מהי אסטרטגיית טראמפ ומוחמד בן סלמאן בדרך למזרח תיכון בטוח ומשגשג? | הסביבה הפוליטית בוושינגטון השתנתה באופן דרמטי בחודשים הראשונים של 2025, ומשקפת את החששות והשאיפות של ישראל ושכנותיה הערביות תחת לחץ ההסלמה המתמשכת של המשטר האיראני ברחבי המזרח התיכון. כפי שצוות המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ראה בפגישות האחרונות עם מעצבי מדיניות בכירים בוושינגטון הבירה, המשטר האסלאמי באיראן ורשת המיליציות המורחבת שלו הם אויב מושבע לא רק לישראל ולמדינות ערב, אלא גם לארצות הברית ולמערב.
כדי להתמודד עם האיום האיראני, להבטיח את ביטחונה של ישראל ואת שגשוגה הערבי ולהביא יציבות ארוכת טווח למזרח התיכון, נבנית מסגרת תיאום חדשה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ליורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן. "המנדט של טראמפ-בן סלמאן למזרח התיכון", כפי שהיינו רוצים לכנות אותו, נראה מבטיח, בהתחשב בגישות הפרגמטיות של שני המנהיגים לאתגרים הגיאופוליטיים והאידיאולוגיים הכרוניים של האזור.
ביטחון מדינת ישראל
בקדנציה הראשונה של ממשל טראמפ (2017-2021), יחסי ארה"ב-ישראל ראו תיאום חסר תקדים, כאשר קובעי המדיניות בוושינגטון הביעו מחויבות איתנה לביטחונה של מדינת ישראל. הצעד הראשון לקראת מטרה זו היה הדחיפה המוצלחת לשילוב ישראל במערכת האקולוגית האזורית, הפוליטית והביטחונית כחברה ילידית במזרח התיכון בעל הרוב הערבי המוסלמי. החתימה ההיסטורית על הסכמי אברהם (2020) בין ישראל למדינות המפרץ הערביות, איחוד האמירויות ובחריין, שינתה את כללי המשחק. היא הראתה שהערבים וישראל יכולים לעבוד יחד והסירה את התווית "סוכן מערבי אימפריאליסטי" שהוטבעה בטעות על ידי אידיאולוגים קומוניסטים ואסלאמיסטים ערבים על מצחה של המדינה היהודית הדמוקרטית מאז הקמתה ב-1948. לראשונה, ב-2021, הועברה ישראל מאזור הפעולה של הפיקוד האירופי של צבא ארה"ב למקומה הטבעי בפיקוד המרכז של צבא ארה"ב לצד שכנותיה הערביות.
כהונתו השנייה של טראמפ הגיעה בתקופה מאתגרת ביותר עבור ישראל, שעדיין לא התאוששה מהשלכות הפלישה-טבח-חטיפה של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, תוך שהיא מנהלת שבע חזיתות של צורות לחימה שונות נגד אויבים מגוונים. במישור הפנימי, ישראל מעורבת כבר יותר מ-17 חודשים במלחמה שוחקת נגד ארגוני טרור מקומיים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה ובגדה המערבית. בגבולות, ישראל נלחמת במיליציות החזקות ביותר של איראן, חיזבאללה והחות'ים, ובפלגים הנרחבים שלהם בלבנט. ישראל לא רק נלחמת על הישרדותה, אלא גם משקיעה מאמץ אדיר להגן על המיעוטים הדרוזים והנוצרים בגבולותיה עם סוריה מפני עלייתן של קבוצות סלפיות-ג'יהאדיות לאחר נפילת משטר אסד. החזית השמינית – מלחמת הדיסאינפורמציה שישראל מנהלת בתקשורת, ברשתות החברתיות ובזירות הבינלאומיות – מאתגרת לא פחות.
עם זאת, ממשל טראמפ עדיין מעוניין להמשיך ברכבת הסכמי אברהם כערובה לביטחונה של ישראל בטווח הארוך. סיום הטרור ויצירת יציבות באזור המזרח התיכון הם חיוניים לאינטרסים הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים של ארה"ב. בהקשר זה, הנורמליזציה של ישראל עם ערב הסעודית ולבנון, בהתאמה, היא תיקיות פתוחות על שולחנו של טראמפ.
