שחרור מחבלי חמאס היה ונותר המחיר הכבד שישראל מוכנה לשלם למען השבת חטופיה. 50 בני ערובה, שנחטפו במהלך הטבח ב-7 באוקטובר 2023, נותרו בשבי חמאס קרוב לשנתיים. מדיניותה של ישראל היא שאף חטוף, חי או מת, לא יישאר מאחור. מדיניות זו מאלצת לא פעם את ממשלת ישראל לאפשר כל עסקה בתמורה לשחרור בני הערובה מידי הטרוריסטים הרצחניים.
בתגובה לדרישות הטרור במהלך המשא ומתן לשחרור בני ערובה, ישראל נדרשת לעתים קרובות – בין היתר – לשחרר מחבלים מורשעים, שרבים מהם מרצים עונשי מאסר ממושכים. חלק מהאנשים הללו נידונו למאסרי עולם רבים בגין מעורבותם בתכנון וביצוע פיגועי טרור רבים.
המחבלים המשוחררים אינם משתקמים או משתקמים על ידי העונשים שריצו. במקום זאת, רובם חוזרים לטרור. בדיוני הקבינט לקראת העסקה האחרונה ציין ראש השב"כ כי מתוך 1,027 המחבלים ששוחררו בעסקת שחרורו גלעד שליט ב-2011, 82 אחוזים חזרו לטרור. בנתון זה נכלל יחיא סינוואר, אדריכל הטבח הנורא ב-7 באוקטובר 2023.
בתוך המהומה והמאמץ להביא לשחרור בני הערובה, מתנהל דיון נרחב סביב מספר המחבלים שישראל תיאלץ לשחרר. המספרים ה"יבשים" מסתירים לא רק את זהות המחבלים ואת המעשים הנתעבים שבגינם נעצרו, הורשעו ונענשו, אלא גם את זהות קורבנותיהם.
כדי לחשוף את האמת, להלן רק חלק מהטרוריסטים – רוצחי המונים – שחמאס דורש לשחרר, תוך מתן דגש מיוחד, היכן שהדבר אפשרי והיכן שרלוונטי, על הקורבנות שהחזיקו באזרחות אמריקאית:
עבדאללה ברגותי – מפקד לשעבר של גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס, פיתח ברגותי אמצעי לחימה ולימד הכנת חומרי נפץ. ברגותי הורשע בייצור חומרי הנפץ ששימשו לשורה של פיגועי התאבדות ופיגועים בין השנים 2003-2001. בסך הכל, הוא היה אחראי לרצח של 66 אנשים ולפציעתם של למעלה מ-500 נוספים.
בין שאר פיגועיו, ארגז ברגותי את פיגוע ההתאבדות בפיצריה סבארו בירושלים ב-9 באוגוסט 2001, שגבה את חייהם של 16 בני אדם, ביניהם אזרחי ארה"ב ג'ודית גרינבאום, בת 31, ומלכה רוט, בת 15. בפיגוע נפצעו גם אזרחי ארה"ב דיוויד דנציג, בן 21; מתיו פ. גורדון, 25; ג'ואן (חנה) נצ'נברג, 31; ושרה שפרה נחנברג, בת שנתיים.
בדצמבר אותה שנה הוא ארגן פיגוע ברחוב בן-יהודה בירושלים שגבה את חייהם של אזרחי ארה"ב זיו בריל, בן 17; תמימה ספטנר, 19; ג'ייסון קירשנבאום, 18; ישראל הירשפילד, 18; וג'וזף לייפר, 29.
ברגותי גם בנה את הפצצה שהתפוצצה בקפיטריה המרכזית של קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים ביולי 2002. בין הקורבנות שנרצחו היו חמישה אזרחים אמריקאים: ג'ניס רות קולטר, 36; מרלה בנט, 24; דוד גריץ (גם הוא אזרח צרפתי), בן 24; בנג'מין בלטשטיין, 25; ודינה קרטר, 37. בפיגוע נפצעו גם ארבעה אזרחים אמריקאים: ספנסר דיו, זאב ספנסר, האריס גרשון וג'יימי האריס.
