התראות

איך לונדון, אוטוואה וקנברה נפלו בפח השקרים של הרשות הפלסטינית

ההצהרות האחרונות של בריטניה, אוסטרליה וקנדה להכיר במדינה פלסטינית משקפות תערובת של בורות מכוונת, אמנזיה היסטורית ויהירות פוליטית
שיתוף
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עם ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר (המשלחת הפלסטינית לבריטניה)
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עם ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר (המשלחת הפלסטינית לבריטניה)

תוכן העניינים

תקציר

ההצהרות האחרונות של בריטניה, אוסטרליה וקנדה להכיר במדינה פלסטינית משקפות את מה שהמבקרים רואים כתערובת של בורות מכוונת, אמנזיה היסטורית ויהירות פוליטית. ממשלות אלה הצדיקו את פעולותיהן כמאמצים לקדם את השלום ולהחיות את "פתרון שתי המדינות", אך נימוקים אלה מתעלמים ממאה שנים של דחייה ערבית למדינה יהודית – מוועדת פיל ב-1937 ועד להצעת אולמרט ב-2008. כל דחייה, טוענת הביקורת, מוכיחה כי מנהיגים ערבים ופלסטינים התנגדו בעקביות לדו-קיום עם ישראל, והפכו את ההכרה החיצונית במדינה פלסטינית לא לצעד לקראת שלום אלא לפרס על אלימות וסירוב להתפשר.

נושא שני נוגע להתחייבותו לכאורה של מנהיג הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לקיים בחירות דמוקרטיות. בעוד המדינות המכירות שיבחו את ההבטחה הזו, אבו מאזן דחה או ביטל שוב ושוב את הבחירות מאז 2005 וממשיך למשול ללא לגיטימציה דמוקרטית. למרות שהחוק הפלסטיני מחייב בחירות אחת לארבע שנים, אף אחת מהן לא התקיימה במשך כמעט שני עשורים. על ידי קבלת הבטחות מעורפלות במקום להתנות את ההכרה ברפורמה קונקרטית, מנהיגי המערב אפשרו למעשה את המשך הסמכותנות.

הביקורת העיקרית השלישית מכוונת למה שהמחבר מכנה "יהירות קולוניאלית". ממשלות המערב, אף שהתיימרו לתמוך בדמוקרטיה, הכתיבו במי הפלסטינים רשאים לבחור או לא – להוציא במפורש את חמאס. עם זאת, בהתחשב בניצחון חמאס בבחירות ב-2006 והפופולריות המתמשכת, איסור על השתתפותו הופך כל בחירות למראית עין. יתר על כן, המנהיגים הפלסטינים עצמם – כולל אבו מאזן – אינם מסווגים את חמאס כארגון טרור ורואים בו חלק מהתנועה הלאומית נגד ישראל. לפיכך, הגבלות חיצוניות ייצרו דמוקרטיה חלולה וחסרת לגיטימציה.

לבסוף, הביקורת טוענת כי הכרה זו תתפרש ברחבי העולם הערבי כפרס על הטבח ב-7 באוקטובר ועל הטרור המתמשך. במקום לקדם שלום או דמוקרטיה, ההחלטות של לונדון, קנברה ואוטווה מוצגות כמעשים של עיוורון מוסרי המעודדים קיצוניות, חותרים תחת רפורמות ופוגעים עוד יותר בזכותה של ישראל להגנה עצמית.

הצהרות הממלכה המאוחדת,1 אוסטרליה2 וקנדה3 להכרה ב"מדינה פלסטינית" שאינה קיימת חלקו הרבה מן המשותף. בנפרד ובמצטבר, כל אחד מהאלמנטים הללו הפגין את העיוורון המכוון של מנהיגי המדינות הללו, ובמידה רבה לא פחות מאשר את יהירותם הקולוניאלית. בחינת שלושה מרכיבים משותפים מדגישה את היקף האשליה העצמית וההונאה המכוונת.

פתרון שתי המדינות

בכל אחת מההצהרות נטען כי ההכרה ב"מדינה פלסטינית" תשמר ואף תקדם את "פתרון שתי המדינות" המדובר.

