תם עידן מובארק: איראן ומצרים בדרך להידוק היחסים
ביקורו של מחמוד אחמדינג'אד, נשיא איראן, במצרים השבוע, לרגל פסגת הארגון לשיתוף פעולה של מדינות האסלאם, צריך להיחשב כאיתות מבשר נוסף בדרך לשיפור היחסים בין קהיר לטהראן. זוהי פגישתו השלישית של אחמדיניג'אד עם מוחמד מורסי מאז שהשבעתו לנשיאות מצרים ב- 30 ביוני 2012. אמנם גם שתי הפגישות הקודמות נערכו בשולי פסגות של וועידות בינלאומיות או אסלאמיות, כגון פסגת המדינות הבלתי מזדהות בטהראן והפסגה האסלאמית הכלכלית במכה, אך בכל אותן הזדמנויות שני המנהיגים התחבקו, שוחחו והפגינו חמימות אחד כלפי השני, מה שהראה בעליל כי שניהם מעוניינים בפתיחת דף חדש וכי עידן מובארק שייכת לעבר.
תקופת מובארק הייתה מאופיינת בעוינות גלויה בין שתי המדינות, לאחר שהיחסים הדיפלומטיים ביניהן נותקו על ידי חומייני עוד בתקופת סאדאת על רקע הסכם השלום עם ישראל. איראן מימנה את פעולות "הגמאעה האסלאמיה", שחתרה בשנות ה-90 של המאה הקודמת להפיל את שלטונו של מובארק. איראן היא שאימנה את פעילי הארגון והחדירה אותם למצרים דרך סודאן, והיא גם זו שעמדה מאחורי ניסיון ההתנקשות הכושל בחייו של מובארק באדיס אבבה ב-1995. מובארק ניהל מדיניות פרו-מערבית ברורה: שמר על יחסים קרובים עם ארה"ב ועל השלום עם ישראל והוביל את חזית מדינות ערב הפרגמטיות כסעודיה, מדינות המפרץ, ירדן, מרוקו וכיוצ"ב מול איראן. כאשר הכריזה איראן כי בחריין היא המחוז ה-14 שלה מובארק לא היסס להגיע למנמה ולהזהיר את איראן מפני פגיעה בעצמאותה של הנסיכות. מובארק, יחד עם ארה"ב, היה הערב הגדול לביטחונם של מדינות המפרץ מול איראן.
מצרים החדשה: הקמת מליציה נאמנה לשלטון ומופרדת מהצבא
עכשיו "מצרים החדשה" או "מצרים המהפכה" (כפי נוהגים להתבטא אנשי תקשורת ופוליטיקאים מצריים) נשלטת על ידי האחים המוסלמים והיא משנה כיוון. "למצרים החדשה אין אוייבים", הכריז נביל אלערבי, שר החוץ הראשון של ממשלתמצרים הראשונה, אחרי הדחת מובארק ורמז כי הוא מתכוון לאיראן. כבר באותם חודשים ראשונים של משטר הביניים במצרים בהנהגת המועצה העליונה של הצבא הורגש השינוי כלפי איראן. היו מספר ביקורים של בכירים איראניים בקהיר והשלטונות המצרים התירו לאוניות מלחמה איראניות לעבור בתעלת סואץ בדרכן להפגנת כוח בים התיכון. מאז, האיראנים ממשיכים להצהיר על רצונם לשפר את יחסיהם עם מצרים ולחדש את הקשרים הדיפלומטיים. לפני מספר ימים ביקר בקהיר שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי, שקרא לחידוש היחסים בין שתי המדינות. כמה שבועות קודם לכן, על פי העיתון הכווייתי "אלקבס", ביקר במצרים בהסתר קאסם סולימני, ראש "כוח אלקודס" – חוד החנית של משמרות המהפכה האיראנים – שהוזמן כנראה להציג בפני מורסי כיצד מקימים כוח עילית מיוחד נאמן לשלטון ומופרד מן הצבא. בחודשים האחרונים היו דיווחים על כך שהאחים המוסלמים מקימים מיליציה מיוחדת, האמורה לפעול מול מתנגדיהם ובשעת הצורך להגן על השלטון. קיימות כבר עדויות לפיהן מיליציה כזו כבר פועלת.