פוטנציאל הנורמליזציה של ישראל עם לבנון תפס בחודשים האחרונים את תשומת הלב של התקשורת האמריקאית והמזרח תיכונית, בעקבות הצלחתה המדהימה של ישראל לנטרל יותר מעשרת אלפים פעילי חזבאללה והקמת ממשלה ידידותית יחסית בביירות. עם זאת, קשה לחזות שנורמליזציה בין ישראל ללבנון תתרחש בעתיד הקרוב. חיזבאללה נחלש אך לא הושמד לחלוטין. ההשפעה האידיאולוגית והפוליטית של המיליציה החזקה ביותר בחסות איראן על האוכלוסייה השיעית הלבנונית, המהווה כמעט שליש מהאוכלוסייה, היא משמעותית. למרות האילוצים הכלכליים בשל הסנקציות שהטילה ארה"ב על יצוא הנפט האיראני, איראן עדיין מזרימה כסף לדרום לבנון בתקווה להחיות את חיזבאללה.
מהצד השני, צבא לבנון מחולק מבפנים על בסיס אידיאולוגי בין המארונים, המוסלמים הסונים והמוסלמים השיעים, המיוצגים באופן שווה במבנה הפיקוד שלו. הרקע האידיאולוגי של מפקדי צבא לבנון סיבך את ההחלטות על מבצעי צבא לבנון, במיוחד בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם ישראל לעומת שיתוף פעולה עם חיזבאללה. בנוסף, צבא לבנון לא השתלט באופן מלא על שטחי הדרום, שבהם עדיין יש לחיזבאללה מאחז.
לפיכך, האסטרטגיה הטובה ביותר של ישראל כלפי לבנון לעת עתה, הנהנית מתמיכת ארה"ב, היא להרחיב את גבולותיה הניתנים להגנה עם לבנון הרבה מעבר לקו הנסיגה (הקו הכחול) שסומן באו"ם בין לבנון לישראל בקיץ 2000. נכון לעכשיו, אזור החיץ בין ישראל ללבנון הוא בקושי קילומטר אחד. היא חייבת להתרחב לאזור דומה לאזור החיץ בן 15 הקילומטרים שישראל אבטחה לאחרונה בגבולותיה עם סוריה כדי להגן מפני התקפות פוטנציאליות מצד הממשלה הג'יהאדיסטית שהוקמה לאחרונה.
בהקשר רחב יותר, הסכמי נורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ הערביות הוכחו כאבן היסוד האפקטיבית ביותר באסטרטגיה של טראמפ למזרח תיכון יציב ויצרני. בניגוד למצרים, סוריה, ירדן ולבנון, שעדיין מוצפות באידיאולוגיות הקומוניסטיות העקרות והאסלאמיסטיות המזיקות שסיבכו את יחסיהן עם ישראל במשך עשרות שנים, מדינות המפרץ הערביות מתקדמות יותר ובעיקר פרגמטיות בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם ישראל וארצות הברית. בהקשר זה, פוטנציאל הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית נראה בר השגה יותר ממה שנדמה לנו.
התיאום ההדוק של ממשל טראמפ עם ערב הסעודית בסוגיות אזוריות, כמו הסכסוכים בעזה, לבנון וסוריה, והעצמת ערב הסעודית להשפיע על נושאים בינלאומיים – כמו תפקידה במשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה – מהווים צעד ראשון משמעותי לעידוד ערב הסעודית להתגבר על דעות קדומות אידיאולוגיות והטיות ערביות היסטוריות נגד ישראל. זה יכול להוביל את סעודיה לעידן חדש שבו ישראל ומדינות ערב מתקיימות לצד שכנות נורמליות.
