התראות

דוקטרינת שארם א-שייח' של טראמפ: הכלה על פני קריסה במשוואת איראן החדשה

מדוע וושינגטון וירושלים מחליפות פנטזיות על שינוי משטר בסבלנות אסטרטגית – ומה המשמעות של זה לגבי עתידה של איראן
שיתוף
פסגת שארם א-שייח' לשלום (President.az/Roman Ismayilov/CC BY 4.0)
פסגת שארם א-שייח' לשלום (President.az/Roman Ismayilov/CC BY 4.0)

תוכן העניינים

תקציר

יוזמת השלום של הנשיא דונלד טראמפ בשארם א-שייח' מסמנת כיול מחדש קריטי של מדיניות ארה"ב כלפי איראן. המסגרת החדשה, שבעבר נשלטה על ידי דיבורים על שינוי המשטר, מעדיפה הכלה והפחתת הסלמה מחושבת. טהרן, שנחלשה על ידי סנקציות, כישלונות צבאיים והתנגדות מבית, נותרה מדכאת אך עמידה. גישתו של טראמפ – כיתור צבאי ללא עימות ישיר – נועדה להגביל את השפעתה של איראן תוך הימנעות מהכאוס שנוצר בעקבות ההתערבות בעיראק ובלוב.

עבור האופוזיציה האיראנית, שינוי זה הוא חרב פיפיות: הוא דוחה את התקוות לשחרור אך מבהיר ששינוי מתמשך חייב לבוא מבפנים, ולא מהתערבות זרה. כישלונה של קהילת הגולים להתאחד והעריקה הרפורמיסטית הפנימית המתפתחת מצביעים על שלב חדש בפוליטיקה של האופוזיציה האיראנית – שלב שמוגדר פחות על ידי נוסטלגיה ויותר על ידי המצאה מחדש של השטח. בסופו של דבר, ההכלה עשויה להפוך לכור ההיתוך לשחרור העצמי של איראן, ולהוכיח ששינוי בר-קיימא נולד מרצון מקומי, ולא ממהפך כפוי.

כדי להעריך אם הסכם השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשארם א-שייח' – שמטרתו להפחית את המתיחות במזרח התיכון, לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של איראן ולייצב את הבריתות האזוריות – ירחיב או יגביל את האפשרויות האמריקאיות-ישראליות לשינוי המשטר בטהראן, עלינו להכיר תחילה במציאות מפוכחת: אם שינוי המשטר היה אי פעם כלי מדיניות בר-קיימא בהקשר האיראני שלאחר 1979, סביר להניח שהסיכויים שלה הצטמצמו באופן מהותי במסגרת הנוכחית.

המצב הנוכחי בטהראן

טהראן עומדת חשופה, פגיעה ומבודדת מאוד על הבמה הגלובלית, אך המשטר נאחז נואשות בדימוי של שליטה פנימית. הסנקציות הכלכליות, התבוסה הצבאית המשפילה, הכישלונות המרהיבים של הפרוקסי בסוריה ובלבנון וההתנגדות הפנימית הגוברת הותירו אותו נדחק לפינה, ממש כמו שחקן שחמט שיורד עד הצריח האחרון שלו במשחק סיום מפסיד.

התיאור של הנשיא טראמפ על עצירת המטוסים הישראליים בדרכם "לחסל" את האייתוללה עלי חמינאי – ממוסגר כהתרחקות מכוונת מהסלמה – מדגיש את השינוי הזה. מה שניצים רבים חזו כמעשה שיגרום לקריסת המשטר הסופית נבלם, במקום זאת, ושיקף סלידה מחושבת מהכאוס של עיראק, אפגניסטן או לוב.

רוחות הרפאים של המלחמות הללו מרחפות בוושינגטון ובאירופה: בהיעדר אלטרנטיבה בת קיימא, קוהרנטית, המשקפת את הפלורליזם החברתי, הפוליטי והאתני האמיתי של איראן, המוכנה לשלוט ב-90 מיליון בני אדם, כל קריסה כפויה עלולה לפצל את איראן לאחוזות עדתיות, לערער את יציבות עורקי הנפט של האזור ולהזמין חדירות אופורטוניסטיות של כל מיני גורמים סוררים. לא לוושינגטון, לא לירושלים ולא למדינות ערב הסוניות יש תיאבון לפתוח מחדש את תיבת הפנדורה הזו.

