מטרת האחים: השלטת השריעה
מאז היווסדם ב- 1928, תוכניתם של האחים המוסלמים הייתה להגיע לשלטון כדי להשליט את השריעה, תחילה במצרים ואחר כך להקים מדינה אסלאמית חובקת עולם, ללא גבולות, המכונה ח'ליפות, דהיינו מונהגת על ידי ח'ליף, יורשו הפוליטי של הנביא מוחמד. הם הצליחו להגיע למבוקשם בעקבות נפילתו של הנשיא מובארק, לאחר שזכו בבחירות לפרלמנט ולנשיאות והקימו ממשלה. אלא ששנה אחת לאחר שנציגם, הנשיא מורסי, הושבע כנשיא, הוא נעצר והושם בכלא והם הודחו מן השלטון בבושת פנים על ידי העם בסיוע הצבא. יתרה מכך, התנגדותם האלימה לשלטון הזמני החדש בתיאום עם הארגונים הסלפים, שבמהלכה נהרגו כבר 350 חיילים ואנשי ביטחון מצריים, הביאה לאיסור על פעילותם ולבסוף על להכרזתם כארגון טרור.
מוזר ומעניין שמדינות המערב והתקשורת המערבית רואים באירועים אלה הפיכה צבאית בלתי לגאלית ומתעקשים להצמיד לתנועת האחים המוסלמים את שם התואר "מתונה" או "פרגמאטית", מה שנוגד לחלוטין את מטרותיה ודרכי פעולתה. העיתונות המערבית אף טוענת שזו תנועה הפועלת בדרכים בלתי אלימות. ההיסטוריה מלמדת אחרת. האחים ניסו להתנקש בחייו של גמאל עבד אל-נאצר, ובתגובה הוא כלא במחנות מעצר כ-60 אלף אחים והוציא להורג את מנהיגיהם, וביניהם סעיד קוטוב, הוגה הדעות המרכזי שלהם, שכל תורתו כוונה להשלטת השריעה באלימות. עוד קודם לכן, מייסד התנועה ומנהיגה הראשון, חסן אלבנא, הוצא להורג ב-1949 על ידי השירות החשאי של המלך פארוק, לאחר שהקים בשנות ה-30 את "הארגון הסודי", שפעל בדרכי טרור במטרה לפגוע ביציבות השלטון ולהפילו, רצח ראש ממשלה ושופטים והניח מטעני נפץ.
חדירה שקטה למדינות המערב
כבר בשנות ה-40 הקימו האחים תנועות אחיות בכל מדינות ערב. בהמשך, בשנות ה-60 וה-70 הקימו מרכזי תרבות ומסגדים באירופה המערבית ובארה"ב, אשר שימשו כבסיס להטפת תורתם. ארגון עולמי של האחים המוסלמים, שחבריו מתגוררים, בבריטניה, שווייץ, טורקיה, קטאר ומקומות אחרים, שוקד על סיוע ותיאום, אם כי כל ארגוני האחים פועלים בצורה עצמאית. החל משנות ה-80, כאשר גדל מספר המהגרים המוסלמים במדינות המערב, הקימו האחים המוסלמים ארגוני חזית וכיום הם מנהלים את מרבית הארגונים והמוסדות המוסלמים במדינות האיחוד האירופי ובארה"ב. מדובר באלפי ארגונים מכל הסוגים: סטודנטים, נשים, אגודות מקצועיות, תרבות ועוד. מרבית ארגוני הגג המוסלמים במדינות האיחוד האירופי ובארה"ב נמצאים גם הם בשליטת האחים המוסלמים. במסמכים של ארגוני האחים שנתפסו על ידי שירותי הביטחון של אירופה וארה"ב נחשפו תוכניות האחים להשתלט על מדינות המערב בצורה הדרגתית על ידי חדירה שקטה, שיטתית ומתמשכת לכל זרועות השלטון תוך ניצול ערכי הדמוקרטיה לחופש הביטוי וההתכנסות עד להפלתה מבפנים.
