בעוד העולם עוקב אחר עימותיה הבינלאומיים של איראן, בתוך גבולות המדינה מתחולל משבר מסוג אחר. בצורת מתמשכת, ניהול כושל של משאבי טבע והתחממות אזורית חסרת תקדים דוחקים את איראן אל סף משבר סביבתי-קיומי. מה שהחל כבעיה אקלימית מתגלה עתה כאתגר פוליטי וחברתי מאיים: מחסור במים, תשתיות קורסות ואובדן אמון ציבורי הולכים ומשלבים כוחות לכדי סדק עמוק בלגיטימיות השלטון.
דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את היממה האחרונה, כפי שמדווחים ברשתות החברתיות ובעיתונות האיראנית.
משבר המים והשלכותיו הפוליטיות
במוקד השיח הפנימי באיראן עומד משבר המים. הדיווחים מתארים "בצורת חסרת תקדים", כאשר מאגרי הסכרים המספקים מים לטהראן ולאלבורז הגיעו ל-"פחות מ-11% מכושרם". הנשיא מסעוד פזשכיאן הזהיר כי "אם עד חודש אזאר (נובמבר-דצמבר) בטהראן לא ירד גשם, נהיה חייבים לקצוב את המים, ואם גם אז לא ירד, עלינו לפנות את טהראן". הצהרה זו, שתפסה כותרות, עוררה ביקורת בקרב מומחים שטענו כי "פינוי הבירה אינה הצהרה מקצועית".
בפועל, הקיצוב כבר החל, ושר האנרגיה, עבאס עלי אבאדי, הזהיר מפני הורדת לחץ המים "עד כדי אפס בכמה לילות". במחוז ח’וראסטאן הדרומית דווח כי רק "13% ממקורות המים הכוללים ניתנים לשימוש".
למשבר זה נוספו ויכוחים דתיים־פוליטיים חריפים. חבר המפלגה השמרנית-קיצונית "פיידארי", כאמראן ע'צ׳נפרי, האשים את הממשלה כי "השורש לכמויות המשקעים הנמוכות טמון בחטאים שלכם!", בעוד שמומחים מצביעים על ניהול לקוי של מקורות המים לאורך עשורים. כך נוצר שילוב בין פחד חברתי לבין ניצול פוליטי של אסון סביבתי.
שינוי עולמי, ישראל והמערב בעיני טהראן
התקשורת האיראנית מציגה את המתרחש במערב כסימן ל"רנסנס חברתי פוליטי" המעיד על דעיכת ההשפעה הציונית בארצות הברית. בחירתו של זאהרן ממדאני, מוסלמי שיעי, לראשות עיריית ניו יורק, המתוארת כ"מעוז ההשפעה של הציונים והנאו-שמרנים", נתפסת בטהראן כ"כישלון גדול עבור הרפובליקנים". ממדאני הצהיר כי יתמוך ב"מעצרו של נתניהו אם יגיע לניו יורק", וסקרים באיראן מצוטטים כעדות לשינוי דעת הקהל בארה"ב: "59% מהאמריקאים מחזיקים כיום בדעה שלילית על ממשלת ישראל".
במקביל, התקשורת האיראנית מפרסמת דיווחים נרחבים על "עינויים והכאה של אסירים פלסטינים" במתקן סודי ליד רמלה, המתואר כ"סמל לחוסר החוקיות המאורגן והאכזריות הממוקדת". לטענת מקורות איראניים, מדובר בכלא תת-קרקעי שנפתח מחדש בהוראת השר איתמר בן גביר, ובו אסירים מוחזקים "למשך חודשים מתחת לאדמה, ללא אור יום".
בזירה הצפונית, דיווחים מציינים כי ישראל מגבירה את התקפותיה בדרום לבנון כדי "להגביר את הלחץ על ממשלת לבנון לצורך פירוק הנשק של חזבאללה". בתגובה, הארגון הודיע כי "אם ישראל תפתח מלחמה חדשה, 7,500 הטילים המדויקים של חזבאללה לא יישארו במחסן".
