בדברים שנשא תא"ל במיל. יוסי קופרווסר בכנס בנושא "שנה למבצע שומר החומות" אמר את הדברים הבאים:
"אני רוצה לתאר תמונה רחבה יותר. אנחנו מסתכלים על לקחים מ"שומר החומות". זו נקודה על הספקטרום של התפתחות מציאות בעייתית עבור מדינת ישראל. "מציאות צפרדעית" – אנו מתלבשים בשורת תהליכים שמחלישים אותנו וכל אחד מהם נראה כלא נורא. העיקר להשיג את השקט של מחר בבוקר".
איראן – בדרך לארסנל גרעיני
"אבל מתרחשים בו זמנית שורת תהליכים שמחלישים אותנו. קורה משהו עם הגרעין האיראני. כ-30 שנה פועלים ליצירת נשק גרעיני. יש להם מספיק חומר מועשר ויכולות העשרה כדי לייצר תוך 4 חודשים מספיק חומר ל 4 פצצות. אנחנו נאבקים כדי להפחית את הטמפרטורה הזו אך זה מתחמם.
אם לא יושג הסכם בנושא הגרעין, היכולת הזו רלוונטית כבר מחר בבוקר. יכול להיות שמחר בבוקר נצטרך לפעול. ואם כן יושג הסכם מצבנו עוד יותר גרוע. אולי נרוויח 9 שנים, אבל האיראנים יעמדו בסוף אותן 9 שנים על סף ייצור 100 פצצות אטום מבלי שמישהו יוכל לעשות משהו. זו הרגל האחת."
התעצמות החיזבאללה
"ברגל השנייה, כל הגורמים בציר הקיצוני הזה של איראן מתעצמים, ובראשם חזבאללה שצובר נשק רב יותר ומדויק יותר ומתוכנן לביצוע פעולות שאיש לא העלה על דעתו שיעזו לעשות. זה קורה מול עינינו. גם פה עובדים קשה להורדת הטמפרטורות עם המערכה בין המלחמות. אז במקום 10 טילים מדויקים בחודש.. אז מייצרים רק 3. זה גם משהו שצריך להטריד אותנו".
יחסי ישראל – ארה"ב: ממשל ביידן רואה בישראל הגורם הבעייתי
"מה קורה בתחום הדה-לגיטימציה? גם שם חלחול מתמשך של רעיונות אנטישמיים. אנטי-ציוניים בכל מקרה לתוך מרכז השיח. אנחנו רואים מערכה שמנהלים ארגונים כמו אמנסטי HUMAN RIGHTS WATCH, שתכליתה לתייג את ישראל כמדינת אפרטהייד כדי לפגוע בלגיטימיות שלה. המערכה הזו מתנהלת במפלגה הדמוקרטית בארה"ב שהיא מפלגת השלטון שם כרגע. כשבא הנה שר החוץ האמריקאי, ראינו השבוע, ומסביר לרה"מ מה מותר ומה אסור לו, אבל אין מילה אחת מה מותר ואסור לפלסטינים ורה"מ גם לא עונה. מסתכל עליו ואומר "בסדר".
אנחנו בבעיה מפני שבעבר היה בינינו לא רק מפגש ערכים שעדיין מתקיים, אלא גם מפגש אינטרסים. מפגש האינטרסים הצטמצם מאד. לא אכפת להם שאיראנים יהיו דומיננטי והגמוני במזה"ת. המערכה נגד הטרור שחיברה אותנו באינטרסים עם ארה"ב היא בסדר עדיפות משני מבחינת ארה"ב כרגע. מה שמטריד אותם זה רוסיה וסין ובנושא הזה אנחנו לא באותו דף איתם. בנושא הפלסטיני הם רואים אחרת מאיתנו. הם סבורים שהגורם הבעייתי זה אנחנו בראייתם מי שלא מאפשר לפלסטינים מידה שווה של ביטחון וחירות. זה לא ההנהגה האנטישמית שלהם שמחייבת אותם לדבוק במאבק נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אלא זו ישראל שמקיימת מה שקוראים לו "הכיבוש".
זה יוצר פער עצום בינינו לבין הממשל האמריקאי הנוכחי שהוא סכנה לאורך זמן לביטחונה של מדינת ישראל. מה גם שחלק ניכר מיהודי ארה"ב תומכים בממשל הזה. מערכת היחסים בינינו לבין יהדות העולם היא גם מרכיב חשוב לביטחוננו".
התפקיד החדש של ערבי ישראל במאבק מול מדינת היהודים
"הרגל הרביעית זו הרגל הפלסטינית שאני רוצה רגע להתמקד בה. בעבר היתה הסתכלות שמפצלת בין המרכיבים השונים של החברה הפלסטינית והתחושה היתה גם של הפלסטינים עצמם שהמשימה של ערביי ישראל במערכה כוללת של הפלסטינים נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כלומר נגד הציונות זה להשתלב בחברה ולקחת את המערכת הפוליטית לכיוונים שנוחים לצרכים של העם הפלסטיני. מה שראינו לאחרונה זה שהמשימה השתלטה בראיית המערכת הפלסטינית. ככל שחמאס התחזק, שזה חלק מ"חימום המים", כך הציפייה מערביי ישראל שונה. ואנחנו רואים את תגובות חמאס וגא"פ לפיגועים האחרונים שמשבחות, מהללות וקוראות לעוד.