אינטרס כלכלי הדדי לשיפור היחסים
בשנתים האחרנות, במצרים מדברים רבות על האינטרס המצרי לפתח קשרי כלכלה, מסחר, תיירות ותעופה עם איראן. לשתי המדינות יש מה להרוויח בתחומים אלה מקשרים הדדים. שתי המדינות הללו מונות יחד כ-160 מיליון נפש וקשרי כלכלה למיניהם יועילו לשני הצדדים. יתר על כן, דוברים איראניים הבטיחו השקעות בתחומי התעשייה, שמצרים כה זקוקה להם. אולם, מצרים החדשה בעיקר אינה מעוניינת יותר ביחסי עוינות עם מעצמה אזורית כה חשובה כאיראן.
האחים המוסלמים זקוקים לרגיעה למען המשך התפשטותם ברחבי המזה"ת
אף כי האחים המוסלמים, ובראשם הנשיא מורסי, עדיין לא התפנו למדיניות חוץ אקטיבית בשל המשבר הפוליטי הקשה בו שקועה מצרים, הם כבר רמזו כי היו רוצים להקים מסגרת ערבית-אסלאמית מתואמת שתטפל בבעיות האזור ותפלס את הדרך להבנה ורגיעה בין הכוחות המרכזיים הפעילים. זהו הרקע להצעתו של מורסי להקים את וועדת הארבעה – מצרים, סעודיה, טורקיה ואיראן – כדי לטפל במשבר הסורי. היוזמה אמנם נכשלה, לאחר שסעודיה וטורקיה פרשו ממנה על רקע המתיחות עם איראן, אך ללא ספק המאמץ המצרי להביא להבנה בין כל המדינות הנ"ל, כמוהו, בנסיבות הנוכחיות, כנסיון לרבע את המעגל, דהיינו פעולה הנראית כבלתי אפשרית. סעודיה ומדינות המפרץ חוששות מפני חתרנותה של איראןוהתגרענותה. איראן מואשמת בכך שהיא מסיתה את האוכלוסיות השיעיות במדינות המפרץ כגון זו של בחריין, כוויית וסעודיה נגד המשטרים הסוניים. כמו כן, איראן גם הגבירה את השפעתה בעיראק, על רקע העברת השלטון מידי הסונים לשיעים בעקבות מלחמת המפרץ. הטורקים מצידם נמצאים בעימות עם סוריה ועל רקע זה התערערו יחסיהם עם איראן. אולם אין בכך למנוע ממצרים של האחים המוסלמים לפעול להבנה ולתיאום עימם, שכן עימות עם איראן הוא חסר תוחלת למטרותיה של תנועת האחים בעתיד. והרי האחים המוסלמים הגיעו לשלטון לא רק במצרים אלא גם בתוניסיה ובמרוקו, והם מצפים שמפלגות אחיות תתפוסנה את השלטון גם במדינות אחרות כגון לוב וסוריה. לכן, מורסי זקוק לרגיעה ובוודאי שלא לעימות כדי לבסס את שלטונו ולהמשיך בתהליך ההתפשטות של האחים המוסלמים במזרח התיכון. מבחינת האחים, זוהי הזדמנות היסטורית שכנראה לא תחזור על עצמה.
מורסי מניח כי אסד יפול בסופו של דבר והוא לא היה רוצה לראות את ארה"ב ומדינות המערב מתערבות בכוח ומחדדות את העימותים באזור. התבטאויותיו של מורסי לגבי המשבר הסורי הן נדירות ומתונות. הוא אמר כי הוא נגד התערבות חיצונית וכי לאיראן יש תפקיד בפתרון הסכסוך. ברור שהתבטאויות אלה יש בהן כדי לשמח את האייתוללות בטהראן.
