עבור אויבי ארצות הברית, הטבח האכזרי של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ב-1,200 ישראלים ואזרחים זרים בדרום ישראל וחטיפתם של כ-250 בני ערובה, לא היה רק זוועה המונית נגד ישראל. במקום זאת, היה זה ג'יהאד אסלאמיסטי שהשתמש ב"פלסטיניות" ועורר מתקפה עולמית שאיחדה אסלאמיסטים ופעילים רדיקליים ברחבי העולם.1 המהלך המחושב הזה של טרור וחתרנות של "הברית האדומה-ירוקה" חשף את מה שרבים בחוגי המדיניות בוושינגטון התקשו להבין: שהיחסים בין ארה"ב לישראל מהווים את קו ההגנה הקדמי של המערב מפני ציר של כוחות ג'יהאדיסטים וסמכותניים הנחושים לפרק את הסדר הדמוקרטי הליברלי, מערכת יחסים שזוועות ה-7 באוקטובר ביקשו לעקור מהשורש.
ה-7 באוקטובר שבר את המיתוס שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא פוליטי באופיו וניתן לפתרון באמצעות פשרה טריטוריאלית. חמאס לימד אותנו שארה"ב, ישראל והמערב נמצאים כולם ברשימת המטרות שלהם. "מבול אל-אקצא" של חמאס היה שיאם של 100 שנות אסלאמיזם פלסטיני, שמקורו במנהיג הערבי הפלסטיני הראשון שמונה על ידי הבריטים, חאג' אמין אל חוסייני, "המופתי הגדול של ירושלים" ששיתף פעולה עם אדולף היטלר כדי להוציא לפועל את "הפתרון הסופי" בארץ הקודש. חאג' אמין סלל את הדרך לטבח ב-7 באוקטובר, באמצעות עלילת "אל-אקצא בסכנה", והצית את הפוגרומים הג'יהאדיסטים הקטלניים בארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.
המותג אל-אקצא צץ מחדש במאה הקודמת. חמאס ופלגים פלסטיניים אחרים השתתפו באופן פעיל באינתיפאדה השנייה, "אינתיפאדת אל-אקצא", מונח שטבע יו"ר הרשות הפלסטינית ואש"ף יאסר ערפאת, ש"גדודי חללי אל-אקצא" שלו הייתה הזרוע הצבאית הג'יהאדיסטית של סיעת הפתח שלו. באופן דומה, נותנת החסות של חמאס, הרפובליקה האסלאמית של איראן, מחויבת ל"שחרור" ירושלים מהיהודים: היא נותנת חסות ליום אל-קודס בקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי העולם, תוך שימת דגש על הסמליות והמוטיבציה הדתית של אל-אקצא, ולא על סכסוך פוליטי.
ההיסטוריון ויקטור דייוויס הנסון תיעד את היסודות האידיאולוגיים של הברית האדומה-ירוקה. הנסון זיהה את הפגנות התמיכה בחמאס בקמפוסים כאנטי-אמריקאיות ביסודן, וייחס אותן לתוכניות לימודים פוסט-קולוניאליות וניאו-מרקסיסטיות המתארות באופן שיטתי הן את ארצות הברית והן את ישראל כ"מדכאות" בנרטיב גלובלי של ניצול קולוניאלי.2 נרטיב זה הציג את ארצות הברית וישראל כמדכאות קולוניאליות-מתנחליות של אוכלוסיות ילידיות, תוך דה-לגיטימציה של ריבונותן כ"נולדה בחטא".
