בעוד אירופה ונשיא צרפת עמנואל מקרון ממשיכים להאמין שניתן "לדבר" עם משטר האייתולות שמתחמש בפצצה – נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מקבל החלטה היסטורית ונועזת: לתקוף את שלושת אתרי הגרעין המרכזיים של איראן. המהלך הדרמטי הזה משתלב במערכה המדויקת שמובילים צה"ל והמוסד במסגרת מלחמת איראן ישראל. שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ירושלים לוושינגטון עובר את מבחן האש – והתוצאה: הישג צבאי ודיפלומטי חסר תקדים. בזמן שאירופה נופלת שוב לאשליות של "שלום בכל מחיר", הצמד טראמפ–נתניהו מוכיח: כך נראית מנהיגות.
אולם, המלחמה עדיין לא הסתיימה, ומוקדם להכריז על ניצחון ולשמוח. אנחנו תמיד צריכים להיות דרוכים וערניים. אנחנו לא יודעים איך איראן תגיב. לנוכח כל אי הוודאות, סקירה היסטורית קצרה תסייע לנו להבין טוב יותר את העמדה הישראלית ומדוע צה"ל פתח במלחמת מנע נגד המשטר האסלאמיסטי.
בשנות ה-30 מדינת ישראל לא הייתה קיימת, ויהודים לא יכלו לגייס את העולם החופשי למטרתם, להילחם לבד ולעצור את הטירוף של היטלר. ארצות הברית של רוזוולט נכנסה למלחמה בדצמבר 1941, מיד לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור.
ב-29 בספטמבר 1938 נפגשו דלאדייה וצ'מברליין עם היטלר במינכן כדי להחליט על גורלה של צ'כוסלובקיה. למחרת דיברו מנהיגי צרפת ובריטניה על ניצחון והאמינו שהם הביאו את השלום. דלאדייה הכריז, "מלחמה היא כבר לא פתרון. מלחמה לעולם לא תהיה עוד פתרון". וינסטון צ'רצ'יל השיב בתוקף, "הם היו צריכים לבחור בין חרפה למלחמה. הם בחרו בקלון, ותהיה להם מלחמה".
באוקטובר 2001 הזהיר ראש הממשלה אריאל שרון את העולם החופשי בנאום חוצב להבות: "אל תחזרו על הטעות ההיסטורית החמורה של 1938 בהקרבת צ'כוסלובקיה! המדינה היהודית תגן על עצמה באמצעים שעומדים לרשותה".
בספטמבר 2009 נשא בנימין נתניהו נאום באו"ם והשווה את אדישות העולם החופשי לאיום הגרעין האיראני לאדישות חבר הלאומים לעליית הנאציזם ולשואת היהודים.
87 שנים לאחר הסכם מינכן, מנהיגי אירופה עושים בטיפשות את אותן טעויות היסטוריות. הם מפיצים "בלוף גדול" חדש בנוגע לכוונות התוקפנות של המשטר האסלאמיסטי האיראני ולפרויקט הגרעין שלו.
עמנואל מקרון צריך להרהר בדבריו החכמים של ז'ורז' קלמנסו, שאמר במהלך מלחמת העולם הראשונה: "שלום בכל מחיר אינו עוד שלום". הנשיא הצרפתי מודה שמקור ערעור היציבות הוא איראן, אך מציע לנהל משא ומתן עם האיראנים, ביודעו היטב שהאייתוללות ושגריריהם הם רמאים ושקרנים מובהקים.
במהלך המלחמה הקרה, ארצות הברית וברית המועצות ניהלו משא ומתן על דטאנט, הגבלות על הארסנל הגרעיני וטילי שיוט, אך הסובייטים מעולם לא איימו להשמיד את ישראל; הם אפילו היו הראשונים שהכירו במדינה היהודית ב-1948.
לפיכך, מי אחראי למצב הנפיץ הנוכחי? האם צרפת של ז'יסקר ד'אסטן לא נשאה באחריות כלשהי כשאירחה את האייתוללה חומייני בנופל-לה-שאטו, אפשרה לו להפיץ תעמולה אסלאמית וסיפקה לו מטוס של אייר פראנס שלקח אותו לטהרן כדי לחולל את המהפכה העלומה ביותר של העת המודרנית?
במשך 46 שנים איראן הרעילה את היחסים הבינלאומיים וחיבלה בכל הסכם שלום עם מדינות ערב בעזרת שלוחותיה השיעים והסונים. איך אפשר לשכוח את חטיפת הדיפלומטים בשגרירות האמריקאית בטהרן, ואת הרשימה הארוכה של פיגועי טרור, בעיקר נגד נחתים אמריקאים וצנחנים צרפתים בביירות? או הפיגועים הקטלניים נגד שגרירות ישראל ונגד הקהילה היהודית בבואנוס איירס ובמקומות אחרים?
מול הרפיון וחוסר האונים של המערב שנמשכו כמעט חצי מאה, ישראל מצאה את עצמה נאלצת לפתוח במלחמת מנע כדי להתמודד עם האיום הקיומי. כמו במצרים של נאצר ב-1967, המערכה הצבאית הזו נגד איראן מוצדקת. ברור שמדובר בעילה למלחמה בהתאם לחוק הבינלאומי.
איראן מתעלמת לחלוטין מאמנות חתומות ומדיני המלחמה. מאז פרוץ העימות הישיר בין ישראל לאיראן באפריל 2024 שוגרו יותר מ-700 טילים ומאות מל"טים איראניים לעבר האוכלוסייה האזרחית ופגעו במכוון בבית חולים אזורי.
גרוע מכך, לאייתוללות יש 450 ק"ג אורניום מועשר ליותר מ-60%. הם מסוגלים לייצר כמה "פצצות מלוכלכות", מטען נפץ המפזר חומר רדיואקטיבי ומזהם אזור גיאוגרפי וגורם לפציעות קשות ולנזק נרחב. תארו לעצמכם את הכלים האלה בידי פנאטים אסלאמיים וארגוני טרור?
אין ספק שההצלחות של צה"ל ניכרות והרוב המכריע של הטילים יורטו, אך כמה זמן תוכל החברה האזרחית להחזיק מעמד במצב כואב ובלתי נסבל מכמה חזיתות?
כדי לנצח במלחמה ולהבטיח את עתידנו ועתיד הדורות הבאים, עלינו להתאחד ולחזק את החוסן שלנו, כמו האנגלים בבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה. יחד עם זאת, עלינו לשקול תמיד פתרון מדיני.
המערכה הצבאית הנוכחית נגד איראן זוכה להצלחות מרשימות ולהישגים אסטרטגיים ודיפלומטיים ניכרים. עמודי התווך של משטר האייתוללות מתחילים לרעוד והכל מצביע על כך שבמוקדם או במאוחר הם ייפלו כמו בית קלפים. אנחנו חיים בזמנים היסטוריים.
