דבריו של שר הביטחון, ערב צאתו לארצות הברית, באשר לחומרת האיום האיראני, ובעיקר ההתקדמות בתוכנית הגרעין, תיארו מצב שלכאורה הורגלנו אליו – אך למעשה היו בהם כמה חידושים מדאיגים.
ראשית, מעניין לציין שלראשונה פרסמה ישראל נתונים לגבי כמות האורניום המועשר שבידי איראן, שאינם מתבססים, ככל הידוע, על נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). על פי גנץ, יש לאיראנים כ-60 ק"ג של אורניום מועשר לרמה גבוהה של 60%, כ-350 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 20% וכ-2 טון של אורניום מועשר לרמה של 4.5%. נתונים אלה מלמדים שאיראן יכולה, בתוך פרק זמן קצר מרגע שתחליט, להעשיר אורניום לרמה של 90% ומעלה, הנדרשת לייצור מתקן נפץ גרעיני, לייצר כמות מספקת של אורניום למתקן נפץ אחד בתוך כשבועיים ולכ-6 מתקני נפץ בתוך 3-4 חודשים.
קיצור לוחות הזמנים נובע לא רק מהצטברות החומר המועשר בידי איראן, אלא גם מהתגברות קצב ההעשרה. על פי הדוח האחרון של סאב"א, היו לאיראן ב-19 פברואר השנה 33 ק"ג של אורניום מועשר ל-60% ו-182 ק"ג אורניום מועשר ל-20%. ב-6 נובמבר 2021 היו לה 17.7 ק"ג של אורניום מועשר ל-60% ו-113 ק"ג של אורניום מועשר ל-20%. מסתבר, אם כן, שקצב ההעשרה לרמות הגבוהות כמעט והכפיל את עצמו (בהנחה שהנתונים שהציג שר הביטחון ושמציגה סבא"א הם נכונים ונגזרים מאותו מקור).
שר הביטחון לא התייחס בדבריו לפערי הידע לגבי הזמן שיידרש לאיראן להגיע לנשק גרעיני מרגע שתחליט להפיק אורניום מועשר לרמה צבאית. הוא ציין, אמנם, שאיראן הפיקה אורניום מתכתי ברמת העשרה של 20%, אך נמנע מלהתייחס לסוגיות המטרידות האחרות בהקשר זה, אשר עומדות בראש סדר היום של הדיונים נעדרי ההתקדמות והתוחלת בין סבא"א לאיראן. הוא לא ציין את הסירוב האיראני למסור מידע על המתקנים הגרעיניים שנחשפו לראשונה הודות לארכיון הגרעין האיראני שהביאה ישראל ועל גורל האורניום המעובד ששרידיו נמצאו בהם, להיעדר פיקוח יעיל על הפעילות הגרעינית האיראנית בתקופה זו וגם במסגרת הסכם הגרעין עם איראן (ה-JCPOA) ולהמשך ההסתרה האיראנית של מידע לגבי הממדים הצבאיים של התוכנית.
הוא עסק בהתקדמות האיראנית בהצטיידות בטילים מתקדמים ובאספקת טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לבעלי בריתה, אך לא בהשלכות שיש לפעילות זו על היכולת של איראן לחמש טילים שברשותה בראש נפץ גרעיני. הרושם המתקבל מתמונה זו הוא שהנחת העבודה צריכה להיות שהזמן שיידרש לאיראן לייצר נשק גרעיני עלול להיות קצר מכפי שהוערך עד כה ולעמוד על כשנה או אף מעט פחות.
מה שברור הוא שאיראן מנצלת את משיכת הזמן בדיונים על חידוש הסכם הגרעין כדי לקצר את הזמן שיידרש לה, מרגע קבלת ההחלטה, להשלים את ההעשרה לפחות ל-5 מתקני נפץ (זו הייתה כזכור התוכנית המקורית), ואולי אף יותר, ולייצר מספר כלי נשק גרעיניים. כפי שאמר גנץ, ככל שעובר הזמן המחיר הכרוך בטיפול באיום הגובר ילך ויגדל.