מה שמדינות אלה אינן מקבלות הוא שהערבים – בין אם אלה המתגוררים בעזה, ביהודה, בשומרון או במזרח התיכון הרחב – אינם רוצים ב"פתרון שתי המדינות" בהווה, ומעולם לא רצו בו בעבר.

בעוד הבריטים, האוסטרלים, הקנדים ומנהיגם הצרפתי טוענים שהם משמרים את "פתרון שתי המדינות", אך אינם לוקחים בחשבון את הדחייה הערבית החוזרת ונשנית של הרעיון:

  • הערבים דחו את הרעיון ב-1937 כאשר ועדת פיל הציעה אותו לראשונה.4
  • הערבים דחו את הרעיון שוב ב-1947, כאשר האו"ם הציע את "תוכנית החלוקה".
  • הערבים דחו את הרעיון שוב ב-1951, כאשר הוא הוצע על ידי המנהיג הישראלי, דוד בן-גוריון, במסגרת ועדת הפיוס של האו"ם לארץ ישראל בעקבות מלחמת העצמאות.5
  • הערבים דחו את הרעיון במשך 19 שנה, בין 1948 ל-1967, כאשר עזה הייתה בשליטה מצרית ויהודה, שומרון ומזרח ירושלים היו בשליטה ירדנית. באותה תקופה יכלו הערבים להקים מדינה ערבית נוספת באזורים הללו, אך הם בחרו להמשיך במלחמתם נגד ישראל.
  • הפלסטינים דחו את הרעיון שוב בוועידת השלום בקמפ דיוויד בקיץ 2000 בחסות הנשיא ביל קלינטון.
  • הערבים דחו את הרעיון שוב ב-2002, כאשר הליגה הערבית אימצה את השם המטעה "יוזמת השלום הערבית". התוכנית בהובלת סעודיה, שהחלה בשיאה של מלחמת הטרור הפלסטינית, שבמהלכה רצחו פלסטינים מאות ישראלים בפיגועי התאבדות, קראה לישראל לסגת באופן חד-צדדי מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ב-1967, כולל כל רצועת עזה, כל הגדה המערבית ורמת הגולן, וכן לסגת משטחי לבנון שלכאורה עדיין מוחזקים בידי ישראל; להסכים להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים; ולהסכים להציף את עצמה במיליוני פליטים פלסטינים כביכול, שמדינות ערב התחייבו שלא לקלוט.
  • הפלסטינים דחו אותה שוב ב-2008, כאשר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט הציע לפלסטינים יותר שטחים מאשר השטחים שלפני 1967.6

במשך למעלה ממאה שנה, הערבים היו עקביים בהתנגדותם לעצם קיומה של מדינה יהודית. הכרה ב"מדינה פלסטינית" שאינה קיימת לא תשנה את עמדתם.

במקום זאת, ההכרה במדינה המזויפת על ידי צרפת, בריטניה, קנדה, אוסטרליה ואחרות תיתפס בצדק על ידי הערבים, בעיקר הפלסטינים, לא רק כפרס על הטבח ב-7 באוקטובר, אלא גם כפרס על דחייתם המתמדת של כל פתרון במשא ומתן.

ההכרה רחוקה מלקדם יכולת כלשהי לממש את "אשליית שתי המדינות", אלא מעודדת את אש"ף ואף תאלץ מנהיגים פלסטינים פרגמטיים פוטנציאליים, ככל שישאו, לאמץ עמדה נוקשה יותר.

הרפורמה הדמוקרטית הפלסטינית

אחד הנושאים המרכזיים בהכרזות היה קבלת התחייבויותיו של אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, לקיים בחירות דמוקרטיות.

כאשר בלעו וחזרו על השקר הזה, הפרנצ', בריטניה, קנדה, אוסטרליה ואחרים החמיצו בבירור את העובדה שהחוק הפלסטיני מחייב שהבחירות לתפקיד יו"ר/נשיא הרשות יתקיימו אחת לארבע שנים. מכהן יכול להתמודד רק לכהונה אחת נוספת של ארבע שנים.

