התראות

הנורמליזציה עם ישראל: מה באמת הרוויחו מדינות ערב בהסכמי אברהם?

יש לקוות שהסכמי אברהם והרחבתם האפשרית למדינות ערביות נוספות יהוו צעד משמעותי שיביא לסיום האיבה והפחד המוסלמי ההיסטורי עבור ישראל והיהודים
שיתוף
הנשיא דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו (במרכז), שר החוץ ושיתוף הפעולה הבינלאומי של איחוד האמירויות השייח' עבדאללה בן זאיד (קיצוני מימין) ושר החוץ של בחריין עבד אל-לטיף אל-זיאני (קיצוני משמאל) (צילום רשמי של הבית הלבן: שילה קרייגהד)
הנשיא דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו (במרכז), שר החוץ ושיתוף הפעולה הבינלאומי של איחוד האמירויות השייח' עבדאללה בן זאיד (קיצוני מימין) ושר החוץ של בחריין עבד אל-לטיף אל-זיאני (קיצוני משמאל) (צילום רשמי של הבית הלבן: שילה קרייגהד)

עניינים

תקציר

הסכמי אברהם נרמלו רשמית את היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין – מדינות שאליהן הצטרפו מאוחר יותר סודאן, מרוקו וקוסובו – לאחר שנים של שיתוף פעולה ביטחוני חשאי. בתמורה לעצירת תוכניות הסיפוח הישראליות ביהודה ושומרון, איחוד האמירויות השיגה חבילת נשק אמריקאית בשווי של כ-23 מיליארד דולר, בעוד מרוקו זכתה להכרה אמריקאית וישראלית בריבונותה על סהרה המערבית והעמיקה את הקשרים הביטחוניים; סודאן הוסרה מרשימת תומכות הטרור של וושינגטון, וקוסובו זכתה להכרה ישראלית. עבור ישראל וארצות הברית, ההסכמים פתחו ערוצים דיפלומטיים, כלכליים וביטחוניים ברחבי הגוש הערבי ההולך וגדל, ועיצבו מחדש את הגיאופוליטיקה האזורית. למרות הצעד ההיסטורי הזה לקראת קבלה ערבית רחבה יותר של ישראל, התנגדויות דתיות ואידיאולוגיות מתמשכות בעולם המוסלמי הרחב, יחד עם התחייבויות בגופים כמו הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, עדיין עלולות לאיים על עמידותם של ההסכמים בטווח הארוך אם לא יינקטו צעדי פיוס נוספים.

ב-15 בספטמבר 2020 נחתמו הסכמי אברהם בסימן נורמליזציה חסרת תקדים של היחסים הדיפלומטיים בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין. על הסכם בינלאומי זה חתמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שר החוץ של בחריין עבד אללטיף בן ראשיד אל-זיאני ושר החוץ של איחוד האמירויות השייח' עבדאללה בן זאיד אל נהיאן. למסמך זה חסר תאריך, ושמות החותמים אינם מופיעים תחת חתימתם.

בכך הפכו איחוד האמירויות ובחריין למדינות הערביות/מוסלמיות השלישית והרביעית שהכירו בישראל, כמה עשורים אחרי מצרים (הסכמי קמפ דיוויד, 1978) וירדן (הסכמי ואדי ערבה, 1994). אחריהם הגיעו סודאן (23 באוקטובר 2020), מרוקו (10 בדצמבר 2020) וקוסובו (1 בפברואר 2021).

הסכמי אברהם היו צפויים ולא הפתיעו במיוחד. ואכן, איחוד האמירויות ובחריין כבר פיתחו באופן לא רשמי יחסי שיתוף פעולה עם ישראל מאז הסכמי אוסלו, כולל בתחום הביטחוני. עשרות שנים של שיתוף פעולה חשאי אפשרו להסכמי אברהם להתגבש ב-2020, והובילו לשינוי גיאופוליטי משמעותי במזרח התיכון. יחסי ישראל-מרוקו כבר התחממו בהדרגה ובהתמדה בעשורים האחרונים.