הנשיא סדאת, עם הגיעו לשלטון ב- 1970 סבר שהוא נזקק לאחים למאבקו בשרידי משטרו הפרו-סובייטי של קודמו, גמאל עבד אלנאצר, ושחרר אותם מבתי הכלא בתמורה להבטחתם כי לא יחזרו לאלימות. אלא שבוגרי מחנות המעצר הקימו מיד לאחר שחרורם את הארגונים הקיצונים תכפיר ואלהג'רה, אלגמעה אלאסלאמיה וארגון הג'יהאד, שהזדרזו לפתוח במעשי טרור נגד השלטון (התקפה על האקדמיה הצבאית ב- 1974, רצח שר הדתות לשעבר ד'הבי ב- 1977 ועוד) ובסופו של דבר רצחו את סדאת עצמו. מארגונים אלה יצאה "הבשורה" הסלפית הג'יהאדית על בסיס תורתו של סעיד קוטוב, הדוגלת בכפיית האסלאם על העולם כולו בשכנוע או בכוח והקמת ח'ליפות. אלקאעידה והארגונים הסלפים האחרים, שהוקמו בהשראת תורתו של קוטוב על ידי פעילי הארגונים הנ"ל פועלים בעיראק, בסוריה, בסיני במדינות צפון אפריקה, באפריקה השחורה ובאסיה וביצעו פעולות טרור רבות גם במדינות המערב (ספרד, אנגליה ארה"ב ועוד).
האידיאולגיה הסלפית-ג'יהאדית קיבלה גם ביסוס הלכתי של אנשי דת למיניהם, שמונו ל"אמירים" (מעין פוסקים או מורי הלכה) של הקבוצות הטרוריסטיות והתירו הריגת מוסלמים ולא מוסלמים כאחת למען "המטרה הנעלה" של הקמת ח'ליפות עולמית. בעוד אלקאעידה וארגונים סלפים אחרים מפעילים אלימות קשה, פועלים ארגוני האחים המוסלמים להגיע לשלטון גם "בדרכים דמוקרטיות", כאמור לעיל.
זרועות האחים ברחבי העולם הערבי
מפלגות של האחים המוסלמים מורשות בירדן, שם הם מהווים אופוזיציה והחרימו את הבחירות האחרונות ב- 2012, ובמרוקו, שם הם הרכיבו את הממשלה לאחר שזכו ברוב יחסי בבחירות לפרלמנט ב- 2011. בתוניסיה ובמצרים הן היו מחוץ לחוק, אך פעילותן הותרה אחרי סילוקם של בן עלי ומובארק בהתאמה. בשתי המדינות האלה זכו מפלגות האחים בבחירות והגיעו לשלטון, אך גרמו למשברים קשים. בתוניסיה הם נאלצו להעביר את השלטון לממשלה ניטראלית ובמצרים, כאמור, הם הודחו מן השלטון בכוח. ברשות הפלסטינית, חמאס – שהיא זרוע של האחים המוסלמים – היה ארגון "נסבל" והצליח לזכות בבחירות לפרלמנט בשנת 2006, לאחר שארה"ב הפעילה לחץ על הרשות הפלסטינית וישראל לאפשר לה להשתתף בבחירות, אך הפכה לאויב הרשות לאחר השתלטותה על עזה. האחים פעילים גם בלוב, בתימן ובסודאן. בסעודיה ובארצות המפרץ הם נרדפים, לאחר ששליטי מדינות אלה הבינו כי האחים מסיתים את צעיריהם לטרור (16 מתור 17 מחבלי פיגוע מגדלי התאומים בניו יורק היו סעודים) וחותרים תחת שלטונם.