האופוזיציה הגולה נותרה קולנית, אך חסרה את ההנהגה הפלורליסטית המכילה המסוגלת לעורר את החברה המפוצלת באיראן. בחלל זה, קובעי המדיניות בוושינגטון, בירושלים וברוב בירות אירופה הגיעו להסכמה שבשתיקה: הכלה, ולא קריסה, עשויה להיות כעת הפרדיגמה האופרטיבית המועדפת.

הניתוח האחרון של קארים סג'דפור ב-Foreign Affairs מעצים את הכיול מחדש הזה. הוא מתאר את המשטר האיראני כשברירי אך עמיד: חשוף בחו"ל, אך עדיין שולט בכוח דיכוי מבית. בניגוד לאליטה של השאה, להנהגה הנוכחית אין תוכנית גלות בטוחה – היא תחזיק בשלטון באמצעות כפייה, לא פשרה.

הסנקציות והבידוד הדיפלומטי שחקו את הלגיטימיות של המשטר האיראני, אך לא את שליטתו. למדינה המהפכנית, מציין סג'דפור, יש "דיכוי מזוקק מדעית".

הפחתת ההסלמה המחושבת של טראמפ

גישתו של הנשיא טראמפ משקפת את הריאליזם הזה. אף על פי שהניצים לועגים לה, תוכנית השלום שלו מחליפה את הלחץ בעימות – נוסחה המשלבת כיתור צבאי, חנק כלכלי ובידוד דיפלומטי עם הושטת יד מכוילת. הוא חזר על "העדפתו לעסקה עם האיראנים", וציין את "מצבם הקשה". הוא אותת שטהרן רוצה עסקה, והביע ביטחון שהוא יתווך בהסכם פרגמטי.

לדעתו של טראמפ, זו לא פייסנות; זה טריאז'. דוקטרינת ההכלה החדשה מבקשת להקפיא את שדה הקרב – הרתעת סטטוס קוו שמחלצת ויתורים ניתנים לאימות על טילים, שליחים והעשרה מבלי לדרדר את האזור לתוהו ובוהו.

הכלה: עקיצות וציפוי כסף

אך גם כאשר היא מרגיעה את המעצמות העולמיות, מדיניות זו תעקוץ באופן בלתי נמנע את העם האיראני ואת האופוזיציה הגולה. עבור האיראנים הפשוטים, זה מאריך את המחנק הכלכלי ודוחה את חלומות השחרור; עבור האופוזיציה הגולה, שהכריזה על קריסתה הממשמשת ובאה של טהרן, זה ירגיש כמו בגידה גיאופוליטית.

ובכל זאת, בתוך הכאב הזה טמונה הבהירות – ההכרה בכך ששום שחקן זר, אימתני או בעל מוטיבציה טובה ככל שיהיה, לא יוכל לחולל את השינוי באיראן. רק לאיראנים עצמם יש את היכולת והרצון הקולקטיבי לעצב מחדש את גורלם הפוליטי. תקדימים בהיסטוריה – מהמהפכה החוקתית של 1906, המהפכה של 1978 ועד המחאה של 2022 – מוכיחים זאת: שינוי אמיתי באיראן תמיד היה אנדוגני ודורש את השתתפות ההמונים.

אופוזיציה על פרשת דרכים

ההבנה הזו צריכה לשמש חשבון נפש לאופוזיציה הגולה. הכישלון העיקש ביותר שלהם – עקב אכילס לאורך דורות – היה קיבעון על יריבות על פני התלכדות, נוסטלגיה על פני דמיון.

הצעירים הגלובליים ובעלי הידע הטכנולוגי של איראן מצפים למנהיגות בעלת חזון, לא למות קדושים או לתחייה מהעבר. הסטטוס קוו הישן של פוליטיקה גלותית שסועה לא יעורר השראה לאומה בת 90 מיליון איש. אם האופוזיציה לא תצליח להתגבש, להפוך את השיח שלה למודרני או לשקף את הפלורליזם של הפסיפס האיראני עצמה, היא תישאר בצד ככל שהמשטר וההיסטוריה ימשיכו הלאה.