בהייג' בדר – בדר, המרצה 18 מאסרי עולם, בנה את חגורות הנפץ ששימשו לפיגועי ההתאבדות בצומת צריפין ובקפה הלל בירושלים בשנת 2003, שם נרצחו אזרחי ארה"ב ד"ר דיוויד אפלבאום, בן 51, ובתו נאוה, בת 20. בחקירתו, בעוד שבדר הודה חלקית בחלקו באותם פיגועים, הוא הסתיר חוליית טרור נוספת שפעלה תחת פיקודו וביצע פיגוע נוסף בתל אביב לאחר מעצרו.
חסן סלאמה – סלאמה הודה והורשע על חלקו בארגון וייצור חומרי הנפץ לפיצוץ שני אוטובוסים ישראליים בשנת 1996. בפיגועים נרצחו 44 בני אדם ו-59 נפצעו. בפיגוע באוטובוס בירושלים ב-25 בפברואר 1996 נרצחו שלושה אזרחים אמריקאים: שרה דוקר, בת 23; מתיו אייזנפלד, 25; ואיירה ויינשטיין, 53. שלושה אמריקאים נוספים נפצעו בהתקפה זו: ביאטריס קרמר, סטיבן לפידס ולאה שטיין מוסא. פיגוע נוסף שלו, ב-4 במרץ 1996, התרחש מחוץ לדיזנגוף סנטר בתל אביב ופצע שני אזרחים אמריקאים, כולל ג'ולי ק. נגרין. סלאמה, שריצה 48 מאסרי עולם, החזיק במשך שנים רבות בשיא מאסרי העולם הרב ביותר שניתנו אי פעם על ידי בית משפט ישראלי.
מוחמד ערמאן – ערמאן הוא מגייס ומהנדס חומרי נפץ של חמאס, שבנה יחד עם אחרים את המטענים ואפודי ההתאבדות ששימשו לפיגועים בהם נרצחו 34 בני אדם ונפצעו 187 נוספים. הפיגועים של ארמאן כללו, בין היתר, את הפיגוע בקפה מומנט בירושלים במרץ 2002 (11 נרצחים ו-58 פצועים), הפיגוע במועדון בראשון לציון במאי 2002 (16 נרצחים ו-45 פצועים) והפיגוע באוניברסיטה העברית (9 נרצחים ו-84 פצועים). קורבנותיו של ארמאן בארה"ב כוללים את אלה שמתו ונפצעו בפיגוע באוניברסיטה העברית.
איברהים חאמד – הורשע ברצח 46 בני אדם, חאמד מרצה 45 מאסרי עולם בגין הצבת מחבלים מתאבדים כמפקד צבאי של חמאס בין השנים 2001-2003. הוא מיוחס לארגון פיגוע ההתאבדות בקפה הלל ולסיוע בתכנון הטבח באוניברסיטה העברית.
עבאס אל-סייד – מתכנן הטרור של חמאס אל-סייד הודה בתכנון הפיגוע בנתניה במרץ 2001 (3 נרצחים ו-55 פצועים), הפיגוע בקניון השרון במאי 2001 (5 נרצחים ו-74 פצועים) ופיגוע ההתאבדות במלון פארק בנתניה ב-27 במרץ 2002 (29 נרצחים ו-64 פצועים), שהביא למותה של אזרחית ארה"ב חנה רוגן. 90. אלסייד הורשע בשנת 2006 ונידון ל-35 מאסרי עולם רצופים.
מהנד שרים – שימש כיד ימינו של עבאס אל-סייד, כאשר השתתף בתכנון וביצוע פיגוע ההתאבדות במלון פארק. שרים הודה כי הכין ושיגר את המחבל המתאבד עבאס עודה, ונידון ל-29 מאסרי עולם.