קטאר היא היחידה במדינות המפרץ שלא רק מאפשרת את נוכחותם אלא העמידה לרשותם את ערוץ אלג'זירה להיות להם לשופר. לערוץ זה, שהסית מאז 1996 את המוני ערב נגד שליטיהם, יש חלק נכבד בפריצת האירועים של מה שמכונה "האביב הערבי" בשנת 2011. הקשר של קטאר עם האחים התהווה עוד בשנות ה- 50, כאשר האחים המוסלמים, שברחו מאימתו של נאצר התיישבו במקום שלא היה אלא נסיכות בדואית בלתי מפותחת והקימו שם את משרדי התרבות והדת וחינכו את דורות העתיד באידיאולוגיה שלהם. השייח' יוסוף קרדאווי, גדול המטיפים של האחים, התיישב בקטאר ב- 1954 ומאז פועל משם.
ההתפכחות במצרים
במצרים הייתה פעילות האחים אסורה בתקופת מובארק. המועצה הצבאית העליונה התירה להם לחדש את פעילותם אחרי נפילתו. תוך זמן קצר הם הצליחו לזכות בבחירות לפרלמנט ולנשיאות וגם להקים ממשלה. נראה שהעם המצרי הצביע עבורם מתוך הזדהות עם ארגון אסלאמי נרדף, באמונה ובתקווה שישקמו את הכלכלה ויקימו דמוקרטיה שתבטיח את חירויות הפרט ותשמור גם על אופיה האסלאמי של המדינה. אלא שתוך זמן קצר התברר כי לאחים אין שום תוכנית עבודה לתיקון הכלכלה וכי הם מקימים דיקטטורה אסלאמית שאמורה להנציח את שלטונם ולמנוע את סילוקם מן השלטון. מורסי העניק לעצמו מונופול על שלוש רשויות המדינה (נוסף למבצעת, עליה הוא אמון מתוקף תפקידו, גם על המחוקקת והשופטת). יתרה מזאת, מורסי גם פיטר אלפי עובדי מדינה ומינה במקומם את חברי תנועתו. הוא שיקר למפלגות והתנועות הסלפיות, כגון מפלגת אלנור, שתמכו בו בבחירות, והרחיק את חבריהן מכל השפעה. את ההפגנות נגדו ונגד האחים הורה לפזר בכוח, כולל בהפעלת נשק חם ועל כך, בין השאר, הוא עומד עכשיו לדין. לעם המצרי התברר שמטרת האחים אינה לטפל בתחלואיה של מצרים, לפתח את כלכלתה ולהקים מצרים חדשה, שלשם כך בוצעה המהפכה, אלא להשתלט על השלטון באופן שינציח את משטרם.
המוני המצרים בסיוע הצבא הצליחו לעקור את האחים מן השלטון ברגע האחרון, לפני שהאחים סיימו להשתלט על הצבא ועל שירותי הביטחון, בתקווה להחזיר את המהפכה לדרך המובילה להקמת מדינה מודרנית ודמוקרטית, כפי שרצו וקיוו אלה שיזמו את ההפגנות של ינואר 2011 נגד מובארק. אלא שהם נתקלו בחוסר הבנה וחשדנות מצידן של ארה"ב והמדינות האיחוד האירופי, שראו בסילוקו של מורסי הפיכה צבאית נגד "נשיא נבחר". על כך אפשר לומר שאם העם הגרמני בסיוע הצבא היה מדיח את היטלר מהשלטון בשנות ה-30, למרות שהגיע לשם "בצורה דמוקרטית", היה העולם נראה אחרת והיו נחסכים חייהם 50 מיליון אנשים כולל שליש מהעם היהודי.
ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי, המאמינות כי הן נציגות "העולם הנאור", זנחו את מצרים הגדולה והחשובה במדינות ערב, שכיום הינה המדינה הערבית היחידה הנאבקת באסלאם הרדיקלי, ומעודדות את האחים המוסלמים להמשיך במאבקם, שמטרתו לפגוע ביציבותה של מצרים ולחזור לשלטון. נראה כי שמשהו רע עובר על אותו "עולם נאור" שנזהר באסלאם הרדיקלי ופוגע בידידיו.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
