המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון

האקטיביסטית האנטי-ישראלית גרטה טונברג מנסה לשבור את המצור הימי של ישראל על עזה בתגובה לניסיונותיהם החוזרים של טרוריסטים ותומכיהם להבריח נשק

המשט של גרטה לעזה מפר את חוקי הים הבינלאומיים ומסכן את המשתתפים בו | על פי חוקי המלחמה וחוקי הים, כל כלי שיט המנסה לפרוץ מצור ימי שהוטל כדין הופך למטרה צבאית לגיטימית. המדינה שהטילה את המצור זכאית ואולי אף נדרשת להשתמש בכל הכוח הדרוש כדי למנוע את הפריצה המתוכננת. לכן, כאשר גרטה טונברג והשחקן מ"משחקי הכס" ליאם קנינגהם החליטו לעלות על משימת התעמולה הטרוריסטית האחרונה על סיפון ה"מדלין" במטרה הכרוזה לשבור את המצור הימי שהטילה ישראל על עזה, הם וחבריהם לקחו את חייהם בידיהם מתוך ידיעה, והם נושאים באחריות הבלעדית לכל תוצאה.

איזה כללים מנחים מצורים ימיים?

מצורים ימיים קיימים במשך מאות שנים. במלחמה המודרנית, מצורים ימיים הוזכרו במפורש בהכרזת פריז משנת 1856 בנוגע לחוק הימי, עם דרישות מפורטות יותר שנקבעו בהכרזת לונדון משנת 1909 על לוחמה ימית. לאחרונה, נושא המצורים הימיים נדון בהרחבה גם במדריך סן רמו משנת 1994 על המשפט הבינלאומי החל על עימותים מזוינים בים.

על פי כללים אלה, מצור הוא חוקי אם הוא עומד בדרישות מצטברות מסוימות:

א) מצור יוכרז ויימסר לידיעת כל הלוחמים והמדינות הנייטרליות.

ב) ההכרזה תציין את תחילת המצור, משכו, מיקומו והיקפו ואת התקופה שבמהלכה כלי שיט של מדינות נייטרליות יכולים לעזוב את קו החוף הנצור.

ג) מצור חייב להיות אפקטיבי – כלומר, מתוחזק על ידי כוחות מספיקים כדי להפוך את הכניסה או היציאה מהאזור הנצור למסוכנת.

ד) אסור שמצור יחסום גישה לנמלים ולחופים של מדינות נייטרליות.

ה) מצור חייב להיחל באופן חסר פניות על כלי שיט של כל המדינות.

אם מצור עומד בדרישות הנ"ל, הצד שיישם את המצור רשאי, אם יש לו יסודות סבירים להאמין שספינת סוחר מתכוונת לפרוץ את המצור, לפעול ללכידת הכלי ואף אם הכלי מסרב להיענות לאזהרה ולהימנע מניסיון לפרוץ את המצור, לתקוף את הכלי.

כדי לפעול נגד כלי שיט שיש לו כוונה ברורה לפרוץ מצור, הצד שיישם את המצור אינו צריך לחכות עד שהמצור ייפרץ בפועל.

המצור הימי של ישראל על עזה

לאחר שחמאס, ארגון טרור המוכרז בינלאומית, השתלט על רצועת עזה, ולאחר שטרוריסטים מחמאס וארגוני טרור אחרים ירו אלפי קליעים נפיצים באופן חסר הבחנה כלפי האוכלוסייה האזרחית בישראל, הטילה ממשלת ישראל מצור ימי על חופי רצועת עזה ב-3 בינואר 2009. הצו נועד למנוע כניסה או יציאה של נשק, טרוריסטים וכסף מרצועת עזה דרך הים.

ההודעה על המצור פורסמה באתרי האינטרנט של הסוכנויות הישראליות הרלוונטיות, הונפקה באמצעות הודעה רשמית לימאים ושודרה ברדיו הימי, עם העברה ישירה למדינות הדגל הרלוונטיות. הצו קבע את האזור הכפוף למצור ועמד בדרישות הזמניות והגיאוגרפיות האחרות שנקבעו במדריך סן רמו.

המצור הימי הוטל רק לאחר ששוקלו אפשרויות אחרות ונקבע שמצור ימי מספק את הכלי החוקי היעיל והמקיף ביותר להתמודדות עם האיום הביטחוני הקיים.

