ראש הממשלה לשעבר וראש תנועת "העתיד", סעד חרירי. התוצאה של צעד זה הובילה למכשול של ממש בהרכבת הממשלה הבאה. המשפחות המסורתיות – כראמה, סניורה, מיקאתי – נפגעו קשות וברוב המושבים שלהן זכו מועמדים עצמאים.
מבחינת נציגים חדשים, זכו נציגי תנועת המחאה ה-17 באוקטובר ב-12 מנדטים. למרות שהם מייצגים מיעוט קטן בפרלמנט בן 128 המושבים, הם תרמו לתבוסתם של בעלות הברית הגדולות של חיזבאללה, כמו הדרוזי טלאל ארסלאן, יריבו ההיסטורי המושבע של המנהיג הדרוזי וואליד ג'ומבלט, וסגן יו"ר הפרלמנט הנוצרי המזרחי-אורתודוקסי, אלי פרזלי, מהמפלגה הלאומית הסוציאליסטית הסורית.
חשוב לציין את בחירתם של אליאס ג'ראד ופיראס חמדאן במחוז דרום ג'. השניים הצליחו להוביל לתבוסה של חיזבאללה במושבים אותם תפס כשלושה עשורים. שני הנציגים החדשים של "17 באוקטובר" ניצחו את אסד הארדן מהמפלגה הסוציאליסטית הסוציאליסטית הסורית ואת יו"ר בנק אל-מאוורד, מרואן ח'ירדין.
עם זאת, ברור שחיזבאללה ואמל שמרו על כוחם מאז שהצליחו לזכות בכל 27 המושבים של העדה השיעית. עם זאת, הצמד השיעי ספג מכה קלה. אפילו עם תוספת של שלושה מושבים שבהם זכו בעלות בריתם, הם איבדו את הרוב ממנו נהנו בפרלמנט (71 מושבים) בניגוד לקואליציה הנוכחית המונה פוטנציאל של 62 מושבים. חסן נסראללה הודה שאיבד את הרוב בפרלמנט; עם זאת, הוא הצביע על העובדה שאף קבוצה פוליטית בפרלמנט אינה יכולה לטעון לרוב. כך נוצר מצב ייחודי הדורש שיתוף פעולה מכל הצדדים על מנת להתמודד עם האתגרים החריפים של החברה הלבנונית והמערכת הפוליטית שלה. היעדר שיתוף פעולה כזה, רמז נסראללה, בהחלט ייצור מצב בלתי בר קיימא שלא יועיל למתנגדים לחיזבאללה.
ואכן, העובדה שלא לאופוזיציה ולא לכל מערך פוליטי אחר יש רוב, מעוררת את המסקנה שהמערכת החוקתית הלבנונית הכניסה את עצמה למבוי סתום עם תוצאות הבחירות.
נסראללה ציין כי הימים הקרובים יוקדשו להקמת ועדות פרלמנטריות שונות, לבחירת יושב ראש הפרלמנט וסגנו, להרכבת הממשלה הבאה ולבסוף לבחירת הנשיא הבא. נסראללה הביע את עמדתו כי ללא פשרה ושיתוף פעולה, המשימות החוקתיות ידרשו תקופה לא מוגדרת – ואקום שעלול לזלוג ולהוביל לעוד חוסר יציבות וכאוס.
בהמשך לכך , נראה שהמטרה של נסראללה ברורה מאוד. בהתבסס על הצהרותיו האחרונות ערב הבחירות וב-18 במאי, בהן הביע את נכונותו לשתף פעולה עם פלגים פוליטיים נוספים, ישאף חיזבאללה להיות מיוצג בכל צורה ממשלתית. מסיבות רבות אין לנסראללה כוונה שחיזבאללה יישאר באופוזיציה.
אין ספק שאחת הסיבות העיקריות של החיזבאללה לרצות להיכלל בממשלה היא העובדה שבלב מערכת הבחירות עמד נושא פירוק המיליציה של חיזבאללה מנשקו, הן מצד התומכים והן מצד היריבים.
חסן נסראללה התלונן על כך שיריביו הפכו את זה לנושא המרכזי על סדר היום וביקש להזים את השמועות בנוגע לכך שהחיזבאללה ככלי המשמש לכפיית ההגמוניה האיראנית בלבנון. נסראללה הבהיר בצורה ברורה: חיזבאללה לא יתפרק מנשקו וימשיך לשאת באחריות הלחימה בישראל. מבחינתו, תוצאות הבחירות נתנו לחיזבאללה איתות ברור שנשק "ההתנגדות" לא ילקח, ובכך חיזקו את הנדר הגלוי של נסראללה שלא להתפרק מנשקו.