1. הישגים שהשיגו מדינות מוסלמיות

הנורמליזציה של איחוד האמירויות הושגה בתמורה להשעיית תוכנית הסיפוח הישראלית ליהודה ושומרון, וכן למכירת ציוד צבאי אמריקאי, כולל מטוסי F-35 ופריטי ציוד צבאי אחרים, בהיקף של כ-23 מיליארד דולר, שאושרה על ידי הממשל האמריקאי בהסכמה שבשתיקה של ישראל. בעוד שמסירת המטוס התעכבה לבקשת האמירויות עקב הערכה מחודשת של יחס העלות-תועלת הצפוי, הסכם המכירה נותר בתוקף.

מרוקו, שקיבלה הכרה אמריקאית וישראלית בריבונותה על סהרה המערבית, חתמה על הסכם ביטחוני עם ישראל לחיזוק והעמקת שיתוף הפעולה הקיים ביניהן, הכולל מכירת 150 מל"טים, מערכת הגנה אווירית וצעדים נוספים כמו השתתפות משקיפים ישראלים בתרגיל הצבאי העולמי African Lion.

סודאן הוסרה באוקטובר 2020 מרשימת המדינות התומכות בטרור של ארצות הברית. ישראל אינה מוזכרת במסמך זה ולא חתמה עליו. קוסובו קיבלה הכרה נוספת ממדינת ישראל.

2. הישגים שהשיגו ישראל וארה"ב

הסכמי אברהם הסדירו את היחסים הכלכליים והפיננסיים בין מדינות מוסלמיות לישראל ואפשרו כינון יחסים דיפלומטיים. זה היווה רגע היסטורי עבור ישראל, ארה"ב ואזורי צפון אפריקה והמזרח התיכון, במיוחד כאשר המהפך הזה שינה את החברות האזרחיות של כמה מדינות ערביות/מוסלמיות כמו גם את הנרטיבים המדינתיים של מנהיגיהן.

3. העקרונות המוזכרים בהסכמי אברהם

דיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי יכול לקדם תרבות של שלום בין שלוש הדתות האברהמיות והאנושות כולה.1 הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אתגר זה היא באמצעות שיתוף פעולה ודיאלוג ופיתוח יחסי ידידות. חיפוש אחר סובלנות וכבוד לכל אדם יהפוך את העולם הזה למקום שבו כולם יכולים ליהנות מחיים של כבוד ותקווה, ללא קשר לגזע, אמונה או מוצא אתני. התמיכה במדע, באמנויות, ברפואה ובמסחר מעוררת השראה באנושות, ממקסמת את הפוטנציאל האנושי ומקרבת בין אומות. חתירה לסיום הרדיקליזציה והסכסוכים תספק לכל הילדים עתיד טוב יותר. חתירה לחזון של שלום וביטחון תביא שגשוג למזרח התיכון וברחבי העולם.

כפי שמסופר בתנ"ך, אברהם הבין שילדיו (יצחק, ישמעאל, זמרן, יוקשן, מדן, מדיין, אישבק ושועה) וצאצאיהם יילחמו לאחר מותו כדי לתבוע בעלות על הארץ המובטחת. הוא נתן לכולם כמה מתנות ושלח אותם הרחק מיצחק, מזרחה, אל "ארץ המזרח". ישמעאל נשלח למצרים.

אברהם רצה שארץ ישראל תהיה שייכת לבני יעקב, כפי שהבטיח אלוהים (שמות ו:ח; דברים ט:ה).

"הסכמי אברהם" של היום מנסים לקרב ביניהם. גם כאן מוצעים להם יתרונות ומתנות.

