התראות

הדברים שנשא השר משה (בוגי) יעלון בפתיחת הכנס

שיתוף

עניינים

ראשית, אני רוצה לברך את המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ואת הקונגרס היהודי העולמי, על היוזמה להכין ספר מקיף ומעמיק, שנכתב על ידי מיטב המומחים, בעניין הזכויות של העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל, כך שיוכל לממש את זכויותיו להגדרה עצמית בארץ אבותיו ולהגן על עצמו.

העיתוי של השקת הספר איננו מקרי, אני מניח. ביום שישי הודיע יו"ר אש"ף, אבו מאזן, על הכוונה הפלסטינית לפנות למועצת הביטחון בבקשה שתמליץ על קבלת מדינה פלסטינית כחברה מלאה בארגון האומות המאוחדות. בנאומו נגע אבו מאזןבמספר סוגיות העומדות בבסיס הנראטיב הפלסטיני, ובמרכזן, למרות שהוא נמנע מלומר זאת במפורש, ביודעו כי כל העולם מאזין, הטענה הפלסטינית כי עצם קיומה של מדינת ישראל איננו מוצדק ובוודאי שאין להכיר בה כמדינת הלאום של העם היהודי או כמדינה יהודית. למעשה, הסיבה העיקרית בגינה מעדיף אבו מאזן להימנע מלשבת לשולחן המשא ומתן, היא מודעותו לכך שהדרישה הראשונה של ישראל תהיה לבסס את ההסכם, בין השאר מההיבט הביטחוני, על הכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית, או כמדינת הלאום של העם היהודי, המעניקה זכויות אזרחיות שוות לכל אזרחיה, ועל הכרה פלסטינית בכך שכל הסכם שיושג יבטא את סוף הסכסוך ואת קץ כל התביעות. זאת בצד הדרישה למתן מענה אמין להיבטים המעשיים של דרישות הביטחון של ישראל, ובראשן – גבולות בני הגנה. בנאומו שלל אבו מאזן, במתק שפתים ובתחכום, את כל הדרישות האלה ושב על כוונתו להשיג את היעדים הפלסטיניים דרך הזירה הבינלאומית, תוך התעלמות מהצורך לתת מענה לדרישות הישראליות הצודקות.

בדברים שנשא ביום שישי האחרון ברמאללה אמר אבו מאזן, כי המהלך הפלסטיני, אם יצליח, יביא להכרה של העולם במדינה הפלסטינית כמדינה כבושה ומכאן להכרה בכך שהאדמה הפלסטינית כבושה, ולפיכך היא איננה שטח נתון למחלוקת כפי שטוענת ישראל. ישראל גורסת, כך טוען אבו מאזן, שגבולות 67' הם רק קווי הפסקת אש, ועל כן היא בונה בכל מקום שאליו מגיעות רגלי חייליה. בתחילה עשתה זאת בגבולות 48' ומאז 67' היא מרחיבה זאת לשטחים שנכבשו אז. ההתנחלות, מסביר אבו מאזן, איננה חוקית מראשיתה, ובעקבות הצלחה פלסטינית באו"ם השיחות תהיינה בין מדינה למדינה, האחת כובשת –  קרי ישראל – והשנייה תחת כיבוש, קרי פלסטין. במלים אחרות, לדברי אבו מאזן, גם אם אין יכולת, ובשל כך אין כוונה, לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל, הרי שבכל מקרה אין לקבלה כמדינה יהודית, שהרי ההתנחלות מראשית שחר הציונות, ולא רק זו ביהודה ושומרון, איננה חוקית. כאשר אבו מאזן מדבר על כך "שהעם הפלסטיני נעשק מזה 63 שנה, דור אחר דור, תחת כיבוש", הוא מדבר על כיבוש מ-48' ולא מ-67', כפי שרבים במערך מאמינים, כסוגיה שבמחלוקת.

דווקא על רקע דברים אלה, חשוב שנציגי העם היהודי בארץ ובגולה, ויחד עימם נציגי הקהילה הבינלאומית, יאשרו בקול רם וברור, כי אין דבר צודק יותר מזכותו של העם היהודי לשוב ולהתיישב בארץ אבותיו. זהו צדק מוסרי, צדק היסטורי, צדק משפטי וצדק מדיני, ביטחוני, לאומי ודתי.

אני רוצה להתמקד היום, בפתח כינוס חשוב ונכבד זה, בהצגת כמה מהקונספציות השגויות עליהן מבססים הפלסטינים וגורמים בינלאומיים רבים את גישתם לסכסוך הישראלי פלסטיני, ואשר השתרשו בשיח הפוליטי והציבורי בהקשר לסכסוך, אפילו בקרב הציבור היהודי בארץ. בדבריו נגע אבו מאזן בכל אחד מהמיתוסים האלה:

  1. הסכסוך בין ישראל לפלסטינים הוא טריטוריאלי במהותו, ופתרונו ידוע היטב וניתן להשגה בתוך זמן קצר, לו רק יגלו הצדדים גמישות רבה יותר. האמת, כמובן, היא שאף שיש לסכסוך היבט טריטוריאלי מובהק, שכן מדובר בשני עמים הרואים באותה חלקת ארץ את מולדתם, הרי שלב הסכסוך הוא קיומי ועוסק בסירובם של הפלסטינים להכיר בזכותם של היהודים להקים בחבל ארץ זה את ביתם הלאומי, יהיו גבולותיו אשר יהיו, ומכאן בסירובם לקבל את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ("שתי מדינות לשני עמים", הכחשת הזיקה בין היהודים לא"י, ה"כיבוש" מ-48').
  2. מבין שני הצדדים ישראל היא הסרבנית העיקרית לחידוש השיחות על הסדר, ולכן יש להפעיל עליה לחץ כדי שתשנה את מדיניותה. בפועל, הפלסטינים הם אלה המתנגדים לחידוש השיחות בעוד שישראל עשתה כל מאמץ כדי לחדש את השיחות, ואף הקפיאה את הבניה ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים כדי לאפשר זאת (ההצעה האמריקנית לקוורטט כמסגרת לחידוש המו"מ – מקובלת על ישראל ומסורבת על ידי אבו-מאזן).
  3. דרישות הביטחון של ישראל מופרזות, ובכל מקרה ניתן לתת לרובן מענה באמצעות צד שלישי. בפועל, המציאות החדשה באזור וניסיוננו בעקבות ויתורים קודמים מלמדים כי דרישות הביטחון של ישראל מוצדקות לחלוטין, והתפשרות עליהן או הפקדת ביטחוננו בידי צד שלישי עלולים להיות הרי אסון (אוסלו – שטחים תמורת טרור, עם למעלה מ-1000 הרוגים, ההתנתקות – שטחים תמורת רקטות). כוח בינ"ל, יוניפי"ל, לא מנע את הברחתן של עשרות אלפי רקטות מאיראן דרך סוריה ללבנון (המשקיפים האיראנים במעבר רפיח, כוח האו"ם בסיני טרם מלחמת ששת הימים).
  4. הפלסטינים סובלים סבל נורא מהכיבוש הישראלי האכזר. אבו מאזן, למשל, ציין שהמתנחלים מחנכים את כלביהם לתקוף ערבים ומשחררים לשטח חזירי בר כדי לפגוע בפלסטינים ובגידוליהם החקלאיים. לפיכך, המצב איננו יכול להימשך, או במלים אחרות, THE SITUATION IS UNSUSTAINABLE. בפועל, ישראל עצמה איננה מעוניינת לשלוט בפלסטינים ואיננה מעוניינת בהמשך הסטאטוס קוו. אבל היא רוצה לוודא שהמצב שיחליף את המצב הבעייתי הנוכחי לא יהיה גרוע יותר ומסוכן יותר ממנו. בינתיים, כל עוד לא נוצרו התנאים המאפשרים הגעה להסדר, היא עושה כמיטב יכולתה להקל על הפלסטינים. ישראל פועלת בשטח רק כדי לענות על צרכי הביטחון שלה, ונוכח הירידה בהיקף הטרור והשיפור בתפקוד גורמי הביטחון הפלסטיניים, הסירה מחסומים רבים והיא מאפשרת לפלסטינים לנהל את חייהם וליהנות משגשוג כלכלי. למעשה, רוב הפלסטינים, כולל ראש הממשלה פיאד, מעדיפים את המשך המצב הקיים על פני ההרפתקה המסוכנת אליה מוביל אותם אבו מאזן, במידה מסוימת בעל כורחו.
  5. המצב בלתי נסבל גם מבחינת ישראל. אם ישראל לא תיכנע לתכתיב הפלסטיני יאבד חזון שתי המדינות ותקום מדינה אחת שבה ייהנו הפלסטינים בתוך זמן קצר מרוב. בפועל, מצד אחד לישראל אין כל כוונה לפגוע באופייה הדמוקרטי, ומצד שני אין לה כל כוונה לספח לתחומה שטחים המאוכלסים על ידי פלסטינים. גם כיום, יש לפלסטינים שליטה על כל ההיבטים האזרחיים של חייהם, להוציא אלה הקשורים בביטחונה של ישראל. יש להם מועצה מחוקקת וממשלה, שאלמלא המשבר הפנימי בקרבם היו יכולים לתפקד באופן דמוקרטי. אם משום מה הפלסטינים יקבלו החלטה לא סבירה ויודיעו על פירוק הרשות הפלסטינית יהיה צורך במציאת הסדר אחר, אבל בשום מקרה אין בכוונתנו לספח את הפלסטינים. מדובר באיום סרק ריק מתוכן, המצטרף לשלל איומי הצונאמי המדיני שתכליתם להגביר את הלחץ על הממשלה לאמץ מדיניות השונה מזו שעל בסיסה היא נבחרה באופן דמוקרטי. מדובר באיום סרק, משום שהאינטרס של ההנהגות הפלסטיניות בעזה ובאיו"ש הוא לשמור על מוקד הכוח הפוליטי והכלכלי. "ירצו יתפרקו, לא ירצו – לא יתפרקו".
