עבור לתוכן העמוד
Menu

פסטיבל “מטאור” – מבחן כח לתנועת ה -BDS

אדם שי, חוקר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומומחה ללחמה תרבותית ב-BDS אומר כי למרות העיסוק התקשרותי הרחב בסוגיה ממשיכות להתקיים בישראל מגוון של הופעות של אמנים מחו”ל.

הדברים באים על רקע הודעתה של הזמרת לנה דל ריי תגיע להופעה בישראל“החדשות”, ההופעה תתקיים במסגרת פסטיבל “מטאור” הראשון, שיתקיים בתאריכים 6-8 בספטמבר, בפארק פקאן נהר הירדן. הופעתה של ריי צפויה להתקיים ביום שישי, ה-7.9.18.

דל ריי אמורה הייתה להגיע להופעה גדולה בישראל כבר בשנת 2014 בפארק הירקון, אולם נאלצה לבטל את הופעתה המצופה בשל מבצע צוק איתן. פסטיבל “מטאור”, על אף התכנייה המרשימה והמגוונת שלו, מציע למכירה כ-15 אלף כרטיסים בלבד, לעומת עשרות אלפים שנמכרו להופעה שבוטלה ב-2014.

בין האמנים הבינלאומיים שיופיעו בפסטיבל: נינה קרביץ, פליינג לוטוס, קמאסי ושינגטון, פושה טי, דיג’יי קוזי, אריאל פינק, דה בלאק איינג’לס, סולוואקס ועוד. עוד יופיעו בפסטיבל עשרות אמנים ישראליים, בהם: ברי סחרוף, רמי פורטיס, מרסדס בנד, הקולקטיב, זהבה בן, בלקן ביט בוקס, ג׳יין בורדו, אסף אמדורסקי, ג׳ינג׳יות ועוד.

להערכתו של של חוקר המרכז הירושלמי, הפסטיבל הקרוב, פסטיבל “מטאור” יהווה נקודת מבחן חשובה ליכולת של ה-BDS להלך איימים על אמנים שונים מן העולם.

שוק קטן עם עלויות גבוהות

“שוק ההופעות החיות הוא בעייתי מסיבות שאינן קשורות כלל בחרם, כגון גיאוגרפיה וגודלו המצומצם של שוק ההופעות הישראלי” מסביר שי ומוסיף כי אמנים זרים יכולים להיכנס אל ישראל אך ורק בטיסה משום שאף מדינה ערבית לא תאפשר להם לשנע את הציוד ישירות ממנה ולכן העליות של הופעה מחו”ל הן גדולות מאוד.

החרם – לעזור לאמנים

“ההישג הגדול ביותר של תנועת החרם הוא הפיכת השאלה ‘האם להופיע בישראל?’ לשאלה פוליטית”, אומר שי ומוסיף כי התוצאה היא שאמנים לא ממהרים להכניס “ראש בריא” למה שמצטייר כ”מיטה חולה” ובהרבה מקרים מעדיפים להימנע מראש מהחשיפה הבעייתית שמתלווה להופעה כזו . “החרם השקט”, דהיינו הימנעות מראש מקשירת קשר עם ישראל, עולה עשרת מונים על זה הרועש.

שי העומד בקשר עם מפיקים בארץ ובעולם ומנסה לסייע להם לעמוד בפני הלחץ של תנועות ה BDS מסביר כי מתקפה על אמן כזה או אחר היא אינה רק מכתבים והפוסטים בפייסבוק. “ישנו חלק שאינו חשוף לעיני הציבור – איומים ונאצות שמקבלים האמנים, המפיקים והסוכנים על רקע כוונתם להופיע בישראל”. עוד מסביר שי כי אין לצפות מאמנים צעירים או אמנים שלא ביקרו בישראל אף פעם לגלות הבנה ברזי הסכסוך הישראלי – פלסטיני. “קל מאוד להגיע למסקנה שישראל היא מדינת אפרטהייד בהתבסס על סיקור תקשורתי מוטה, מראית עין והפצה מתמדת של תעמולה אנטי-ישראלית על ידי שלוחותיה השונות של תנועת החרם”.

החרם המשמעותי ביותר

אדם שי, החוקר את ההשפעה של החרם התרבותי על ישראל ואת מניעיו מדגיש כי תנועת החרם הינה חלק מהתנועה לדה לגיטימציה של ישראל ומדגשי כי ההצלחות הגדולות של התנועה הזו היו בתחום האומנות דווקא. “אם מדינת ישראל רוצה להיאבק בתופעת הדה-לגיטימציה – הרי שזירת התרבות היא הזירה האופטימאלית להילחם בתופעה זו. על מנת לעשות זאת יש גישה שרואה בהופעות זרות בישראל חלק מהחוסן הלאומי-תרבותי שלנו, ולתמוך בענף. שוק ההופעות בישראל מתקיים בתנאים מורכבים מאוד, ולעיתים אף גובל בכשל שוק. בעוד אפיקים אחרים של החרם כגון אקדמיה ומסחר נהנים  ממעורבות ותמיכה של המדינה, זירת התרבות סובלת מהזנחה מתמשכת בהקשר זה”.

עוד אומר שי כי המפיקים הישראלים זקוקים למעטפת תומכת ומסייעת – שלוחה של המדינה שתעקוב אחרי איומי החרם ותעזור להתמודד עמם. האמנים חייבים לדעת לקראת מה הם הולכים ומה צפוי להתרחש ברגע שיפרסמו כי בכוונתם להופיע בישראל – והתפקיד שלנו הוא להכשיר לכך את הקרקע.

הראיון נערך ב”גלי ישראל”.