איראן עצמה דחתה בתוקף האשמות על "ניסיון התנקשות במקסיקו", אותן הגדירה כ"עלילה ישנה וחלודה" שנועדה "לתדלק את הטרור האיראנופובי". סגן שר החוץ לשעבר אמיר סעיד אירוואני האשים את ארה"ב ובעלות בריתה ב"פשעי תוקפנות", וטען כי "אם אמריקה, אנגליה, צרפת וגרמניה לא היו נכנסות לפעולה, ענייני ישראל היו גמורים".
אתגרי הממשל והכלכלה
בזירה הפנימית, הנשיא פזשכיאן מנסה לקדם תוכנית ל"צמצום גודל הממשלה", אך נתקל בביקורת ציבורית על התנהלות כלכלית רופפת. סוגיית הסובסידיות, ובעיקר סבסוד הבנזין, הפכה לנושא בוער: הממשלה "קונה בנזין במחיר דולר חופשי ומוכרת אותו מסובסד לציבור", מה שנטען כ"בגידה ברורה". עם זאת, דובר הממשלה הכחיש כוונה לבטל את "הסבסוד במטבע חוץ" למוצרי יסוד.
סגן הנשיא הראשון, מוחמד רזא ערף, התייחס למבנה הממשלתי וציין כי "הישיבה הממשלתית אינה מקום לדיון מקצועי אלא לרעיונות כלליים". לדבריו, הממשלה "אין לה זכות לעשות משהו בניגוד לרצון העם".
הכרייה הדיגיטלית ומשבר האנרגיה
על רקע המחסור במים, איראן מתמודדת גם עם עומס חשמלי חריג בשל כרייה בלתי חוקית של מטבעות דיגיטליים. לפי הדיווחים, "13 מיליון איראנים כורים מטבעות דיגיטליים באופן לא חוקי", וכל כורה צורך חשמל בכמות חודשית "שווה ערך לכ-10 יחידות דיור". הצריכה הרציפה "פוגעת ברשת העברת החשמל" ומגבירה את הקריסה התשתיתית. תופעה זו נתפסת כהיבט נוסף של כלכלה מקבילה, החומקת ממדיניות ממשלתית רשמית ומחלישה את יציבות המשאבים של המדינה.
אלה רוזנברג, מומחית לכלכלת איראן במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסבירה: ״כלכלה מקבילה זו אינה תחת המערכת הרגולטורית האיראנית, אבל כריית מטבעות דיגיטליים נופלת נקודתית תחת רגולציה מחמירה הכוללת רשיון ספציפי ואגרות חשמל גבוהות. יתרה מזאת, ייבוא חלקים עבור חוות הכרייה נופל בחלקו תחת חומרים דו שימושיים ומצב זה מייקר משמעותית את עלות הכרייה ומעיד על מדוע ישנה פעילות רבה ללא רשיון״.
מהפכת הידע וצנזורה
נושא בשיח התרבותי הוא הקריאה להסרת הצנזורה מ-YouTube, המתואר כ"האוניברסיטה הגלובלית הגדולה ביותר". אנליסטים מזהירים כי הסינון יוצר "אנאלפביתיות קוגניטיבית, שטחיות ופער דיגיטלי", ומונע מהצעירים האיראנים להתחרות "בעידן הבינה המלאכותית". הסינון גם מאלץ משתמשים להתקין תוכנות לא מאובטחות, ובכך פוגע ב"יצירתיות של הצעירים האיראנים בעידן הבינה המלאכותית".
כך מתגלה איראן של סוף 2025, חברה המתמודדת בו-זמנית עם בצורת פיזית, בצורת רעיונית ולחצים בינלאומיים, המחפשת כיוון חדש בין מסורת, זהות וטכנולוגיה.