בפועל, מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 התקיימו רק שתי מערכות בחירות לתפקיד היו"ר: הראשונה ב-1996 והשנייה ב-2005. אותו אבו מאזן, שמחויב כעת לבחירות חדשות, נמצא כעת בשנתו ה-21 מתוך ארבע שנות כהונתו הראשונות.

בעוד שאותו חוק פלסטיני דורש שהבחירות לפרלמנט של הרשות יתקיימו אחת לארבע שנים, הרקורד הפלסטיני גרוע באותה מידה.

מאז הקמת הרשות התקיימו רק שתי בחירות לפרלמנט הפלסטיני: הראשונה התקיימה ב-1996 והשנייה ב-2006. בחירות 2006 הסתיימו בניצחון סוחף לחמאס, הטרוריסטים הרצחניים שתכננו וביצעו את הטבח ב-7 באוקטובר.

יתרה מכך, בעוד שאבו מאזן איפשר לפרלמנט שנבחר ב-2006 להמשיך להתקיים, למרות שלא יכול היה לתפקד, בדצמבר 2018 הוא החליט לפזר את הפרלמנט באופן רשמי והתחייב לקיים בחירות "בתוך שישה חודשים".7

בחצי השנה הארוכה ביותר אי פעם, בינואר 2021, הודיע עבאס כי הבחירות יתקיימו במאי 2021. אלא ששבועות ספורים לפני שהפלסטינים הלכו לקלפיות, ולאחר שאבו מאזן הבין שהוא ומפלגתו פת"ח יפסידו שוב לחמאס, הוא ביטל את הבחירות.

שבע שנים לאחר מכן, ההתחייבות לקיים בחירות "בתוך שישה חודשים" טרם מומשה.

הכשל של הבחירות הפלסטיניות מתחדד ביתר שאת כאשר בוחנים את ההצהרות בדגש ספציפי על עיתוי האירוע.

למרבה הפלא, נראה כי עבאס התחייב בנפרד לכל אחד מהצדדים הרלוונטיים.

על פי ההודעה הבריטית, "הנשיא עבאס התחייב לרפורמה זו, כולל ארגון בחירות חדשות בתוך שנה מהפסקת האש".

מכיוון שאיש אינו יודע מתי תושג הפסקת אש, נראה כי מחויבותו של עבאס לראש ממשלת בריטניה סטארמר לוקה בחסר.

ההודעה האוסטרלית הייתה זהירה יותר בנושא, וטענה כי "נשיא הרשות הפלסטינית חזר והצהיר על הכרתו בזכותה של ישראל להתקיים, ונתן התחייבויות ישירות לאוסטרליה, כולל התחייבויות לקיים בחירות דמוקרטיות…"

כך, כשאבו מאזן שוחח עם ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבנז, נראה שהוא התחייב באופן כללי לקיים בחירות בשלב לא ידוע, ואף שלא נתן התחייבות קונקרטית, "מילתו" של אבו מאזן הספיקה.

נראה שראש ממשלת קנדה מארק קרני קיבל את ההתחייבות הספציפית ביותר. על פי ההצהרה הקנדית על הכרה ב"מדינת פלסטין" שאינה קיימת, עבאס התחייב "לקיים בחירות כלליות ב-2026".

למרות שהבריטים, הקנדים, האוסטרלים ואחרים היו מודעים בבירור לצורך בבחירות פלסטיניות, כל אחד מהם הרשה לעצמו ללכת שולל על ידי אבו מאזן.

במקום להתנות את ההכרה בצורך המוקדם לקיים בחירות, העיוורון המכוון של סטארמר, קרני ואלבניז גמל לאבו מאזן לפני שנקט צעדים קונקרטיים.

בדומה לרצון לשמר את "אשליית שתי המדינות", הענקת הכרה ב"פלסטין" לפני הבחירות לא תביא לבחירות חדשות, אלא תבטיח שהן לא יתקיימו לעולם.

יהירות קולוניאלית

בהסתמך לכאורה על התחייבותו של עבאס לקיים בחירות, הנושא המשותף השלישי של הודעות ההכרה היה לא פחות מיהירות קולוניאלית, שבה המדינות המקבלות את ההכרה מכתיבות לנתין הקולוניאלי החדש שלהן, "מדינת פלסטין" ותושביה, את מי הן יכולות לבחור.