ראאד חוטארי – גייס מחבלים מתאבדים למספר פיגועים, ביניהם פיגוע בנווה ימין במרץ 2001, בו נהרגו שני נערים ונפצעו 83, ולפיגוע בדולפינריום ביוני 2001, בו נרצחו 21 בני אדם ונפצעו 83 נוספים. קורבנותיו של חוטארי כוללים את האזרח האמריקני נתנאל הרשקוביץ, בן 15. חוטארי מרצה מאסר עולם בגין רצח של 23 בני אדם.
ג'מאל אבו אלחג'א – אלחג'א שימש כראש הזרוע הצבאית של חמאס בג'נין. בין היתר, הוא היה מעורב ישירות בפיצוץ מכונית תופת בנובמבר 2000 בחדרה (2 נרצחים ו-64 פצועים) ובפיגוע בצומת מירון באוגוסט 2002 (9 נרצחים ו-48 פצועים). הוא גם היה מעורב בעקיפין בפיגוע בסבארו. אל-היג'א מרצה תשעה מאסרי עולם ו-20 שנים נוספות.
מועאת בלאל – היה מעורב ישירות בפיגוע ההתאבדות הכפול בשוק מחנה יהודה בירושלים ביולי 1997, בו נהרגו 16 בני אדם ו-178 נפצעו, ובפיגוע ההתאבדות המשולש במדרחוב בן יהודה בספטמבר 1997 בו נרצחו שמונה אזרחים ונפצעו 200. בין הנרצחים בפיגוע בבן יהודה הייתה האזרחית האמריקאית יעל בוטוין, בת 14. כמה אמריקאים נוספים נפצעו, כולל דיאנה קמפוזנו, אברהם מנדלסון וג'ני (יוכבד) רובין.
חוסאם קוואסמה – קוואסמה ארגן, תיאם ומימן (בסיוע אחיו מחמוד קוואסמה, ששוחרר לעזה בעסקת שליט) את חטיפת שלושת הנערים הישראלים, אייל יפרח בן ה-19 ב-2014; גלעד שאער, בן 16; ואזרח ארה"ב נפתלי פרנקל, בן 16.
מרואן ברגותי – חבר פת"ח, מפלגתו של יו"ר הרש"פ/אש"ף מחמוד עבאס, יזם ופיקד על מלחמת הטרור שיזמה הרש"פ בספטמבר 2000. בעוד שהוא נושא באחריות תיאורטית למאות מקרי מוות, ברגותי הורשע ברצח של חמישה אנשים: הנזיר היווני-אורתודוקסי ציבוקצאקיס גרמנוס; יואלה חן, 45; אלי דהן, 53; יוסף חבי, בן 52; וקצין המשטרה סמ"ר סלים ברכאת, בן 32.
מיקוח עם דם
המחבלים הנזכרים לעיל הם רק מדגם קטן מתוך למעלה מ-250 מחבלים רוצחים המוחזקים בידי ישראל. במצטבר, הם אחראים לרצח של למעלה מ-1,000 בני אדם.
לצד הדרישה לשחרר את המחבלים שכבר הורשעו, חמאס דורש גם את שחרורם של המחבלים שהשתתפו בטבח ב-7 באוקטובר ונעצרו בזירת הזוועה או לאחר מכן.
הדרישות המצטברות של חמאס חושפות מציאות קשה נוספת, שרבים מתעלמים ממנה: חמאס לעולם לא ישחרר את כל בני הערובה עד שישראל תיכנע ללא תנאי, תסיג את כל כוחותיה מרצועת עזה ותאפשר למחבלים להתארגן מחדש, להתחמש מחדש ולהכין את עצמם לטבח הבא.
בעוד ששחרור בני הערובה הנותרים מהשבי של הטרוריסטים הרצחניים הוא כמובן נושא רגיש, שחרור כל אחד מהטרוריסטים הללו יוביל בוודאות להשלכות קשות לא רק על אזרחי ישראל, אלא גם על הקהילה הבינלאומית. סטטיסטית, רבים מהם יחזרו מיד לטרור עם שחרורם מהכלא וירצחו שוב. בכל פעם שישראל מסכימה לשחרר את הפצצות המתקתקות הללו, המחבלים מתחזקים וישראל נחלשת.
