המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

להלן התמליל המלא של החלק השני של הדייביט:

אני חושב שאתה צריך לכבד את השאיפות הלאומיות של שני העמים. משמע העם בישראל והעם הערבי במה שהם מכנים פלסטין

ובמה שיהפוך בסופו של דבר למדינה פלסטינית כלשהי. תהליך השלום הישן ציפה תמיד מישראל שתסיג את המתיישבים שלה כמו ברצועת עזה. היו אז שמונה או תשעה אלפים מתיישבים ישראליים בעזה  והוצאנו אותם בכוח. זו הייתה טרגדיה לאומית עבור ישראל.

אבל אם תוכלו למצוא חילופי שטחים ודרכים אחרות במקום הוצאת המתיישבים, יהיה זה פיתרון מקובל הרבה יותר על דעת הקהל בישראל.

הנקודה השנייה היא ששוב – והתייחסתי לכך מקודם,  כולם בצד הביטחוני הישראלי מתייחסים לבקעה הירדן  כקו ההגנה הקדמי של ישראל.

עם זאת, הנושאים והנותנים במסגרת תהליך  השלום אמרו בעשורים האחרונים כי צה"ל צריך לצאת מבקעת הירדן.

 אז ישנה סתירה אדירה בין צרכי הביטחון הבסיסיים שלנו שנתמכו על ידי [יגאל] אלון, [יצחק] רבין, [אריאל] שרון ואחרים והתנאים להצלחת תהליך השלום.

אני מקווה שנחזור אל כמה מהרעיונות שהועלו בתכנית [של ארה"ב], ונוכל אולי לעבוד על כיוונים חדשים.

אם ניתן לבנות מערכת יחסים חדשה בין ישראל לפלסטינים  שעונה על צרכים בסיסיים, אני חושב שיש לנו סיכוי.

בשביל זה ישנם נושאים ונותנים מוכשרים. אני מודע לחלוטין לכך שממשל טראמפ התייעץ עם פלסטינים שמדברים עם מחמוד עבאס.

 הם ניסו לגרום לזה לעבוד. אבל נחשו מה?

בעבר כל ממשל ניסה לגרום לכך לעבוד. כמו המאמץ האמיץ של קלינטון עם קמפ דייוויד. הצעות  ממשל בוש לרעיונות חדשים, וכמובן שממשל אובמה ניסה זאת  ממש עד לשנת 2014. ואף אחד מהם לא התקרב לעסקה.

אז זה אולי פופולרי מבחינה פוליטית, ואני לא רוצה להיכנס לדמוקרטים מול רפובליקנים, זה לא העניין כאן, אבל זה אולי פופולרי מבחינה פוליטית לבקר

 את ממשל טראמפ בגלל הדרך הדיפלומטית שלו,  אבל לאף אחד אחר אין שום דבר להציג.

אני חושב שאם היוזמה הזו שהוצעה על ידי צוות טראמפ הייתה מקבלת הזדמנות על ידי הפלסטינים,  היא באמת הייתה יכולה להתקדם.

זה באמת ישנה את האווירה ואת המצב במזרח התיכון.

 

מרטין אינדיק: ראשית, דורי צודק שהפלסטינים לא הגיבו בצורה  חיובית במיוחד לרעיונות של אובמה שהונחו על השולחן בשנת 2014 מכיוון שהייתי מעורב במאמץ ההוא  ועדיין לא הייתה לנו תגובה מאבו מאזן (מחמוד עבאס).

 יש בעיה מהותית בצד הפלסטיני מבחינת האופן בו הם לא מוכנים לעסוק ברעיונות שלדעתי  היו הוגנים ומאוזנים באותה תקופה.

 

ד"ר גולד: "חנאן עשראווי, מתי אתם תגידו כן למשהו?"