בהצהרותיהם, כל אחד מהמנהיגים הדגיש כי חמאס הרצחני לא יורשה להשתתף בממשל הפלסטיני.

ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הבהיר כי לחמאס "לא יהיה כל תפקיד בעתידה של פלסטין". קרני אמר כי בבחירות שאבו מאזן התחייב לקיים "חמאס לא יכול למלא תפקיד". אלבנזה אמר, "אסור שלארגון הטרור חמאס יהיה תפקיד בפלסטין".

בעוד שאיסור על חמאס להשתתף בתהליך הבחירות הפלסטיני הוא כמובן מבורך ביותר, מבחינה חיצונית מכתיב את המציאות הזו ומתעלם משתי מציאויות בסיסיות.

ראשית, אבו מאזן עצמו אינו רואה בחמאס ארגון טרור. במקום זאת, הוא וכל המנהיגים הפלסטינים האחרים התייחסו בעקביות לחמאס כאל "פלג פלסטיני" לגיטימי.

כפי שציין ראש ממשלת הרשות דאז, מוחמד אשתייה, בדצמבר 2023, לאחר הטבח: "חמאס הוא מרכיב מרכזי בזירה הפוליטית הפלסטינית. כמו כן, חמאס ופת"ח הם שני עמודי תווך בתנועה הלאומית הפלסטינית… הגנו על תנועת חמאס באו"ם. כשהאו"ם רצה להגדיר את חמאס כתנועת טרור, יצאנו נגד ההחלטה הזו וסיכלנו אותה". 8

עמדתו של עבאס מבוססת על כך שההבדל העיקרי בינו לבין חמאס מוגבל לאמצעים להשגת המטרה המשותפת: השמדת ישראל.

עבאס מאמין ביישום "תוכנית השלבים" של אש"ף מ-1974 להשמדה הדרגתית של ישראל, תוך שימוש בדיפלומטיה לסירוגין הנתמכת באלימות טרור. לעומת זאת, חמאס מאמין במלחמה כוללת, ללא כל אלמנט של מעורבות עם ישראל או הקהילה הבינלאומית.

שנית, התכתיב האוסר על חמאס להשתתף בבחירות מתעלם מהעובדה שחמאס ניצח בבחירות 2006, ושכמעט כל סקר פלסטיני שנערך מאז מראה שחמאס ינצח שוב.

כך, בעוד שהתכתיב העקרוני נכון מבחינה מוסרית ותיאורטית, לפלסטינים נמאס מאבו מאזן וממפלגת הפת"ח שלו ומעדיפים באופן עקבי את חמאס.

קיום בחירות פלסטיניות בכפוף לתנאים הקולוניאליים של הבריטים, הקנדים והאוסטרלים ייצור "דמוקרטיה" פלסטינית בדומה לזו של רוסיה הסובייטית: כולם יכולים להצביע, אבל יש רק מפלגה אחת, מפלגה מושחתת ותומכת טרור להצביע.

הנהגה פלסטינית שתיבחר בתנאים אלה לא תיהנה מלגיטימציה פנימית.

יתרה מכך, בעוד שחמאס כבר נהנה מתמיכה עממית פלסטינית, העובדה שההכרה ניתנה על ידי הבריטים, הקנדים, האוסטרלים ואחרים כתוצאה ישירה מהטבח ב-7 באוקטובר רק מגבירה את הפופולריות של חמאס.

כדי לעקוף את המכשול הזה, סביר להניח שאבו מאזן וחמאס ינקטו באותה גישה שבה נקטו בבחירות 2006. אז חמאס לא רץ תחת השם "חמאס", אלא רץ תחת דגל מפלגת "שינוי ורפורמה".

בעוד שההונאה תהיה גלויה לעיני כל, היא ללא ספק תספק את הניאו-קולוניאליסטים.

