בוועידת העם למען פלסטין בדטרויט באוגוסט 2025, הפעיל נידאל ג'בור קרא ל"נטרול" מנהיגים אמריקאים, אירופאים וישראלים, ואמר כי האלימות נחוצה כדי לסלק "עליונות יהודית" ו"נוצרים אוונגליסטים" מ"כסאות הכוח".1 סאצ'ין פדאדה, דוקטורנט ומתאם מחקר באינטרנציונל הפרוגרסיבי, קרא "להרוס את הרעיון של אמריקה בראשם של האמריקאים".2
משתתפים נוספים בכנס כללו את חוסאם שאהים, טרוריסט מורשע ששוחרר לאחרונה בעסקת חילופי בני ערובה; מחמוד ח'ליל, מארגן המחאה מאוניברסיטת קולומביה המזוהה עם חמאס; הפעילה הקשורה ל-AMP/CAIR לינדה סרסור; האמאם האנטי-ציוני עומר סולימאן; יריבתה של ישראל, חברת הקונגרס האמריקאית רשידה טליב מה"חוליה" הפרוגרסיבית, ופרופסור חאתם בזיאן מאוניברסיטת ברקלי וממכללת זיתונה האסלאמית, שארגונו "סטודנטים למען צדק בפלסטין" תמך במפורש במתקפה של חמאס, וקרא "לפרק" את הציונות לאחר ה-7 באוקטובר.3
הכנס הדגים כיצד הברית האדומה-ירוקה – המפגש בין השמאל הרדיקלי לבין האיסלאמיסטים או התומכים בהם – מספקת לגיטימציה אינטלקטואלית להתנגדות לקיומה של ישראל. עשרות שנים של אינדוקטרינציה מרקסיסטית, פוסט-קולוניאלית של "עולם שלישי" ותיאוריה ביקורתית בתוכניות הלימודים שהופצו והוגברו על ידי מחאות בקמפוסים, והתקשורת הטמיעו את הקיצוניות נגד ישראל והמערב.
הברית האדומה-ירוקה: התפתחות היסטורית
הברית האדומה-ירוקה של ימינו מקורה בקונגלומרט התמיכה בין מרקסיסטים איראנים לרדיקלים מערביים כמו מישל פוקו לאייתוללה חומייני במהלך המהפכה באיראן ב-1979.4 פוקו ופרוגרסיבים אחרים ראו באסלאם כוח מהפכני שבכוחו להפוך את הציוויליזציה המערבית המושחתת.5 לדוגמה, ב-2006 באוניברסיטת ברקלי, אמרה ג'ודית באטלר, אקדמאית רדיקלית, פעילת BDS ויוזמת התיאוריה הקווירית, "חמאס וחיזבאללה הן תנועות חברתיות פרוגרסיביות, שמאלניות, שהן חלק משמאל גלובלי".6 מהצד השני, חיזבאללה, חמאס ותומכי המשטר האיראני הודו כולם בפומבי לשמאל העולמי על תמיכתם לאחר ה-7 באוקטובר.7
חמאס, שמקורו באנשי אש"ף לשעבר, שאב השראה מהמהפכה האסלאמית באיראן, וספג גם לקחים מיליטנטיים ופוליטיים מתנועות שחרור מרקסיסטיות, פלסטיניות ואחרות; כעת היא מציגה את עצמה כחלוץ שחרור אסלאמי.8
המבשר לברית האדומים-ירוקים המודרנית היה האיחוד בין שמאלנים מערביים ללאומנים ערבים "מהפכניים" במדינות הקשורות לסובייטים כמו אלג'יריה, מקדמת ונותנת חסות מרכזית לעניין הפלסטיני מאז עצמאותה ב-1962.9 אש"ף, שמחקה את אלג'יריה, החל להציג את מטרתו כאנטי-קולוניאלית, אך גם חלק כבוד לפאן-ערביות וללאומיות הערבית, תוך יישור קו עם האידיאולוגיות של נאצר המצרי והספונסר הסובייטי. במהלך תקופה זו, כאשר נאצר נלחם באחים המוסלמים, יו"ר אש"ף יאסר ערפאת טשטש את קשריו בעבר עם הארגון ואת הערצתו לקרוב משפחתו המזוהה עם הנאצים, "המופתי הגדול" חאג' אמין אל-חוסייני, פאן-איסלאמיסט שחולל פוגרומים ביהודים.10 "התנועה הבלתי-מזדהה" הפוסט-קולוניאלית סיפקה בית אידיאולוגי לעניין הפלסטיני.