4. ההסכמים החתומים הם בעלי תוכן ואורך משתנים

איחוד האמירויות הערביות וישראל חתמו על אמנה בת 4 עמודים בנושא שלום, יחסים דיפלומטיים ונורמליזציה מלאה, עם נספח בן 3 עמודים המכסה השקעות, תעופה אזרחית, תיירות, סחר, יחסים כלכליים, חדשנות, מדע, טכנולוגיה, שימוש לצרכי שלום בחלל החיצון, איכות הסביבה, טלקומוניקציה, חקלאות, ביטחון תזונתי, מים, אנרגיה, הסדרים ימיים ושיתוף פעולה משפטי. הסכם זה מאפשר כינון דיאלוג בין-דתי ומניעת שנאה והסתה. טראמפ חתם עליו כעד.

בחריין חתמה על "הסכמי אברהם: הצהרת שלום, שיתוף פעולה ויחסים דיפלומטיים וידידותיים בונים". טראמפ חתם עליו כעד.

סודאן חתמה על "הצהרת הסכמי אברהם" בת עמוד אחד. סטיבן טרנר מנוצ'ין, מזכיר האוצר ה-77 של ארצות הברית, עד לחתימתו של נציג מדינת סודאן. ארה"ב לא חתמה עליו; ישראל אינה מוזכרת.

מרוקו כוננה יחסים דיפלומטיים עם ישראל ב-1994, בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו. מערכת יחסים זו הסתיימה ב-23 באוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה הפלסטינית השנייה. תקופת ירח הדבש הקודמת בין ישראל למרוקו נמשכה שש שנים בלבד. ההסכם שנחתם ב-22 בדצמבר 2020 לובש צורה של "הצהרה משותפת" עליה חתמו מרוקו, ארצות הברית וישראל.

עם הצהרה משותפת זו, מרוקו וישראל חידשו את היחסים הדיפלומטיים הרשמיים, וכוננו יחסי ידידות ושלום. הם אישרו טיסות ישירות וטיסות מעל שטחים, כמו גם שיתוף פעולה כלכלי בילטרלי בתחומים כמו סחר, פיננסים, השקעות, חדשנות וטכנולוגיה, תיירות, מים, חקלאות, אנרגיה ותקשורת. משרדי הקישור ברבאט ובתל אביב נפתחו מחדש.

ההסכם עם מרוקו אינו קובע כינון דיאלוג בין-דתי או מאבק בשנאה, הסתה לשנאה ואפליה. הוא אינו מזכיר את החתירה לסיום הרדיקליזציה והסכסוך.

הוא אינו מתייחס להסכמים. המילה אברהם אינה מופיעה. מדובר בהסכם כלכלי ומדיני, המחייב הכרה אמריקאית וישראלית בריבונות מרוקו על סהרה המערבית.

בנובמבר 2021 נחתם הסכם שהסדיר את הקשרים הביטחוניים בין מרוקו לישראל.

5. תוצאות כלכליות ופיננסיות על פי אתר מכון הסכמי אברהם לשלום

על פי מכון השלום של הסכמי אברהם, סך הסחר הרשמי של הסכמי אברהם עולה על 4 מיליארד דולר, עלייה של 16% משנה לשנה (2020-2023). לאחר הפיגועים ב-7 באוקטובר 2023, היחסים הדיפלומטיים נותרו יציבים. הסחר ירד ב-4% בלבד, לעומת ירידה של 18% בסחר הכולל של ישראל. בשנת 2022, 27% מהיצוא הביטחוני של ישראל הלך לאיחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ומרוקו, והגיע לכ-3 מיליארד דולר.2

מבט לעתיד

יש לקוות שהסכמים אלה והרחבתם האפשרית למדינות ערביות ומוסלמיות נוספות יהוו צעד משמעותי לסיום האיבה והפחד המוסלמי ההיסטורי והמסורתי לישראל וליהודים.

עם זאת, שאלה רלוונטית סביב ההסכמים היא האם אותן מדינות מוסלמיות יצליחו להתגבר על העוינות המוסלמית הטבועה בהן לישראל וליהודים.