הנרטיב הגלובלי הזה של "טוב ורע" התפשט על פני מאות קמפוסים של אוניברסיטאות וערים אמריקאיות. הפגנות החוגגות את הזוועות של חמאס מייצגות סימפטומים של משבר תרבותי עמוק יותר. מפגינים הקוראים בעד ארגון טרור שהוכרז על ידי ארה"ב, תוך דמוניזציה של בעלת הברית הדמוקרטית האיתנה של ארה"ב, הם תוצאה של ערעור שיטתי של האוניברסיטאות האמריקאיות על התמיכה בברית ארה"ב-ישראל באמצעות מסגרות פוסט-קולוניאליסטיות. מסגרות אלה החלישו את ביטחון הפנים האמריקאי, חתרו תחת אוכלוסייתה ועודדו אנטישמיות, וגרמו לריקבון ופילוג חברתי. המהירות שבה התגייסו המוסדות האמריקאים כדי להצדיק את הזוועות של חמאס, את ההטרדות השיטתיות של סטודנטים יהודים ואת חגיגת האלימות הטרוריסטית ברחובות ארה"ב חשפה עד כמה עמוקה אסטרטגיית "גלובליזציה של האינתיפאדה" כבר חדרה לחברות המערביות.3
התזמור הפיננסי, הצבאי והתעמולתי של המשטר האיראני ב-7 באוקטובר באמצעות שליחיו של חמאס והג'יהאד האסלאמי, כמו גם התקפות פרוקסי אחרות של חיזבאללה והחות'ים על ישראל, חושף מתקפה מתואמת. המערכת התיאוקרטית של איראן, הבנויה על אנטישמיות רצחנית ושאיפות אימפריאליות, בנתה באופן שיטתי אימפריה גלובלית המשתרעת כעת על פני טרור הסמים בדרום אמריקה והדעוה השיעית ועד להתערבות צבאית באפריקה. הגרסה האיראנית המודרנית של הרייך השלישי הנאצי נועדה להשמיד את ישראל כצעד ראשון בפירוק ההשפעה האמריקאית בעולם, ובסופו של דבר לאתגר את הציוויליזציה המערבית עצמה.4
רשת הפרוקסי של איראן, המשתרעת מעזה דרך לבנון ועד סוריה, עיראק ותימן, מהווה אתגר מתואם לאינטרסים האסטרטגיים האמריקאים שלא ניתן לטפל בו באמצעים דיפלומטיים מסורתיים. המסגרת האסטרטגית של הסכמי אברהם פירושה אינטגרציה כלכלית עם שותפות המפרץ, המספקת לאמריקה אספקת אנרגיה חלופית והזדמנויות השקעה. שיתוף הפעולה הביטחוני בהסכמים מאפשר הגנה מתואמת מפני מתקפות פרוקסי איראניות. התקיפות החות'יות על מתקני הנפט של ערב הסעודית באבקייק וההתקפות האחרונות על נמלי איחוד האמירויות ממחישות את האיום המשותף הקושר את השותפות הללו יחד נגד קמפיין ערעור היציבות של טהראן.
מבנה משמרות המהפכה של איראן מהווה איום מהותי על השותפות האמריקאית-ישראלית. מתקפת הנגד האמריקאית-ישראלית נגד מתקני הגרעין והבליסטיקה האיראניים נתמכה גם על ידי בעלות בריתה של ארה"ב במפרץ, ביטוי לתמיכה אזורית ביחסי ארה"ב-ישראל. כאשר איראן ביצעה מתקפות טילים ומל"טים מסיביות נגד ישראל באפריל ובאוקטובר 2024, שותפות ערביות תמכו ביעילות במאמצי ההגנה הישראליים – איחוד האמירויות שיתפה מודיעין קריטי על מסלולי טילים, בחריין תיאמה יירוטים ימיים, מרוקו סיפקה צילומי לוויין, ואפילו ערב הסעודית שיתפה נתוני מכ"ם ויירטה קליעים.5 במלחמה שלאחר מכן ביוני 2025, בעלות הברית הערביות התגייסו שוב, ומילאו תפקיד בהתמודדות עם טילים בליסטיים ומל"טים קטלניים איראניים.
האיומים שתוארו לעיל לאחר ה-7 באוקטובר העמידו במבחן הן את ממשל ביידן והן את ממשל טראמפ. התעמולה של חמאס, שקודמה והופצה באמצעות קטאר, טורקיה, רוסיה וסין, ושודרה על ידי השמאל העולמי, הניעה את שני הממשלים הנשיאותיים האמריקאים למתוח ביקורת על ישראל על המשבר ההומניטרי בעזה, ללא קשר לאספקת יותר משני מיליון טונות של סיוע על ידי ישראל. שני הממשלים קראו להפסקות הומניטריות ולהפסקות אש, שיטיבו עם האסטרטגיה של חמאס ויפעילו לחץ על ישראל.
התעקשותו של טראמפ לסיים את המלחמה עם חמאס בהקדם האפשרי משקפת את החזון הרחב יותר שהוצג בהסכמי אברהם בקדנציה הראשונה שלו. ההסכמים ממצבים את מדינות המפרץ בהובלת ערב הסעודית כעוגן כלכלי ומדיני וכמרכיב חיוני במזרח התיכון החדש. ביקורו של טראמפ במזרח התיכון במאי 2025 והכנסת כמה טריליוני דולרים מהתחייבויות מהמפרץ לכלכלה האמריקאית שיקפו מסגרת זו כאבן יסוד באסטרטגיה הגיאופוליטית "אמריקה תחילה". בקצרה, טראמפ ביקש לבסס את העליונות האמריקאית במזרח התיכון באמצעות שותפויות כלכליות ושיתוף פעולה ביטחוני בין ארצות הברית, ישראל ומדינות המפרץ הידידותיות למערב.