הטבח ותגמולו

הבריטים והקנדים אמנם הבהירו שהחלטתם להכיר במדינה שאינה קיימת אינה פרס על טרור, כולל הטבח ב-7 באוקטובר, אך הקשר ברור: ככל שהם רוצחים יותר יהודים, כך התגמול הדיפלומטי גדול יותר.

שאלות נפוצות
מה פירוש המונח "אשליית שתי המדינות"?

הוא מתייחס לטענה כי "פתרון שתי המדינות" אינו מציאותי מכיוון שההנהגה הערבית והפלסטינית דחתה בעקביות את רעיון הדו-קיום בשלום עם ישראל במשך כמעט מאה שנה.

מדוע נמתחה ביקורת על אבו מאזן בניתוח זה?

עבאס מוקע על כך שלא קיים בחירות דמוקרטיות מאז 2006, הפר את החוק הפלסטיני ושמר על השלטון באמצעות דחייה בלתי מוגבלת של הרפורמות שהובטחו.

כיצד נתפסת ההכרה המערבית כ"יהירות קולוניאלית"?

הביקורת גורסת כי מנהיגי המערב כפו תנאים על הממשל הפלסטיני – כגון איסור על חמאס להשתתף בבחירות – ובמקביל הכירו במדינה שעדיין אינה מתפקדת באופן דמוקרטי, בדומה להתנהגות קולוניאליסטית פטרנליסטית.

מה ההשלכות הצפויות של הכרה במדינה פלסטינית כעת?

היא צפויה לעודד את חמאס וגורמי הסירוב, להרתיע רפורמות מתונות ולהיתפס כפרס על פיגועי ה-7 באוקטובר והמשך העוינות כלפי ישראל.

כיצד הניתוח מפרש את המניעים המערביים?

הוא מצביע על כך שמנהיגים בבריטניה, אוסטרליה וקנדה מונעים יותר על ידי אופטיקה פוליטית ועמדות מוסריות מאשר על ידי הבנה מציאותית של הדינמיקה המזרח תיכונית, מה שמוביל להחלטות מדיניות לא מועילות ומסוכנות.

הערות שוליים

  1. https://www.gov.uk/government/news/uk-formally-recognises-palestinian-state#:~:text=The%20UK%20has%20formally%20recognised,the%20Israeli%20and%20Palestinian%20people

  2. https://www.foreignminister.gov.au/minister/penny-wong/media-release/australia-recognises-state-palestine#:~:text=Effective%20today%2C%20Sunday%20the%2021st,a%20state%20of%20their%20own

  3. https://www.pm.gc.ca/en/news/statements/2025/09/21/statement-prime-minister-carney-on-canada-recognition-state-palestine ︎

  4. בשנת 1922 העניק חבר הלאומים לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל. מטרתו היחידה של המנדט הייתה להכשיר את האזור כולו, מלבנון בצפון ועד ים סוף בדרום, ומנהר הירדן במזרח ועד הים התיכון במערב, להיות המולדת הלאומית היהודית. בבגידה במנדט, בריטניה גמלה פעמיים לאלימות ערבית והציעה לחלק את השטח שהוקצה למולדת הלאומית היהודית למדינה יהודית ולמדינה ערבית. הפעם הראשונה הייתה ב-1930, בוועדת שו, שהוקמה כדי לחקור את הטבח הערבי ביהודים בחברון, בירושלים ובצפת ב-1929. הפעם השנייה הייתה בוועדת פיל שהוקמה כדי לחקור את המרד הערבי בשנים 1933-1936.

  5. https://www.un.org/unispal/document/auto-insert-180810/ ↩︎

  6. https://palwatch.org/page/15619 ︎

  7. https://palwatch.org/page/15097 ︎

  8. https://palwatch.org/page/34892 ︎

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
מצרים נגד ישראל – כדי לרצות את קטאר וחמאס?

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהירה מהטון האגרסיבי של קהיר כלפי ישראל. לדבריה, "ההצהרות הריקות והברברנות שיוצאות ממצרים בשבועות האחרונים מטרידות לא רק את הישראלים אלא גם מצרים כמוני, שלא רוצים לראות את מדינתנו מדרדרת למלחמה עם ישראל – לא בגלל עימות ישיר, אלא כדי לרצות את קטאר או את חמאס ותומכיו. זה לא הגיוני".