הלבנט והים האדום הם שני ביטויים ברורים ומיידיים של המנדט של טראמפ-בן סלמאן. ערב הסעודית מילאה תפקיד מכריע בסיוע למאמצי ארה"ב לייצב את סוריה על רקע דיווחים מחרידים על התקפות רצח עם על עלאווים ונוצרים במערב סוריה. האצת המשא ומתן בין הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) לבין הממשלה בהנהגת הג'יהאדיסטים הסוריים הייתה חיונית בהקשר זה. בעוד שהסעודים עבדו עם ההנהגה הסורית החדשה כדי להאיץ את העסקה, מקורות המודיעין הכורדיים שלנו חושפים כי מנהיג SDF מזלום עאבדי הוטס לדמשק במסוק אמריקאי כדי לחתום על ההסכם עם נשיא סוריה אחמד א-שרע. האינטרס העמוק של האמריקאים בייצוב סוריה והתיאום המרשים של סעודיה עם ארצות הברית בהקשר זה מלמדים על גישה מחושבת להחלשת אחיזתה של איראן בסוריה ובאזור הלבנט.
בים האדום, שיתוף הפעולה הסעודי-אמריקאי משפיל את המיליציה החות'ית בתימן, זרוע חזקה נוספת של המשטר האסלאמי באיראן. בתחילת 2024 וב-2025 ביצע פיקוד המרכז של ארה"ב תקיפות ממוקדות נגד החות'ים בתגובה לתוקפנותם על ספינות סחר אמריקאיות ואירופיות שעברו בים האדום. בשבועות האחרונים הגביר הנשיא טראמפ את המתקפות על החות'ים כחלק מהאסטרטגיה שלו והתחייבותו לספק לערב הסעודית ולמדינות המפרץ הערביות את הביטחון הדרוש להן כדי לחדש את מאמציהן הכלכליים, מה שזולג ישירות לאינטרסים הכלכליים של ארה"ב. במשך עשרות שנים איימו החות'ים ישירות על הביטחון הלאומי של ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים. בנקיטת פעולה בתימן, ממשל טראמפ לא רק חיזק את מחויבותו ליציבות האזורית, אלא גם שלח מסר ברור לטהראן כי לא יתעלמו עוד מהאיומים הנתמכים על ידי איראן.
מעבר לשיתוף הפעולה הצבאי, יחסי ארה"ב-סעודיה עוצבו עמוקות על ידי גורמים כלכליים. מבחינה היסטורית, ערב הסעודית השקיעה מיליארדים בכלכלת ארה"ב, במיוחד באנרגיה, טכנולוגיה ותשתיות, באמצעות קרן העושר הריבונית של הממלכה, קרן ההשקעות הציבוריות (PIF). ב-2017, בביקורו הראשון של טראמפ בריאד, הקצתה ההנהגה הסעודית השקעות של 110 מיליארד דולר בעסקאות נשק וכ-350 מיליארד דולר במגזרים אזרחיים. בשיחה עם הנשיא טראמפ בינואר 2025 הצהיר מוחמד בן סלמאן על כוונתה של סעודיה להשקיע 600 מיליארד דולר בארצות הברית בארבע השנים הבאות של ממשל טראמפ. בנוסף, במה שנראה כמחווה של הערכה למסירותו של טראמפ ליציבות ולביטחון במזרח התיכון, איחוד האמירויות התחייבה באמצע מארס להשקעות של 1.4 טריליון דולר במגזרי הטכנולוגיה של ארצות הברית.
ככל שהנוף הגיאופוליטי ממשיך להתפתח, האפקטיביות ארוכת הטווח של אסטרטגיית טראמפ-MBS עדיין לא ברורה. עם זאת, השפעתה המיידית ברורה: איראן ניצבת בפני לחץ חסר תקדים, ערב הסעודית מבטיחה את האינטרסים האזוריים שלה, ישראל מקבלת את המרחב והתמיכה הדרושים כדי להמשיך במלחמתה הרב-זירתית, והשפעתה האמריקאית במזרח התיכון נותרה חזקה. האם אסטרטגיה זו תוביל לשלום בר-קיימא או פשוט תנהל סכסוך מתמשך היא שאלה שתעצב את עתיד האזור לשנים הבאות.