המצב יהיה חמור עוד יותר אם ארצות הברית ואיראן יסכימו על חזרה להסכם הגרעין, משום שהדחייה הקלה במועדי ההצטיידות האיראנית בנשק גרעיני תהיה כרוכה במחיר כבד בכל הקשור למתן לגיטימציה לאיראן לחצות את הסף ולהשיג באופן לגיטימי יכולת לייצר בתוך זמן קצר מספר גדול מאד של כלי נשק גרעיניים, תוך ניצול הון התועפות שיעמוד לפתע לרשותה לחיזוק המשטר מבית ולהעצמת ארגוני החסות שלו. מהלך כזה עלול להביא גם למרוץ חימוש גרעיני באזור.
ביקור גנץ בארצות הברית ועוד יותר מכך ביקור הנשיא האמריקני ביידן בארץ נועדו, מבחינת ישראל, לקדם שיתוף פעולה ביטחוני עם וושינגטון שתכליתו לשפר את המוכנות לפעול לסיכול מדיניות זו של איראן בעיקר על ידי הרתעתה, באמצעות איתותים כי שתי המדינות בונות יכולת פעולה נגד תשתיות הגרעין של איראן, ואולי גם מתוך הבנה שיש להיערך לאפשרות של פעולה במידת הצורך. גם התרגיל הצבאי המתמשך, שיכלול דימוי של תקיפה באיראן, משתלב במגמה זו. המסרים כי יידרש עוד זמן להשלמת המוכנות לפעולה עשויים לשקף פערי מוכנות אמיתיים, אך גם רצון להשיג תקציבים נוספים או ניסיון ליצור הונאה. הבעיה היא שמסרים אלה פוגעים בפוטנציאל ההרתעה של הפעילות הישראלית.
בעיה נוספת היא שבעוד שהן ישראל והן ארצות הברית מעוניינות לבלום את הפעילות האיראנית לקיצור לוחות הזמנים, הן אינן תמימות דעים לגבי התכלית של צעד זה מעבר לטווח המיידי. האמריקנים אמנם מנסים ליצור רושם כי הם פחות נלהבים מבעבר לחזור להסכם הגרעין בכל מחיר, אך הם עדיין מקווים לשכנע את שליטי טהרן לחזור להסכם הגרעין כדי לוודא שהבעיה האיראנית לא תתפוצץ במהלך נשיאותו של ביידן, כדי להזרים את הנפט האיראני לשוק העולמי ולהאט את עליות המחירים, בעוד ישראל שואפת ששינוי מדיניות באיראן יוביל להחרפת המצוקות עימן מתמודד המשטר האסלאמיסטי מבית (ההולכות ומחריפות בימים אלה, על רקע הקשיים הכלכליים) ומחוץ (לדוגמה, אובדן הרוב של גוש חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני, אחרי שגם בבחירות בעיראק אשתקד נשחק כוחם של נאמני איראן), גם על רקע הפעילות הישראלית המתמשכת לטרפוד ההתבססות האיראנית בסוריה ולסיכול מאמצי איראן לחמש את חיזבאללה.
בכל מקרה, לא ברור האם איראן אכן תתרשם מהמסרים וממצוקותיה ותשנה את מדיניותה, בלי שייענו תנאיה לחזרה להסכם הגרעין. הרפיון האמריקני, חוסר היכולת של אוקראינה להרתיע את רוסיה מלפלוש לתחומה והמסרים הסותרים של ישראל עלולים להביא את איראן לדבוק במדיניות הנוכחית, שמקרבת את איראן יותר ויותר למעמד של מדינת סף-גרעינית. היא חצתה בתוך כך באופן ברור את הקו האדום שהציב ב-2012 ראש הממשלה דאז, נתניהו, בנאומו המפורסם בעצרת האו"ם (250 ק"ג של אורניום מועשר ל-20%), שבראייתו שיקף השגת יכולת לייצר נשק גרעיני המחייבת פעולה לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית.
המשמעות היא שעל ישראל להאיץ עוד יותר את פיתוח היכולות הדרושות ואת ההידברות עם ארצות הברית בנושא, ונראה שכך היא אכן עושה.
פורסם באתר N12