בנאומו של נסראללה ב-18 במאי, הוא הודה בכישלונו בבחירות ובאובדן הרוב הפרלמנטרי. נסראללה האשים את שיטת הבחירות הלבנונית באחריות לאובדן בגלל ייצוג לא הוגן של העדה השיעית. ביותר מאימרה מרומזת, נסראללה הכריז שיש לשנות את חוק הבחירות הלבנוני הארכאי הנוכחי ולאמץ חוק חדש, שוויוני יותר. חזונו לחוק בחירות חדש יאפשר ביטוי צודק של ההצבעה העממית בפרלמנט ויתבסס על ייצוג ההצבעה בפועל של האוכלוסייה הלבנונית, מה שלמעשה יעדיף את היתרון הדמוגרפי של העדה השיעית.
לאור זאת, אם חיזבאללה לא ייכלל בממשלת לבנון הבאה, סביר מאוד שהוא יעשה כל מאמץ לשתק ממשלה כזו כפי שעשה בעבר, עד שיוסדרו העניינים לטובתה. ההיגיון הזה מבוסס על הגישה ששילוב חיזבאללה בממשלה נבחרת תפחית את הסיכויים לפרק את המיליציה שלו מנשקה. זאת בהתאם להחלטה האסטרטגית שקיבלה נותן החסות והיוצר שלה, איראן. טהרן ממשיכה לפתח יכולות צבאיות עבור חיזבאללה על ידי הרחבת זרוע הטילים שלה ופרויקט הטילים המדויקים שלה. זה נכון במיוחד לנוכח האיומים הישראלים האחרונים לפגיעה באיראן ובמתקני הגרעין שלה.
לבסוף, בסדר היום הבחירות שלו, האשים נסראללה את ישראל בגניבת גז ונפט ממשאבי הטבע הלבנוניים בשדה "כריש". הוא טען שללבנון יש זכויות שם ואיים שאם ישראל לא תאפשר ללבנון להוציא מכרזים לקדוחים בינלאומיים, ובכך תמנע מלבנון לקדוח בשטח, אז חיזבאללה יעשה כל מה שצריך כדי לסכל כל שימוש ישראלי בשדה "כריש". בהיעדר פריצת דרך פוליטית בזירת הפנים הלבנונית, נושאי "כריש" ופירוק חיזבאללה עלולים להפוך לדגל להתכנסות סביב חיזבאללה.
לסיכום, על רקע גל הביקורת של חיזבאללה מצד יריביו הפוליטיים שהציג אובדן הסכמה בלבנון לגבי התנועה הנשלטת על ידי איראן, ניתן היה לצפות שתוצאות הבחירות עשויות לבטא את השפעתו ה"מתמעטת" של חיזבאללה ובעקבות כך את צמצום סמכויות המיקוח שלה על הגוף הפוליטי הלבנוני. הצמד השיעי עמד בלב הביקורת הנלהבת ואיבד את מעמדו במרכז הקונצנזוס הלבנוני. חיזבאללה הואשם בהשתלטות על מדינת לבנון ובהקמת מדינה בתוך מדינה כדי לנטרל את יכולתו לבצע כל החלטה מכרעת הנוגעת למדיניות הפנים והחוץ שלו.
תוצאות הבחירות לפרלמנט בלבנון פורסמו ב-17 במאי ולא חוללו שום שינוי קיצוני במערכת הפוליטית. חיזבאללה ואמל הם עדיין הדמויות הדומיננטיות ופוטנציאל המטרד שלהם גדול מתמיד. מסיבה זו, התוצאות הן למעשה הביטוי האולטימטיבי של הייאוש הלבנוני לאחר "מהפכת אוקטובר 2019", המשבר הכלכלי האסון שהזניק כמעט שמונים אחוז מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני, אי החקירה הממתינה של פיצוץ נמל ביירות (שגבה 200 חיים, הוביל לפציעתם של יותר מ-6,500, הרס שליש מהבירה ויצר משבר של יותר מ-300,000 חסרי בית), והמבוי הסתום הפוליטי בלבנון נמשך.
המאמר פורסם במקור בשפה האנגלית.