המרכז לחקר פלסטין של אש"ף בביירות קידם סולידריות של העולם השלישי עם חוברת "הקולוניאליזם הציוני בפלסטין" משנת 1965, והפכה לתבנית למסגור מחדש של הסכסוך הערבי-ישראלי.11 האמנה המתוקנת של אש"ף מ-1968 הדגישה את זהותו כתנועת שחרור, ואפשרה לו להשתמש בהחלטות האנטי-קולוניאליות של האו"ם כדי להצדיק אלימות פוליטית.12 הסובייטים בנו את הנרטיב הזה, והורו לערפאת לתאר את הציונות כגזענות, וכתוצאה מכך התקבלה החלטת האו"ם 3379 משנת 1975.13 החלטה זו בוטלה ב-1991 לאחר נפילת ברית המועצות, אך הנחת היסוד שלה – שהלאומיות היהודית אינה לגיטימית באופן ייחודי – הוטמעה במיינסטרים בוועידת דרבן ב-2001.14 כמה שנים לאחר מכן, לאחר האינתיפאדה השנייה, הקימו אקדמאים את תנועת ה-BDS. הפופולריות המחודשת של התיאוריה הביקורתית פתחה אז את הדלת להכללת הפלסטיניות באקטיביזם של "הצטלבות".15
מעצמות מדינתיות המתנגדות למערב, משמאל ועד אסלאמיסטי, קומוניסטי בעבר או בהווה וסמכותני – רוסיה, סין, איראן, קטאר, דרום אפריקה, צפון קוריאה, צ'ילה וטורקיה – מנציחות את הברית האדומה-ירוקה ברמה המדינתית ומסייעות לחמאס במלחמת דעת הקהל שלו נגד ישראל. מטרתם היא להחליש את ההשפעה המערבית ואת התמיכה בישראל באמצעות תוכניות להשכלה גבוהה, מימון מחאה, דיפלומטיה בינלאומית ומניפולציה במדיה הדיגיטלית.16 מאז ה-7 באוקטובר, אפילו מדינות מערביות "ידידותיות", בתגובה לדיווחים מוטים על התנהלות המלחמה של ישראל, מתכננות או כבר הכריזו על הכרה במדינה פלסטינית, ניצחון לחמאס.17
הברית האדומה-ירוקה: התפתחות אסטרטגית
במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר, הציר הפרו-חמאסי השתמש במסרים של "התעורר" שמאל "הציונות היא גזענות" כמו גם קונספירציות אנטי-יהודיות "התעוררו ימינה" בנרטיבים ברשתות החברתיות בטיקטוק, X ואינסטגרם – מקורות חדשות עיקריים לצעירים אמריקאים.18 הגברה אלגוריתמית של תוכן רגשי ותדמיתי יצרה תעמולה ויראלית של חמאס, הרותמת את הפוטנציאל האקספוננציאלי של האינטרנט באמצעות מבצעי סייבר ממוקדים, חוות בוטים ומדיה חברתית מניפולטיבית, תוך שימוש באנטישמיות ואנטי-ציונות ככלי נשק תוך רמיזה מוסרית לתמיכה המערבית בישראל. הברית האדומה-ירוקה הצליחה לחדור לחוגים ימניים אמריקאים שאינם מתערבים, ויצרה סולידריות חוצת מגזרים.19
חמאס החל לפנות לפרוגרסיבים ב-2014, והצטרף לשיעורי הצלב האדום הבינלאומי על דיני המלחמה הבינלאומיים ב-2015.20 עם זאת, הנספח של האמנה האנטישמית מ-1988, שעסק בצדק חברתי מ-2017, שמר על מחויבותו להשמדת ישראל וטען כי "הבעיה היהודית" "קשורה באופן מהותי להיסטוריה האירופית".21
ב"צעדת השיבה הגדולה" ב-2018 דיבר ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, על "הצעדה אל החירות" מול כרזת ענק של מרטין לותר קינג, גנדי ונלסון מנדלה.22 שיטה זו התיישרה עם הפנייה האיראנית לצעירים מערביים: ביום השנה למפלגת הפנתרים השחורים ב-2018, הנשיא מחמוד אחמדינג'אד צייץ מילות שיר של טופאק שאקור, וחזר על כך במהלך הריגתו של ג'ורג' פלויד ב-2020.23
לכך מתווספות הפגנות ומאהלים ממומנים היטב ברחובות ובקמפוסים בהובלת SJP. הצלחת הברית ניכרת בסקרים: מחצית מהצעירים האמריקאים מקדישים תשומת לב לסכסוך בין חמאס לישראל, וקרוב למחציתם אוהדים יותר את הפלסטינים. התמיכה בישראל הייתה בעבר דו-מפלגתית; כיום, הדמוקרטים אוהדים את הפלסטינים על פני הישראלים בכמעט 3 ל-1 (59% לעומת 21%).24
להביס את הנרטיב
הברית בין האדומים לירוקים נפוצה מאוד. ניפוח התעמולה שלה דורש לחשוף את פרצופה האמיתי, במיוחד את המניעים הגיאופוליטיים של תומכי המדינה במסווה של צדק חברתי. ישראל חייבת לנקוט במתקפה כדי לחשוף השפעה זרה ברשתות החברתיות ובהשכלה הגבוהה, ולחשוף את הגזענות, העבדות והאפליה האמיתית של אויביה, ואת האידיאולוגיות האנטי-דמוקרטיות, הגזעניות והאנטי-דמוקרטיות שלהם.
האו"ם והארגונים הבינלאומיים חייבים לתת דין וחשבון גם על הנצחת עלילות באמצעות דווחים, החלטות ורטוריקה, הפועלים גם נגד דמוקרטיות מערביות.
מלחמת המידע והחינוך של ישראל מחייבת להביס את השקרים על יהודים, ישראל ויהדות – המקורות לתיאוריות קונספירציה אנטישמיות ויראליות. ישראל חייבת לעמוד על זכויותיה החוקיות והגבוליות בפורומים בינלאומיים.