כששואלים מי ביצע את הפרעות או ההתפרעויות במאי, צריך להסתכל על הספקטרום של ערביי ישראל. הוא רחב ומגוון. אלא שנמצאים במערכת הפוליטית שבוחרים נציגים לכנסת הם חלק שנמצא מהמרכז וימינה או שמאלה, קראו לזה איך שתרצו של המערכת הזו. הם מוכנים להכיר בקיומה של מדינת ישראל, לא כמדינה יהודית ובכלל להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות, אך יש עוד חלק גדול מאד שלא מצביע. אם היו מצביעים היו להם יותר מנדטים. הם לא משתתפים בתהליך הזה כי הם שוללים את עצם ההכרה על ידי השתתפות בבחירות. הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לא משתתף בבחירות.
הגורמים שמזוהים עם דאעש גם לא משתתפים בבחירות. יש קבוצה בתוך אלה שכן משתתפים בבחירות עושים זאת בצליעה. בעיקר אלה המזוהים כמפלגת בל"ד. הם משתתפים אך מטרתם להביא להפסקת קיומה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי. וגם אלה שכן משתתפים שותפים לנרטיב הפלסטיני הכללי.
השינוי שחל פה הוא שיש קבוצות בחברה הפלסטינית ציפייה מערביי ישראל לקחת חלק במאבק האלים. אבו מאזן בעקבות אירועי 2000 סבור שזו טעות לקחת חלק במאבק האלים. כי איך ישכנעו את היהודים להקים מדינה בשטחי 67 אם גם אלו שחיים בתוכם, לא מקבלים את קיומם ופועלים נגד כוח.
אבו מאזן הוא בעד טרור, אבל הפעלת הכוח צריכה לשרת את היעדים. היעד הסופי זה חיסולה של הציונות. אבל יש גורמים במערכת הפלסטינית שחושבים שערביי ישראל צריכים להשתתף במערכה הזו.
אני לא מקבל מה שג'רי אמר קודם, שהם פעלו מתוך גורמי פשיעה. הם פעלו כי הם רואים זאת כחלק מהמאבק נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זה אנשים עם תפיסת עולם. הם לא פושעים. אולי חלק מהם ב DAY JOB הם פושעים. אבל להציג זאת כבעיית פשיעה מפחית מהאמת שאנחנו ניצבים בפניה. הם רואים זאת גם כחלק ממאבק האיסלאם ביהדות. חלק גדול מהם בעלי דעות איסלאמיות קיצוניות.
בראייתם זהו מאבק לאומי ואיסלאמי נגד קיומה של מדינת הלאום של העם היהודי. יש שיקול במערכת הפלסטינית שאתה מתרגם את מחויבותך לשפת המעשה. המרכיב מדובר גם בנושא שמדובר בבני אדם, ובני אדם רוצים לחיות טוב ואז נמצאים במערכת האיזונים בין המחויבות לנרטיב והמאבק לבין הרצון לאיכות חיים. מנסור עבאס שם דגש על איכות חיים. לא מספיק להיות מחויב לנרטיב. אבל הג'יהד האמיתי כפי שהוא קורא לו הג'יהד האזרחי הוא שיפור איכות החיים ולהשפיע מבפנים על איך מתנהלת המדינה. גם לשפר איכות חיים וגם לקדם את הנרטיב הפלסטיני.
הבעיה שלנו היא שאחוז מאד גבוה שייך לגורמים שהמשקל שהם נותנים למאבק לא פחות מהצורך לקידום איכות החיים ולעתים גבוה ממנו בהרבה. מילה נוספת על מנסור עבאס. הוא עשה מהפכה בדרך שבה גורמים באחים המוסלמים, הוא אחד הגורמים, חושבים על היחסים בין ערביי ישראל למדינה.
כשיוסוף אל קרדאווי, התיאולוג המודרני של האחים המוסלמים חשב על תורת המיעוטים הוא ייחס את זה לצד מוסלמי שאיננו חי במדינה בה רוב מוסלמי, איך להתנהג. חשב על אמריקה או אירופה. לגבי מדינת ישראל אמר "לא זה שטח שאין ליישם בו את תורת המיעוטים אלא תורת המאבק – הם צריכים להלחם", הוא התיר אפילו פיגועי התאבדות. מנסור עבאס אומר ניישם את תורת המיעוטים גם בישראל. כי בסופו של דבר לפי תורה זו כל העולם יהיה מוסלמי. בקיצור, צריך לראות את כל המפה הזו, להבין את המשחק במפה הזו.
צריך לשנות דיסקט בשירותי המודיעין והביטחון. אני רואה את כל המערכה שהשב"כ מנהל כדי להגיד "מה אתם רוצים מאיתנו?" בעניין דאעש. אנחנו רוצים! אחרי הפיגוע הראשון בבאר שבע ציפינו כתושבי המדינה לתוצאות טובות יותר בהתמודדות עם הפיגוע השני. מבינים שמודיעין זה לא עניין 100% הייתה ציפיה ולכן אנחנו מתוסכלים. כנראה שהאסימון לא ירד אחרי הפיגוע הראשון. נקווה שאחרי הפיגוע השני. גם אחרי שומר החומות היה צריך לרדת האסימון.
הדברים נאמרו במסגרת כנס של תנועת "אם תרצו".
