המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון

מתוך ראיון ב"ישראל היום": פיאמה נירנשטיין, עורכת הספר, מדגישה בשיחה עם ״ישראל היום״, שישראל יכולה לתרום באופן משמעותי למאמץ הבינלאומי לעצור את ההגירה במדינות המוצא: ״מבחינתנו יש לסוגיה הזו היבט מוראלי, הקשור לכך שהעם היהודי קשור מאוד להגירה. ההיסטוריה שלנו מלאה בחוויות של גירושים, בריחות, אי יכולת לברוח. אנחנו מכירים את נושא ההגירה. מצד שני, כיום יש לנו מדינה קטנה עם סוג של זהות לאומית ותרבותית שיש להגן עליה ולשמר אותה.

"לכן, מעניין מאוד להסתכל על הנושא מהצד שלנו, היהודי ולבחון מה ניתן לעשות מול הגל העצום הזה שמנסה לחדור לא רק פיזית לאירופה אלא גם לעולם הערכי והתרבותי שלה. ישראל מאוד יכולה לעזור לבנייה באפריקה ולאפשר שם חיים טובים יותר. זה מה שאנחנו יודעים, ואנחנו טובים בזה: רפואה, טכנולוגיות וביטחון. רבים מאלה שנמלטים עושים זאת מאימת הטרור ואנחנו יכולים לעזור בהבסת הטרור הזה".

נירנשטיין אומרת כי "נושא ההגירה הוא באמת עניין של חיים ומוות. לא רק בגלל המספרים הגדולים של אנשים שמחכים על חופי אפריקה ואסיה להגיע לחופים שקטים יותר באירופה, ובמיוחד באיטליה. נושא ההגירה נוגע בלב הבעיות של אירופה: ביטחון, עבודה, תנאי חיים, רעיון מדינת הלאום, שיש הטוענים שכבר אינו קיים, אך זה לא נכון. רואים שכל מדינה מתייחסת לנושא בדרכה.

"אירופה בכלל לא הייתה ערוכה להתמודד עם התופעה הזו של הגירה המונית. לא מספיק להציל את המהגרים ממימי הים התיכון. כשהם מגיעים לאיטליה ולמדינות אחרות, הם לא זוכים בחיים טובים יותר. חייהם עדיין אומללים – אומללות בחברה ובתרבות שונות מאוד ממה שהם רגילים לו. הבעיה לא נפתרה, גם במדינות שיש להן אמצעים לקלוט הגירה״.

"באיטליה זה קרה. מתאו סלביני ומפלגת ה״ליגה״ התחזקו ל-32%. זו הייתה תוצאה של המדיניות שלו. התגובה של אירופה להגירה תלך ותתחזק עם הזמן. אכן לא היה שינוי דרמטי בהרכב הפרלמנט האירופי, אבל היו שינויים. מפלגות שמתנגדות להגירה התחזקו. לא הייתה מהפיכה אבל הייתה התחזקות. והמפלגות הללו ימשיכו לגדול. אומנם החשש שהמפלגות הפופוליסטיות ישלטו על הפרלמנט האירופי והנציבות לא התממש, אבל המגמה עדיין ברורה. האיחוד האירופי לא היה מלכתחילה ישות חזקה ומאושרת מלכתחילה, ונוכחות מהגרים הפכה לאיום על קיומו. אני לא רואה את המהגרים כאיום פיזי. הגישה של אירופה, השוללת את בעיית האינטגרציה, מתעלמת מכך שאלה שבאים לאירופה צריכים להתחנך לחיות עם האירופים.

 "כשבעיר כמו פריז יש אלפי אנשים שחיים בפוליגמיה, משהו צריך להיעשות בעניין. אירופה היא מבנה ביורוקרטי, מעין גורד שחקים ענק שלא מסוגל להתמודד עם הבעיות המעשיות כפי שהן. אני לא אומרת, שכל המוסלמים שמגיעים לאירופה הם בעלי נטייה להפוך לטרוריסטים. זו לא בעיה כה גדולה כפי שיש המציגים אותה. עם זאת, כשמביאים כל כך הרבה מוסלמים לחברה שמושתתת על עקרונות יהודו-נוצריים, צריך להיערך לכך. דיכוי נשים והומופוביה, למשל, צריכים למצוא מענה. וזה לא נעשה עד כה. מי שמדבר על הבעיה, מיד מוצג כגזען או אסלאמופוב. השאלה הנשאלת היא רק: האם אנחנו טובים או רעים? מכניסים את המהגרים או מגרשים אותם?"

האם חלק משמעותי מהבעיה הוא לא הבלבול נעשה, לעתים רבות באופן מודע, בין המונחים – פליטים, מהגרים, מהגרים לא חוקיים?

"אלה שנמצאים בסכנת חיים הם פליטים. אלה שמחפשים עבודה – הנהלים כלפיהם צריכים להיות שונים לחלוטין. יש לעשות לגליזציה של ההגירה. החוקים צריכים להיות ברורים, והבחירה במהגרים צריכה להיעשות במקומות מהם הם באים. יש לבצע זיהוי שלהם. סקר שפורסם לאחרונה מצא, שמעל ל-50% מהגברים בעולם הערבי רוצים להגר. מדובר במאסה אנושית עצומה של אנשים שלא רוצים לסבול יותר מהבעיות בארצותיהם ורואים שהם לא יכולים לנצח את הדיקטטורים אצלם. אנשים שרוצים לשנות את המצב הכלכלי ורוצים לייצא את הכעס והתסכול שלהם לאירופה. אירופה צריכה להבין זאת ולגבש פתרונות".