האופוזיציה הפנימית עוצבה מחדש

בינתיים, בתוך איראן, הקרקע הפוליטית משתנה באופן דרמטי למדי. תחת ייסורים כלכליים ותשישות אידיאולוגית, שרידי המחנה ה"רפורמיסטי" כביכול נוטשים בגלוי את תפקידם של מתנגדי המשטר.

יותר ויותר, רפורמיסטים צעירים, ביורוקרטים מאוכזבים, טכנוקרטים בדרג הביניים, איגודי עובדים וקבוצות מפתח של החברה האזרחית נוקטים צעדים החלטיים לקראת תנועות המבקשות שינוי יסודי במקום כיול מחדש של המשטר. ייתכן שמדובר במיזוג של התנגדות פנימית והתנגדות בתפוצות – עדיין עוברית אך סבירה למדי – שעשוי להגדיר מחדש את האנטומיה של האופוזיציה האמיתית באיראן בחלון ההזדמנויות הקרוב.

משמעויות אסטרטגיות

בסופו של דבר, תוכנית השלום של טראמפ אינה מכבה את חלומה של איראן לחירות וחירות; הוא רק מנתב מחדש את מסלולו. על ידי הקפאת ההרפתקנות הזרה של המשטר, הוא יעביר את מוקד השליחות פנימה – לאזרחי איראן, לאליטות המפולגות שלה ולדור החדשני והאידיאליסטים שלה.

בכך היא מכבדת אמת גיאופוליטית מתמשכת: שינוי בר-קיימא באיראן לא יגיע מהפצצות או סנקציות, אלא מקרקע של נחישות מקומית. באופן פרדוקסלי, הכלה עשויה להוכיח את כור ההיתוך שממנו צומחת סוף סוף ריבונות אמיתית – ומהפכה אותנטית.

שאלות נפוצות
מהו הסכם השלום בשארם א-שייח'?זו יוזמה של הנשיא טראמפ למזרח התיכון שמטרתה להפחית את המתיחות, לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של איראן ולייצב בריתות ללא עימות ישיר.
במה שונה מדיניות זו מאסטרטגיות קודמות של ארה"ב כלפי איראן?בניגוד לממשלים קודמים שפלירטטו עם שינוי משטר או עימות ישיר, תוכנית טראמפ שמה דגש על הכלה – שימור לחץ באמצעות סנקציות, בידוד ודיפלומטיה תוך הימנעות ממלחמה.
מדוע שינוי המשטר נתפס כיום כפחות בר-קיימא?היעדר אלטרנטיבה אמינה ומכילה למשטר הנוכחי הופך את הקריסה הכפויה למסוכנת. היא עלולה לפצל את איראן למובלעות עדתיות ולערער את היציבות בשוקי האנרגיה העולמיים.
איזו השפעה יש לכך על האופציות האסטרטגיות של ישראל?על ישראל לפעול כעת במסגרת של איפוק וליישר קו עם מדיניות ההכלה של וושינגטון ולא לנקוט בצעדים חד-צדדיים שמטרתם להפיל את המשטר בטהראן.
כיצד זה משפיע על האופוזיציה האיראנית?קבוצות גולות, שנחלשו על ידי מאבקים פנימיים וניתוק מהמציאות הפנימית, ניצבות בפני אתגר קיומי: להפוך למודרניזציה, לאחד ולשקף את המרקם החברתי המגוון של איראן – או להישאר לא רלוונטיות.
האם הכלה עדיין יכולה להוביל לשינוי בתוך איראן?כן. על ידי הגבלת השאיפות החיצוניות של המשטר, הכלה עשויה להעצים תנועות רפורמה פנימיות והתנגדות אזרחית, ולסלול את הדרך לשינוי פוליטי אורגני.
מה המסקנה הגיאופוליטית הרחבה יותר?הריאליזם המכויל מחדש של טראמפ מכיר בכך ששינוי אמיתי באיראן יצמח מאזרחיה – ולא מהתערבויות זרות. הכלה, באופן פרדוקסלי, עשויה לזרוע את הזרעים למהפכה אותנטית.
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
מצרים נגד ישראל – כדי לרצות את קטאר וחמאס?

