המשט האחרון לרצועת עזה שהפליג מהעיר גנואה באיטליה ביום ראשון האחרון קורס תחת עול הסתירות שלו.
המחזה בן 70 הספינות רחוק מלהיות משימה הומניטרית, אלא מעשה תיאטרון פוליטי יקר – שנועד לתמוך בחמאס, לעשות דמוניזציה לישראל ולתמרן את דעת הקהל האירופית לקראת ההצבעה באו"ם על הקמת מדינה פלסטינית בהמשך ספטמבר.
פוליטיקאים איטלקים אפילו הציבו ארבעה מנציגיהם על הסיפון, וביקשו מראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני להגן עליהם. ואולם, אותם פעילים מעולם לא טרחו לדרוש את שחרורם של בני הערובה הישראלים – שהפכו לעור ולעצמות בשבי חמאס.
שתיקתם חושפת את האמת: משימתו של המשט אינה חמלה, אלא פרובוקציה.
המארגנים מתעקשים שהם מספקים "סיוע חיוני". אבל העובדות מספרות סיפור אחר. רק ב-4 בספטמבר נכנסו לעזה 221 משאיות מזון ואספקה דרך מעברי כרם שלום וזיקים, ו-331 משאיות נוספות ממתינות לרצועה. תוך ארבעה שבועות בלבד נמסרו 50 מיליון ארוחות. בתמונות מעזה נראים סופרמרקטים מתפקדים – ואפילו "קפה נוטלה".
איפה הרעב? באזורים שבהם חמאס בוזז סיוע, מכה אזרחים שמנסים לחלק אותו ולוקח אספקה ללוחמיו. הרעב נוצר על ידי חמאס – לא על ידי ישראל. אם לאנשי המשט באמת היה אכפת, הספינות שלהם היו עוגנות באשדוד, שם ישראל מסייעת בהעברת סיוע בהליכים מאובטחים ומוכרים בינלאומית. במקום זאת, המשט מפליג ישירות לעבר העימות, מכוון לכותרות תקשורתיות ולא לסיוע אמיתי.
ה"מתנות" שנישאו על הסירות הללו היו יכולות להיות אפקטיביות יותר, אילו המארגנים היו תורמים את כספם לסוכנויות סיוע לגיטימיות. במקום זאת, הם בחרו בעימות בים, בתזמון שעלה בקנה אחד עם דחיפתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון להכרה במדינה פלסטינית באו"ם.
המשט הוא חלק מאותה אסטרטגיה: להאשים את ישראל ב"רצח עם" וב"הרעבה" על סמך נתוני הנפגעים המנופחים והלא מאומתים של חמאס – נתונים שכבר הופרכו על ידי מחקרים עצמאיים רבים.
ההונאה ברורה: מספרי הרוגים מפוברקים, "מומחים" מזויפים שמוכרים מספרים של חמאס, ומקהלה של אינטלקטואלים מערביים להוטים למחוא כפיים. מאחורי כל זה עומדת אותה שנאה ישנה.
אך גם האמת ברורה. ישראל נלחמת בחמאס, ארגון טרור חסר רחמים היושב בסביבה אזרחית צפופה. חמאס אינו לובש מדים. הוא משתלב במכוון באוכלוסייה האזרחית ומבטיח מקסימום נפגעים אזרחיים, בעוד שישראל עושה מאמצים יוצאי דופן כדי למזער אותם. חמאס משגשג על גביהם של שקרים ומוות.
ובכל זאת, פעילים ואינטלקטואלים אירופיים – כמו אלה בוונציה שמריעים לחמאס – בוחרים לספוג ולהעצים את השקרים הללו. הם צורכים את התעמולה ומתעלמים מהמציאות: ישראל נלחמת לא רק למען בני עמה אלא גם למען עקרונות החירות והכבוד שחמאס רומס.
המשט אינו עוסק בסיוע הומניטרי. זהו נשק תעמולה – הונאה יקרה שנועדה לעשות דמוניזציה לישראל ולהעניק לגיטימציה לחמאס. מה שהוא מספק זה לא אוכל, אלא שנאה ושקרים.
ישראל תעצור את המשט הזה, כי היא חייבת. וכשזה יקרה, העולם יעמוד בפני בחירה: להתייצב לצד ארגון הטרור ומסייעיו, או לצד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון הנלחמת על הישרדותה.
מאמר זה פורסם לראשונה ב-JNS ב-6 בספטמבר 2025.