האסלאם החשיב באופן מסורתי שארץ ישראל שייכת לאסלאם (דאר אל-אסלאם). על פי אמונתם, זוהי אדמה אסלאמית (ווקף) לדורות, וליהודים אין כל זכות לגיטימית עליה. זה מבוטא בפסוקים כגון:

"יש קונצנזוס בקרב המוסלמים, בעבר ובהווה, שאם אדמה אסלאמית נכבשת, אזי על תושביה להכריז על ג'יהאד עד שתשוחרר מידי הכובשים".3

"הילחמו באלה שאינם מאמינים באלוהים וביום האחרון… – אלה שקיבלו את הספר – עד שישלמו את המס מיד ויושפלו". (קוראן 9:29).4

משפטנים מוסלמים סבורים שבמקרה של אסון, ניתן לנהל משא ומתן ולחתום על הסכם שלום עם האויב.5 זאת בתנאי שמלחמת הקודש תתחדש לפני תום עשר השנים שלאחר מכן. רק אם הדבר לא היה אפשרי, ניתן היה לחדש את הפסקת האש לעשר שנים נוספות:

"מעצם טבעם, הסכמים חייבים להיות זמניים, שכן בתיאוריה המשפטית המוסלמית היחסים הנורמליים בין שטחים מוסלמיים ולא-מוסלמיים הם מלחמה ולא שלום" ו"מאחר שבאופן תיאורטי לא ניתן להשעות את מלחמת הקודש ליותר מעשר שנים, יש לסיים את ההסכמים בהכרח עד תום תקופה זו. למרות שהם לא מציינים את משך הזמן".6

משפטנים אלה מתייחסים לחוזה חודייביה, שנחתם בשנת 628 על ידי מוחמד ושבט קורייש השליט במכה. האמנה הייתה אמורה להיות בתוקף למשך עשר שנים בלבד. פחות משנתיים לאחר מכן השתנה מאזן הכוחות באזור, והנביא הפר את ההסכם וכבש את מכה.

על פי תיאוריה זו, הסכמי שלום עם ישראל יכולים להסתיים בכל עת בהצהרה אחת.

אין לשכוח שסעודיה, ששוקלת להצטרף להסכמי אברהם, מובילה ושולטת בתנועה הווהאבית-סלפית שצוברת אחיזה בכל מדינות המפרץ, במדינות מוסלמיות רבות ורחוק כמו אינדונזיה. ערב הסעודית חברה ב-OIC (הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי), שאמנתו אינה עולה בקנה אחד עם התחייבויות הסכמי אברהם, ותחייב את ערב הסעודית ואת המדינות השותפות להסכמים להצהיר על הסתייגותן לאמנת הארגון.7

אפשר לתהות אם מנהיגים ואנשים אמריקאים וישראלים מתעלמים מכך ומעדיפים לחיות בעולם אחר.

ניתן גם לתהות אם מנהיגים אלה חושבים שמוחמד בן סלמאן אל-סעוד, השליט בפועל של ממלכת ערב הסעודית, ואחמד חוסיין אל-שרע, הידוע גם בשם אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מנהיג הארגון הסורי המיליטנטי היאת תחריר א-שאם (HTS), מנהיג ג'בהת אל-נוסרה, שהיה שלוחה של אל-קאעידה בסוריה. מבינים ומקבלים את הסעיף הראשון של ההסכמים: "אנו, החתומים מטה, מכירים בחשיבות של שמירה וחיזוק השלום במזרח התיכון וברחבי העולם המבוסס על הבנה הדדית ודו-קיום, כבוד לכבוד האדם וחירותו, כולל חופש הדת".

שאלה מרכזית נוספת היא האם מנהיגים ואזרחים אמריקאים וישראלים מאמינים למנהיגי סעודיה וסוריה אם יחתמו על הסכמי אברהם. שימו לב כי לא-מוסלמים אינם מורשים להיכנס למכה ולחלקים מסוימים של מדינה, והשאלה היא האם הדבר לא ייתפס כסותר את המסר של הבנה הדדית ודו-קיום וחופש דת.