לדבריה, נקודת השיא הייתה בפסגת דוחה, כשנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי כינה את ישראל "אויב". זיאדה מדגישה כי "אפילו אמיר קטאר, שעמד על הבמה באותה פסגה, לא השתמש במילה הזאת. זה היה הלם אדיר לשמוע את זה דווקא מקהיר". עם זאת, היא מציינת כי בעקבות התגובות הקשות נראה שמצרים מנסה כעת לסגת לאחור ולהבהיר כי היא רק מגינה על גבולותיה. אך זיאדה מוסיפה אזהרה ברורה: "אל תקחו את זה ברצינות. מה שאנחנו רואים בתקשורת המצרית ובדברי בכירים עדיין מטריד מאוד".

זיאדה מסכמת כי שלום ישראל-מצרים עומד בפני אתגר חמור: "שמענו את א-סיסי מאשים את ישראל ברצח עם ובטיהור אתני, ואת המודיעין המצרי מאיים במלחמה אם פליטים מעזה ינהרו לסיני. כל זה מנוגד לאינטרס המצרי בראש ובראשונה. השלום בין ישראל למצרים נראה היום שברירי יותר מאי פעם".

11:16am
המרכז הירושלמי
דיווחים ערביים: קטאר רואה בתקיפה בגידה אמריקנית

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הדיווחים הסותרים סביב החיסול בדוחא: "חמאס טוען שהצמרת שלו ניצלה, אבל אף אחד מהם לא מופיע בתקשורת. התמונות מהתקיפה מראות שזה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם חי – ייתכן שהם פצועים ומסתירים מידע," אמר.

לדבריו, ישראל קיבלה אור ירוק מהנשיא טראמפ אחרי שהתברר כי חמאס מסרב להצעתו האחרונה: "אין עסקה. חמאס מושך זמן, מנסה למסמס ולגרור את ישראל לשולחן המשא ומתן כדי לעכב את כיבוש עזה".

בן מנחם הסביר כי בקטאר רואים בתקיפה "בגידה אמריקנית" לאחר שהשקיעו מיליארדים ביחסים עם וושינגטון, וכעת הם מתכננים ועידת פסגה ערבית-אסלאמית כדי לתקוף את ישראל בזירה הדיפלומטית. "בסופו של דבר זה דווקא טוב לישראל – קטאר לעולם לא הייתה מתווך הוגן, ומצרים תוכל לקבל את התפקיד המרכזי", הוסיף.

על תגובת העולם הערבי אמר: "הגינויים הרשמיים הם מס שפתיים בלבד. כל המשטרים הסוניים – סעודיה, ירדן, מצרים – יודעים שקטאר היא ראש הנחש של האחים המוסלמים. בפנים הם שמחים לראות את הפגיעה בחמאס".

 
12:10pm
המרכז הירושלמי
קטאר מסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי קטאר מנהלת "קאבר-אפ" לאחר התקיפה בדוחא ומסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו, במקביל לפתיחת קמפיין בינלאומי נרחב נגד ישראל. לדבריו, דוחא מציגה את ישראל כסכנה אזורית במטרה לטרפד את הסכם הנורמליזציה המתגבש עם סעודיה ואת יוזמת טראמפ לנורמליזציה רחבה במזרח התיכון – צעד שישראל חייבת להיאבק בו בעוצמה.

 
12:09pm
המרכז הירושלמי
בכיר לשעבר במוסד: קטאר לא מתכננת להגיב צבאית למתקפה בדוחא

עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד, הסביר כי למרות הניסיון של קטאר וחמאס להסתיר את תוצאות התקיפה בדוחא, האמת תיחשף בתוך ימים. לדבריו, המוסד שימש גורם מרכזי במגעים מול דוחא, אך התגובה הקטארית לא תהיה צבאית אלא תקשורתית וכלכלית: "הם יריצו קמפיין ארסי, ישקיעו מיליארדים בקניית השפעה, ובסוף יבלעו את הצפרדע ויחזרו לעסקים כרגיל".

12:09pm
המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm

Close