עם זאת, ארצות הברית, הן תחת ביידן והן תחת טראמפ, התמודדה עם תחרות מעצמתית. מעצמות עולמיות אחרות קראו תיגר על ההגמוניה האמריקאית בישראל ובמפרץ. במהלך נשיאותו של ביידן, וושינגטון טעתה בהבנת הדינמיקה המשתנה של המזרח התיכון. הנסיגה הכאוטית של ביידן מאפגניסטן באוגוסט 2021 העמיקה עוד יותר את הספקנות במפרץ לגבי אמינותה של ארה"ב. היציאה החפוזה הותירה מאחוריה מוסדות אפגנים קורסים, מראות של ייאוש בשדה התעופה בקאבול, ותוך ימים ספורים, הטליבאן חזר לשלוט לאחר 20 שנות מלחמה.6 יש לציין כי מנהיג חמאס לשעבר איסמעיל הנייה אמר על האירוע: "סופו של הכיבוש האמריקני באפגניסטן הוא הקדמה לסופו של הכיבוש הישראלי של אדמת פלסטין".7
נסיגתו של ביידן הייתה טעות אסטרטגית. כתוצאה מכך, זו הייתה מתנה סמלית לאיסלאם הקיצוני, הממחישה כי המורדים יכולים להדוף את הכוח האמריקני בסבלנות ובמוטיבציה אידיאולוגית. הנסיגה האמריקאית חיזקה את התפיסה שארה"ב של ביידן אינה מוכנה לעמוד בהתחייבויות לבעלות ברית, מחלישה את ההרתעה נגד איראן ומעצמת שחקנים קיצוניים ברחבי האזור.
ב-2023 כבר היה ברור שלביידן אין חזון אסטרטגי והבנה תרבותית בסיסית של הגיאופוליטיקה של המזרח התיכון. הוא האשים והשפיל בפומבי את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן בפרשת חשוקג'י. ביידן ניסה להחיות את הסכם הגרעין עם איראן וערער את האמון של בעלות בריתו במפרץ. הקרע של ביידן בערב הסעודית בא לידי ביטוי בסירובה של סעודיה להגדיל את תפוקת הנפט במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה כדי לקזז את הפסדי האספקה. במקום זאת, ריאד הכפילה את שיתוף הפעולה של OPEC+ עם מוסקבה.
גם סין נכנסה לוואקום הזה, ותיווכה בהתקרבות סעודית-איראנית ב-2023. בייג'ינג הציגה את עצמה כמעצמה פרגמטית המתמקדת בביטחון ויציבות אנרגטית, בעוד שארה"ב נראתה מוסחת על ידי אוקראינה ובטוחה יתר על המידה במינוף שלה. מנקודת מבטה של ריאד, ביידן בגד בעסקה המסורתית של "נפט תמורת ביטחון", והעריך לא נכון הן את נחישותו של בן סלמאן והן את נכונותו של האזור לגוון את בריתו.
סין גם חיזרה אחר ישראל להצטרף ליוזמת החגורה והדרך שלה בשנות ה-2010, קריאת תיגר ישירה על ארה"ב. כיום, המטרה הסופית של בייג'ינג היא להבטיח גישה בדלת האחורית לחידושים צבאיים ישראליים שפותחו באמצעות השקעות ושיתוף פעולה אמריקאים. הפעילות הסינית של נמל חיפה, המשמש במקביל כמתקן עגינה קריטי של הצי האמריקאי, ממחישה את הדילמה הביטחונית.
לאור פוליטיקת הכוחות שתוארה לעיל, ה-7 באוקטובר היה מבחן לחץ לאזור כולו ולהסכמי הנורמליזציה של אברהם. עם זאת, במקום להתפורר תחת לחץ, ההסכמים הוכיחו עמידות מפתיעה.
האתגר הגדול ביותר של ארה"ב טמון בקריאה נכונה של תצורת בעלות הברית-יריב האזוריות והבינלאומיות. במובן זה, ניצחון ישראלי על חמאס מהווה ניצחון אמריקאי על ציר של יריבים אנטי-מערביים הנחושים לכבוש ולעצב מחדש את המזרח התיכון ואת הסדר הבינלאומי. החשיבות של הגנה על ערכים מערביים של חופש ודמוקרטיה, מינוף ההתקדמות הטכנולוגית ויצירת שותפויות אסטרטגיות מעולם לא הייתה חשובה יותר. המבחן הכפול הזה – הן הטרור הצבאי והן האיום האידיאולוגי על ישראל ועל הברית המערבית בהובלת ארה"ב – ותגובת המערב אליו יקבעו אם הסדר הבינלאומי הליברלי ישרוד את המאה ה-21.
בסופו של דבר, ישראל ממלאת תפקיד חיוני בהבטחת הסדר הבינלאומי. ג'ון ספנסר, ראש המחלקה ללימודי לוחמה אורבנית בווסט פוינט, כתב: "ישראל נמצאת בקו החזית של המלחמה נגד הקיצוניות האסלאמית, וכל קרב שהיא נלחמת מספק לקחים שארה"ב יכולה ליישם… ישראל עומדת כמבצר נגד המתקפה של הקיצוניות האסלאמית על המערב. הגיבוי האמריקאי מניב דיבידנדים במודיעין שמסכל מזימות מבית ומחוץ, ומבטיח את ביטחוננו ללא מעורבות ישירה".8