בעוד שספק אם הסכמי אברהם יקדמו את מטרת השלום, הם עשויים להיראות כתורמים לכך אם המדינות יאמצו את הכוונה מצדם לעצור את העוינות המוסלמית הקודמת שלהם כלפי ישראל והיהודים:

"אנו מכירים בכך שעל פי נביאי התנ"ך והקוראן, היהודים נכנסו ל"ארץ הקודש אשר אלוהים ציווה להם" (קוראן 5:24) והם יושבים בארץ". "אלוהים הביא אותם "בהמוניהם" (קוראן 17:104).

הבטחת אלוהים! אלוהים אינו מפר את הבטחתו, אך רוב בני האדם אינם יודעים זאת (קוראן 30:5).

האם סעודיה, סוריה ומדינות מוסלמיות אחרות כמו מצרים וירדן, יחתמו על הצהרה נוספת זו כדי להתקדם צעד קדימה לשלום?

מסקנות

למרות שהבדלים דתיים, עוינות ארוכת שנים והסכמים אזוריים סותרים נותרו בעינם, עצם החתימה על הסכמי אברהם היא צעד סמלי חסר תקדים לקראת קבלה ערבית של ישראל והעם היהודי. עם זאת, כדי לחזק התקדמות זו, יש לשלב את ההסכמים עם הסתייגות רשמית לאמנת ה-OIC ועם ההצהרה המוצעת המצטטת פסוקים מהקוראן המאשרים את שיבת היהודים לארץ אבותיהם.

שאלות נפוצות
מהם הסכמי אברהם ומתי הם נחתמו?

הסכמי אברהם הם סדרה של הסכמי נורמליזציה שכוננו באופן רשמי יחסים דיפלומטיים בין ישראל לכמה מדינות בעלות רוב מוסלמי. ההסכמים הראשונים נחתמו ב-15 בספטמבר 2020 על ידי ישראל, איחוד האמירויות ובחריין בבית הלבן.

אילו מדינות הצטרפו להסכמים ובאיזה רצף?

לאחר איחוד האמירויות ובחריין (ספטמבר 2020), סודאן הכריזה על נורמליזציה ב-23 באוקטובר 2020, מרוקו בעקבותיה ב-10 בדצמבר 2020, וקוסובו השלימה את הקשרים עם ישראל ב-1 בפברואר 2021.

מה הרוויחה כל מדינה בעלת רוב מוסלמי בתמורה לנורמליזציה?

לאחר איחוד האמירויות ובחריין (ספטמבר 2020), סודאן הכריזה על נורמליזציה ב-23 באוקטובר 2020, מרוקו בעקבותיה ב-10 בדצמבר 2020, וקוסובו השלימה את הקשרים עם ישראל ב-1 בפברואר 2021.

במה נבדלים ההסכמים האישיים באורכם ובמיקודם?

אמנת איחוד האמירויות הערביות-ישראל: ארבעה עמודים בתוספת נספח מפורט בן שלושה עמודים המכסה תחומים מהשקעות ושיתוף פעולה בחלל ועד לדיאלוג בין-דתי.

הצהרת בחריין-ישראל: הצהרה תמציתית בת עמוד אחד על שלום ושיתוף פעולה.

הצהרת סודאן: הסכם בן עמוד אחד בנוכחות שר האוצר האמריקאי, ללא חתימה ישראלית.

הצהרה משותפת של מרוקו: בעיקר כלכלי ופוליטי, הקמה מחדש של משרדי קישור וטיסות אך השמטת שפה בין-דתית; "אברהם" אינו מוזכר.

אילו השלכות כלכליות ואתגרים ארוכי טווח עומדים בפני ההסכמים?

בין 2020 ל-2023, הסחר בין השותפות להסכמי אברהם עלה על 4 מיליארד דולר – צמיחה של 16 אחוזים משנה לשנה והוכיח עמידות גבוהה יותר מהסחר הכולל של ישראל לאחר המשבר ב-7 באוקטובר 2023. עם זאת, התנגדויות דתיות ואידיאולוגיות מתמשכות בחלקים מהעולם המוסלמי ומהארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) עלולות לאיים על עמידות ההסכמים אם לא יינקטו צעדים בוני אמון ופיוס דתי נוספים.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am

Close