התקיפה הישראלית האחרונה נגד וילה בדוחא, שבה נפגשו ראשי הזרוע המדינית של חמאס, אולי לא השיגה את כל יעדיה, אך היא מוכיחה את נחישותה של ישראל לרדוף את הטרור האסלאמי עד תום – בכל מקום שבו הוא נמצא: בעזה, בדוחא, באיסטנבול או בפריז. בדיוק כפי שמדינת ישראל חיפשה את הנאצים אחרי מלחמת העולם השנייה ואת האחראים לטבח הספורטאים במינכן ב־1972, כך היא ממשיכה גם היום במאבק. שום מדינה אחרת לא יכולה להורות לנו להפסיק, ואנו פועלים לפי אותו עקרון שהנחה את ארצות הברית ואירופה אחרי מתקפת ה-11 בספטמבר 2001.
ישראל נאלצת להילחם בטרור הערבי זה למעלה ממאה שנה. עבורנו זהו מאבק קיומי, לא עוד סכסוך פוליטי. לכן הגינוי של מועצת הביטחון של האו"ם כלפי ישראל אינו רק צבוע אלא גם בלתי צודק. מאכזב במיוחד לראות שגם בעלת הברית החשובה ביותר שלנו, ארצות הברית, התנהלה כאן באופן בעייתי. על אף שהמבצע תוכנן בקפדנות והאמריקאים עודכנו מראש, הם מצאו לנכון להתריע בפני קטאר על התקיפה – אף שזו כוונה אך ורק נגד מנהיגי חמאס, אותם גורמים שהיללו את הטבח הברברי של 7 באוקטובר 2023.
דוחא הפכה למקלט לטרוריסטים, והעולם החופשי מאפשר זאת. לכסף אולי אין ריח, אבל הכסף הקטארי מזוהם ומצחין משחיתות. קשה להבין כיצד ממשלת ישראל, אנשי עסקים ויועצי תקשורת שלנו שיחקו בקלף הקטארי והכשירו את המשחק הכפול הזה – ובכך אפשרו העברת מאות מיליוני דולרים לחמאס לצורך המשך הטרור נגד המדינה היהודית.
קטאר, אמירות זעירה במפרץ, נוקטת כבר עשורים מדיניות כפולה ומעורפלת. היא לא נחשבת לאויב, ואף התקיימו קשרים מסחריים ונציגות רשמית בדוחא אחרי הסכמי אוסלו. מאז נמשכו מגעים עקיפים באמצעותה, בעיקר סביב סוגיית החטופים. אך האמירים הקטארים מתנהגים כעשירים חדשים – רוכשים וילות, מועדוני כדורגל וארמונות, תוך שהם מנצלים עובדים זרים ומתעלמים מכללים הומניטריים בסיסיים. הם חוצים שוב ושוב קווים אדומים, ומציעים את עצמם כמתווכים אזוריים ובינלאומיים, בעוד שבפועל הם מארחים את הנהגת חמאס ותומכים באיראן.
על הנשיא טראמפ לדרוש מקטאר לסלק את אנשי חמאס משטחה, משום שכל עוד הם שם – לא תיתכן נורמליזציה אזורית אמיתית במסגרת הסכמי אברהם. העובדה שקטאר מארחת את הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון וחתמה על הסכמי השקעות אדירים עם וושינגטון אינה יכולה לשמש כתירוץ. במיוחד כאשר היא מממנת מוסדות בארצות הברית, תומכת ברשתות אנטי-ישראליות ומקדמת אג'נדה אנטישמית.
מאז 1996 משדרת קטאר את ערוץ "אל-ג'זירה", המזוהה עם האחים המוסלמים. הערוץ שימש במשך שנים כשופר תעמולה, עודד הפלת משטרים ערביים והסית נגד ישראל, החל מהאינתיפאדה השנייה, דרך מלחמת עיראק, האביב הערבי ועד אירועי 7 באוקטובר. לא בכדי מדינות ערב רבות סגרו את משרדיו וניתקו קשרים עם דוחא.
כעת מציגה קטאר עצמה כקורבן, ומארגנת פסגות ערביות-אסלאמיות יחד עם איראן וטורקיה במטרה לבודד את ישראל ולחזק את חמאס. זהו צעד מסוכן שמסכן גם את הסיכוי לנורמליזציה עם סעודיה. בהקשר זה, ביקורו של מזכיר המדינה מרקו רוביו בירושלים חשוב במיוחד: עליו להבהיר את העמדה האמריקאית ולחזק את הברית האסטרטגית עם ישראל. התיווך הקטארי בשאלת החטופים חייב להידחות – ומצרים, השכנה הישירה של רצועת עזה, היא זו שיכולה לשחק תפקיד אמיתי.
הגיעה העת שהמערב, ובראשו ארצות הברית, יפסיק להעלים עין מהתנהלות קטאר. יש לשפוט את האמירים על פי השפעתם האמיתית, לא על פי עושרם. רק כך ניתן יהיה לבלום את התמיכה בטרור, למנוע המשך ההסתה ולהחזיר את קטאר למקומה הראוי בזירה האזורית.