המצור קיים מאז והוא נאכף ביעילות ובעקביות על ידי ישראל, בין היתר, בתגובה לניסיונותיהם החוזרים ונשנים של הטרוריסטים, תומכיהם ופרוטגוניסטים אחרים. הידוע מבין ניסיונות אלה היה במאי 2010, כאשר פעילים מארגון IHH ניסו לפרוץ את המצור על סיפון "מאווי מרמרה".

האו"ם מאשר את חוקיות המצור של ישראל

לאחר שישראל מנעה מה"מאווי מרמרה" לנסות לפרוץ את המצור הימי של עזה, מינה המזכיר הכללי של האומות המאוחדות ועדת חקירה לבחינת האירועים.

בדוח שלה, לאחר בחינת הנסיבות, הסיקה ועדת החקירה "שהמצור הימי של ישראל היה חוקי".

בסיכום הסכנה שבניסיון לפרוץ מצור ימי חוקי, הוסיפה ועדת החקירה של האו"ם:

"ברגע שמצור הוטל כדין, יש להבין שהכוח הנוצר יכול לתקוף כל כלי שיט הפורץ את המצור אם לאחר אזהרה מוקדמת הכלי מסרב בכוונה ובבירור לעצור או מתנגד בכוונה ובבירור לביקור, חיפוש או לכידה. אין זכות במסגרת כללים אלה לפרוץ מצור חוקי, שכן היא אינה נחשבת זכות מחאה".

טבח 7 באוקטובר והמצור הימי של עזה

למרות שהמצור הזה נמצא בתוקף מאז 2009, חשיבותו הקריטית קיבלה הצדקה מחודשת בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר. בתגובה לטבח, קבעה ממשלת ישראל שלושה יעדים עיקריים למלחמה הנוכחית:

1. השמדת היכולות הצבאיות של חמאס.

2. פירוק יכולות השלטון של חמאס.

3. שחרור החטופים.

כדי להשמיד את היכולות הצבאיות של חמאס ולפרק את יכולות השלטון שלו, ישראל צריכה להבטיח, בין היתר, שהיא מונעת מחמאס להתחמש מחדש ומקבלת כספים שהוא זקוק להם באופן קריטי כדי לתמוך הן בפעילותו הטרוריסטית והן במנגנוני השלטון שלו. חמאס חייב להיות מבודד מהשגת נשק וגם "להיחנק" כלכלית, כלומר שימוש בסנקציות כלכליות על הארגון.

המצור הימי של הרצועה משרת במפורש את התפקידים הללו. חוקיותו, כפי שהוכרה, בין היתר, על ידי ועדת החקירה של האו"ם, רק התחזקה, במיוחד מאז שישראל השתלטה על השטח הסמוך לגבול עם מצרים – הידוע בשם ציר פילדלפי – וחתכה במידה ניכרת את זרימת הנשק והכספים לחמאס ממצרים.

מלחמת התעמולה של התמונות

המלחמה של ישראל עם הטרוריסטים הרצחניים מעזה אינה רק קינטית אלא גם מלחמה נגד תעמולה טרוריסטית. בהקשר זה, טונברג, קנינגהם וחבריהם על סיפון ה"מדלין" אינם אלא אידיוטים שימושיים המקדמים את הזכות הכביכולית של הטרוריסטים "להתנגד" (לרבות על ידי טבח נשים, ילדים וקשישים), מערערים את זכותה של ישראל להגנה עצמית ואת הזכות להגן על אזרחיها מפני טרוריסטים רצחניים ומהדהדים את ההאשמות הכוזבות נגד ישראל.

כפי שצוין לעיל, כדי לשמור על חוקיותו, המצור חייב להיאכף ביעילות; ישראל לא יכולה לאכוף אותו באופן סלקטיבי. לכן, אם ישראל רוצה לשמר את חוקיות המצור, היא בוודאי מוצדקת למנוע מטונברג, קנינגהם וחבריהם לפרוץ את האזור הכלול במצור ומלנסות להגיע לעזה. אם ישראל לא תאכוף את המצור ביעילות, לרבות על ידי לכידה או, במידת הצורך, תקיפת הכלי, היא מסתכנת באיבוד אחד האמצעים היעילים ביותר הדרושים לניצחון במלחמה.

בעוד חמאס, טונברג, קנינגהם וחבריהם עוסקים בתעלול פרסומי תמוה, עליהם לא לשכוח, כפי שציינה ועדת החקירה של האו"ם, כי "פריצת מצור היא אפוא צעד רציני הכרוך בסיכון מוות או פציעה".