  6. הפלסטינים מוכנים להכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון וחותרים להגיע לשלום ולסוף הסכסוך. בפועל, כל הארגונים הפלסטיניים שוללים את זכות קיומה של ישראל. אמנת היסוד של הפת"ח, שאושררה בכינוס השישי של הארגון באוגוסט 2009 בבית לחם, קוראת להשמדת הישות הציונית באמצעות "המאבק המזוין". המוסדות הפלסטיניים, קרי אש"ף והרשות הפלסטינית, השלימו אמנם עם זכות קיומה של ישראל, מתוך הבנה שללא השלמה כזו אי אפשר יהיה להקים את הרשות ולנהל את חיי היום יום ואת המגעים עם ישראל, אך התגברו על בעיית ההכרה באמצעות השלילה המוחלטת של ההכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בראייתם, שיבת הפליטים והריבוי הטבעי הגבוה של ערביי ישראל יביאו בסופו של דבר לתיקון העוול הגדול שנעשה להם, אם אי אפשר יהיה להשיג מטרה זו בכוח הזרוע. ההסתה המתמשכת ברשות הפלסטינית, המפארת את הטרוריסטים ומעודדת את שנאה לישראל ואת הנצחת הסכסוך, הם העדות למדיניות הפלסטינית בשאלת ההכרה. שום הסכם מדיני חתום בין הצדדים לא יעמוד במבחן הזמן, כל עוד הדור הצעיר הפלסטיני מתחנך על הכחשת הזיקה של היהודים לארץ ישראל, על הכחשת קיומו של עם יהודי ועל הכחשת זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי.
  7. ההתפתחויות האחרונות באזור מחדדות את הצורך בכך שישראל תגלה גמישות ותאפשר הגעה להסכם. הטענה הזו מושמעת בכל עת וללא כל קשר למצב באזור. בפועל, המציאות הבעייתית באזור רק מחדדת את הצורך לעמוד על דרישות הביטחון של ישראל. רעידת האדמה האזורית המביאה לנפילת משטרים ברפובליקות ערביות, מחדדת את שאלת יכולת הקיום הפוליטית-חברתית, של מדינה פלסטינית. (עזה – איו"ש, חברון – ג'נין).
  8. הפלסטינים הם הקורבן בסכסוך הזה ואין להשלים עם מציאות שבה יש רק עם אחד שאין לו מדינה משלו. בפועל, הפלסטינים הם שהביאו על עצמם את צרותיהם, בהחלטתם לסרב להצעת החלוקה ולצאת למלחמה בישראל ב-47-'48', והם אלה המנציחים אותן, בסירובם להיכנס למשא ומתן ולהכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הפלסטינים מעוניינים אמנם במדינה משלהם, אך הם מעדיפים לוותר על השגת יעד זה אם מימושו מחייב הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
  9. ההתנחלויות אינן חוקיות, או למצער, אינן לגיטימיות והן מכשול לשלום. בפועל ההתנחלויות, הן חוקיות בהחלט, משום שבאי קבלתם את החלטת החלוקה הותירו הפלסטינים את השטח שהיו אמורים לקבל במצב של שטח הנתון במחלוקת (disputed land), שלגביו, מבחינת החוק הבינ"ל, תקפה ההחלטה של ועידת סן רמו להפוך אותו לבית לאומי לעם היהודי. מה שאיננו קביל הוא הכוונה הפלסטינית להפוך את המדינה הפלסטינית אם תקום כזו, למדינה ריקה ונקייה מיהודים.
  10. הכל בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא הבעיה העיקרית של העולם הערבי והאסלאמי ועמדת ארה"ב והמערב בהקשר זה היא הסיבה לעוינות כלפיהן מצד המוסלמים. בפועל, נראה שההתפתחויות האחרונות מלמדות עד כמה גישה זו היא חסרת בסיס. יש אמנם בעולם הערבי מידה מוגזמת של עוינות לישראל, אך לא הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הגורם העיקרי לכך והוא גם איננו הנושא העומד בראש סדר היום הערבי.

יש עוד כמה וכמה קונספציות שגויות עד כדי פרדיגמה שגויה. אבל נראה שדי באלה, כדי להסביר את החשיבות של תיקון כל השגיאות הללו, כדי שהעיסוק בנושא הפלסטיני יתמקד בנושאים המונעים באמת התקדמות לקראת הסדר מדיני בינינו לבין הפלסטינים. התיקון הזה חשוב עבור המערכת הבינלאומית, אך לא פחות מכך עבור הישראלים עצמם. חוסן תודעתי והכרת זכויותינו הם מרכיב חיוני, גם אם לא מספיק, בבניית לכידות וחוסן לאומי, הדרושים לנו מאד לקראת ההתמודדות עם שלל האתגרים הניצבים בדרכנו, ובמרכזם, בהקשר זה, הניסיון לפגוע בלגיטימציה של מדינת ישראל. ברכתי על פרסום הספר, ואני מקווה שהוא יתפרסם בהקדם גם בעברית ויזכה לתפוצה רחבה.

הוספת תגובה קישור ישיר לרשומה

לרשימת הפרסומים בבלוג

תגובות
1. יפנה אמר יעלון
רפי אשכנזי ארצנו החמה (08/10/2011 17:55:14)
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close