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהירה מהטון האגרסיבי של קהיר כלפי ישראל. לדבריה, "ההצהרות הריקות והברברנות שיוצאות ממצרים בשבועות האחרונים מטרידות לא רק את הישראלים אלא גם מצרים כמוני, שלא רוצים לראות את מדינתנו מדרדרת למלחמה עם ישראל – לא בגלל עימות ישיר, אלא כדי לרצות את קטאר או את חמאס ותומכיו. זה לא הגיוני".

לדבריה, נקודת השיא הייתה בפסגת דוחה, כשנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי כינה את ישראל "אויב". זיאדה מדגישה כי "אפילו אמיר קטאר, שעמד על הבמה באותה פסגה, לא השתמש במילה הזאת. זה היה הלם אדיר לשמוע את זה דווקא מקהיר". עם זאת, היא מציינת כי בעקבות התגובות הקשות נראה שמצרים מנסה כעת לסגת לאחור ולהבהיר כי היא רק מגינה על גבולותיה. אך זיאדה מוסיפה אזהרה ברורה: "אל תקחו את זה ברצינות. מה שאנחנו רואים בתקשורת המצרית ובדברי בכירים עדיין מטריד מאוד".

זיאדה מסכמת כי שלום ישראל-מצרים עומד בפני אתגר חמור: "שמענו את א-סיסי מאשים את ישראל ברצח עם ובטיהור אתני, ואת המודיעין המצרי מאיים במלחמה אם פליטים מעזה ינהרו לסיני. כל זה מנוגד לאינטרס המצרי בראש ובראשונה. השלום בין ישראל למצרים נראה היום שברירי יותר מאי פעם".

11:16am
המרכז הירושלמי
דיווחים ערביים: קטאר רואה בתקיפה בגידה אמריקנית

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הדיווחים הסותרים סביב החיסול בדוחא: "חמאס טוען שהצמרת שלו ניצלה, אבל אף אחד מהם לא מופיע בתקשורת. התמונות מהתקיפה מראות שזה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם חי – ייתכן שהם פצועים ומסתירים מידע," אמר.

לדבריו, ישראל קיבלה אור ירוק מהנשיא טראמפ אחרי שהתברר כי חמאס מסרב להצעתו האחרונה: "אין עסקה. חמאס מושך זמן, מנסה למסמס ולגרור את ישראל לשולחן המשא ומתן כדי לעכב את כיבוש עזה".

בן מנחם הסביר כי בקטאר רואים בתקיפה "בגידה אמריקנית" לאחר שהשקיעו מיליארדים ביחסים עם וושינגטון, וכעת הם מתכננים ועידת פסגה ערבית-אסלאמית כדי לתקוף את ישראל בזירה הדיפלומטית. "בסופו של דבר זה דווקא טוב לישראל – קטאר לעולם לא הייתה מתווך הוגן, ומצרים תוכל לקבל את התפקיד המרכזי", הוסיף.

על תגובת העולם הערבי אמר: "הגינויים הרשמיים הם מס שפתיים בלבד. כל המשטרים הסוניים – סעודיה, ירדן, מצרים – יודעים שקטאר היא ראש הנחש של האחים המוסלמים. בפנים הם שמחים לראות את הפגיעה בחמאס".

 
12:10pm
המרכז הירושלמי
קטאר מסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי קטאר מנהלת "קאבר-אפ" לאחר התקיפה בדוחא ומסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו, במקביל לפתיחת קמפיין בינלאומי נרחב נגד ישראל. לדבריו, דוחא מציגה את ישראל כסכנה אזורית במטרה לטרפד את הסכם הנורמליזציה המתגבש עם סעודיה ואת יוזמת טראמפ לנורמליזציה רחבה במזרח התיכון – צעד שישראל חייבת להיאבק בו בעוצמה.

 
12:09pm
המרכז הירושלמי
בכיר לשעבר במוסד: קטאר לא מתכננת להגיב צבאית למתקפה בדוחא

עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד, הסביר כי למרות הניסיון של קטאר וחמאס להסתיר את תוצאות התקיפה בדוחא, האמת תיחשף בתוך ימים. לדבריו, המוסד שימש גורם מרכזי במגעים מול דוחא, אך התגובה הקטארית לא תהיה צבאית אלא תקשורתית וכלכלית: "הם יריצו קמפיין ארסי, ישקיעו מיליארדים בקניית השפעה, ובסוף יבלעו את הצפרדע ויחזרו לעסקים כרגיל".

12:09pm
המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm

Close