פגישת טראמפ זלנסקי הסתיימה במשבר חסר תקדים, אך לישראל יש מה ללמוד מכך | אחת הדוגמאות הבולטות בהיסטוריה לפגישה מדינית שהתדרדרה לכדי כישלון מהדהד היא פסגת וינה ב-1961 בין נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי למנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב. קנדי, שהיה נשיא צעיר, הגיע לפגישה ללא הכנה מספקת והקרין חוסר ביטחון. חרושצ'וב, שהבחין בכך, תקף אותו בנושאים רגישים לשני הצדדים כמו עניין גרמניה. התוצאה הייתה הרת אסון: חרושצ'וב התרשם שקנדי חלש ובלתי מנוסה, מה שהוביל אותו להסלמה מדינית שהגיעה לשיאה במשבר הטילים בקובה שנה לאחר מכן. התנהלות כושלת של מנהיג בפגישה אחת יכולה לשנות את המצב הבינלאומי באופן דרמטי.
פגישת טראמפ-זלנסקי נגמרה במשבר
פגישה אחרת, זו שהתקיימה לאחרונה בין נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לבין הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן, הציגה כישלון דיפלומטי נוסף, שייתכן וישנה את גורל המלחמה באוקראינה. זלנסקי הגיע לפגישה במטרה לגייס את תמיכתה של ארה"ב במאבק נגד רוסיה, אך אין טעות שלא עשה שם. כבר מהדקות הראשונות היה ברור שהוא לא מוכן להתמודד מול טראמפ, שהיה דומיננטי, תקשורתי ובעל שפת גוף ברורה ומחושבת.
זלנסקי, שהתייצב לבוש בסגנונו הפשוט – חולצת עבודה שחורה ומכנסיים מהוהים – יצר דיסוננס בין מראהו לבין טראמפ. הבחירה הזו לא הוסיפה לו נקודות בעיני טראמפ, הידוע בחיבתו לסמלי סטטוס, חזות ולכוח הסמלי של לבוש והופעה – הוא אף ראה בכך זלזול. ההבדל הוויזואלי ביניהם רק החריף את חוסר ההתאמה במעמד.
לא רק המראה החיצוני פגע בזלנסקי, אלא גם שפת הגוף שלו, ששידרה חוסר ביטחון. הוא לא יצר קשר עין ישיר עם טראמפ, תנועת הגוף שלו הייתה רופסת וידיו היו משולבות בתנוחה מתגוננת. מהרגע הראשון, הוא ניסה להשתלט על השיח, העביר לטראמפ תמונות זוועה של שבויים אוקראינים, ולמעשה שיבש בכל יכולתו את תוכנית טראמפ להסכם. בסופו של דבר, הפגישה הפכה לעימות פומבי משפיל, שהסתיים בגירוש זלנסקי מבית הלבן.
ההשפעה המיידית הייתה פגיעה קשה במעמד אוקראינה בוושינגטון. טראמפ, שכבר התנגד לסיוע צבאי לאוקראינה, עשוי להשתמש בפגישה כהוכחה לחוסר היכולת של זלנסקי לנווט את יחסי החוץ של מדינתו ובכך לחזק את טענותיו בדבר הצורך להפסיק את הסיוע ולהוביל לסיום מהיר של המלחמה. כעת, במידה וזלנסקי ירצה לשקם את תמיכת הממשל האמריקאי, הוא ייאלץ להציג ויתורים משמעותיים, אולי אף הסכם עם פוטין, דבר שיפגע בעמדת הכוח של אוקראינה במאבק נגד רוסיה.
אם אוקראינה לא תוכל להשיג סיוע אמריקאי, היא תיאלץ לפנות לאירופה, אך זו אינה יכולה להציע את המשאבים שארה"ב מסוגלת להעניק. בהיעדר תמיכה אמריקאית, אוקראינה עשויה למצוא את עצמה בבידוד בינלאומי. טראמפ, שמביע הערכה כלפי פוטין, עשוי להשתמש בפגישה כהצדקה למדיניות קרובה יותר לרוסיה.
ומה ישראל צריכה ללמוד מכך?
הפגישה ההיסטורית עשויה לשנות את מדיניות החוץ של ארה"ב כלפי מדינות קטנות יותר. טראמפ, שתמיד דגל ב"אמריקה תחילה", יכול להשתמש בה כדי להצדיק הפחתת מעורבות בסכסוכים בינלאומיים. ישראל, כבעלת ברית קרובה של ארה"ב, חייבת להבין שטראמפ פועל מתוך אינטרסים עסקיים, ולכן היא חייבת להציג את עצמה כשותפה אסטרטגית שמביאה תועלת, ולא רק כמדינה שתלויה בתמיכתו.
הלקח העיקרי מהפגישה הוא החשיבות הרבה של יועצים ודיפלומטים ושל הכנה מעמיקה לפגישות, במיוחד מול מנהיגים דומיננטיים כמו טראמפ. עלינו להבין את נקודות התורפה והאינטרסים של הנשיא ולהתאים את האסטרטגיה, לשדר ביטחון עצמי ולהיות מוכנים לפתח שיח סביב אינטרסים הדדיים שיטיבו עם ארצות הברית ולא רק עם ישראל.
כמו כן, יש להימנע מעימותים פומביים שיכולים לפגוע בתדמית ובמעמד הדיפלומטי. לבסוף, הפוליטיקה בעידן טראמפ כבר לא נמדדת רק לפי עקרונות אידיאולוגיים, אלא גם לפי אינטרסים עסקיים ואסטרטגיים. חשוב להציג תפיסה כוללת חדשה, דרך פריזמה עסקית של שותפות אינטרסים מול מתחרים כמו סין ורוסיה.