סעודיה ואיחוד האמירויות חוששות ממדיניות האחים
מורסי מניח גם כי ניתן למצוא הבנה בין סעודיה לבין איראן. סעודיה עצמה היתה מעדיפה להקהות את הסכסוך עם איראן ולאחרונה היא הראתה זאת מספר פעמים, כאשר התירה לאוניות המלחמה האיראניות לעגון בנמל ג'דה בדרכן לתעלת סואץ, "היות ומדובר במסע אימונים ובמסגרת היחסים הטובים באזור" – כפי שהתבטא דוברו של המלך עבדאללה. אותו מלך עבדאללה קיבל בחיבוקים ובנשיקות את אחמדינג'אד, שבא לפסגה הכלכלית האסלאמית במכה בשנה שעברה ואף הבליט את נוכחותו ביחס לשאר ראשי המדינות. יש לזכור גם כי יחסי מצרים עם מדינות המפרץ אינם טובים כפי שהיו בזמן מובארק. סעודיה ומדינות האמירויות המאוחדת צופים בחשש לעבר מדיניותם של האחים המוסלמים ורואים בהם אלמנט חתרני. מדינת האמירויות עצרה בשבועות האחרונים קבוצה של האחים המוסלמים בטענה כי הללו התארגנו להפלת השלטון.
התגברות על מכשולים בין הסונים לשיעים
פרשנים רבים מדגישים את העוינות ההיסטורית בין שיעים לסונים כמכשול להתקרבות בין איראן השיעית הקיצונית, אשר חותרת להקים שלטון שיעי במזרח התיכון באמצעות עיראק, סוריה וחיזבאללה הנתונות להשפעתה, לבין תנועת האחים המוסלמים, שהיא תנועת החלוץ הקיצונית של הסונים בימינו. ואכן, שייח' אלאזהר אחמד אל טייב, שנועד עם אחמדינג'אד השבוע, הזהירו מפני הסתתם של השיעים נגד המשטרים הסונים או הפצת השיעה במדינות סוניות. זו תגובה נאותה מפיו של שייח' אלאזהר. עם זאת, האילוצים הפוליטיים ומדיניות החוץ של האחים מוסלמים, בהיקשר לשרידותם בעתיד, חשובים הרבה יותר. נראה אפוא כי שתי המדינות מעונינות להגיע להבנה ומחפשות תחומים בהם יוכלו להסכים ולמנוע עימות ביניהן.
יתר על כן, הנסיבות במזרח התיכון משתנות ואיראן ערה לכך. איראן יודעת כי קרוב לוודאי שהיא תאבד את סוריה, ובעקבות זאת תתקשה להמשיך בקשריה עם חיזבאללה. מבחינתה, חשוב לה מכל כיום לצאת מבידודה ולהגיע להבנה עם מצרים, לפחות עד שתוכל לשרטט מחדש את האינטרסים שלה במזרח התיכון המשתנה.
הברית האפשרית בין מצרים לארה"ב
גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא קשרי מצרים עם ארה"ב והסכם השלום עם ישראל. ובכן, הנשיא אובמה, המקיים קשרי קרבה עם האחים המוסלמים ותומך במשטרם, הודיע עם כניסתו לתקופת כהונתו השנייה כי יטיל את כל כובד משקלו להפעלת מאמצים דיפלומטים מול התגרענות איראן – אף כי כל האופציות מונחות על השולחן. הוא בוודאי לא יתנגד אם שתי המדינות המוסלמיות הגדולות, מצרים ואיראן, תמצאנה שפה משותפת שתרגיע את המתיחות באזור ותסייע למאמציה הדיפלומטים של ארה"ב. לגבי ישראל, גם האחים המוסלמים וגם המשטר האיראני עוינים לישראל ומחפשים את השמדתה. יחד עם זאת, אם מורסי היה זקוק זמנית לעלה תאנה מאחמדינג'אד לגבי הסכם השלום עם ישראל מול ארה"ב, הרי אחמדינג'אד הגיש לו אותו: בראיון לעיתון המצרי "אל-אהראם" ב-6 לפברואר אמר אחמדינג'אד כי "איראן אינה מאיימת להכות את האויב הציוני. יכולתנו הצבאית היא לשם הגנה". אין לנו, לישראלים, צורך להאמין בדברים אלה. הם נועדו רק כדי לשרת את הברית האפשרית בין איראן למצרים מול ארה"ב.
לבסוף, רצוי לזכור כי מבלי שחודשו עדיין היחסים הדיפלומטיים בין איראן לבין מצרים, שני ראשי המדינה נועדו שלוש פעמים ובכירים איראנים רבים ביקרו בקהיר, כאשר בו בזמן התקשורת המצרית דנה בנושא ואינה מגלה שום עוינות לחידוש היחסים. נראה כי הפיל נמצא כבר בחדר, אבל מפאת גודלו אין רואים אותו.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
