האם בטהרן מפחדים להרגיז את הנשיא החדש בבית הלבן? בשבוע וחצי האחרון הנהגת "ציר הרשע", איראן, ישבה על המדוכה בדילמה בין עיתוי תגובתם לתקיפה הישראלית לקשר אל הבחירות בארה"ב והתוצאות שלהן.
בטהרן היו שטענו כי תקיפה לפני הבחירות נכונה משום שהעיסוק האמריקאי בבחירות מוריד את ההסתברות למלחמה כוללת. הטיעון הנגדי והמכריע היה כי תקיפה לפני הבחירות עשויה להגדיל את סיכוייו של טראמפ לזכות, וכלשונם "הדברים שביידן לוחש, טראמפ צועק".
עם היוודע תוצאות הבחירות, לא ניתן להסתיר את חוסר השקט בקרב המשטר ואנשיו שככל הנראה הסתמכו בהחלטתם על תוצאות הסקרים אשר ניבאו ניצחון לקמלה האריס. היו שאמרו כי נצחונו של טראמפ הוכיח שוב שיש לנקוט במשנה זהירות בהסתמכות על סקרים, גם אם נעשה ע"י עיתון כמו ניו יורק טיימס.
"הוא מסוכן הרבה יותר מתקופת כהונתו הקודמת, והוא השכיל ללמוד ממנה", נכתב על טראמפ על ידי פרשנים באיראן, בנימה הקובעת אל מול השאלה האם המשטר האיראני יכול לפעול באופן אחר המוכיח כי גם הוא השכיל ללמוד מהקדנציה הקודמת.
לפי פרסומים שונים באיראן בעקבות תוצאות הבחירות, תומכי המשטר קובעים כי בארבע שנים האחרונות ביצע טראמפ הפקת לקחים. הוא פעל לחיזוק הבייס הפוליטי, סילוק אויבים ומתחרים מבית ונמצא בעמדת כוח נדירה, בה גם הסנאט וגם בית הנבחרים נמצאים בראשות מפלגתו, ונראה כי הוא בדרך לכך שאף כתבי האישום נגדנו יוסרו.
ניסיונות החיסול במהלך הקמפיין, שלפי מספר פרשנים מיוחסים לאיראן, גם הם, לדעת אותם בעלי דעה בטהרן, יהוו שיקול בהתנהלות של הנשיא הנבחר.
תקופת כהונתו הקודמת מוגדרת כהתנהלות עוינת מאוד כלפי איראן. יציאה מההסכם הגרעין, חיסול קאסם סולימני, סנקציות למניעת מכירת נפט, מה שכונה כ"הלחץ הכלכלי האמיתי". אותה תקופה משקפת את האסטרטגיה של טראמפ במשא ומתן: לתקוף ראשון ובחוזקה על מנת לאלץ את הצד השני לוויתורים, אסטרטגיה שלדידם הובילה להחרפה במתיחות בין איראן לארה"ב.
טראמפ שב לבית הלבן, כאשר איראן חלשה ופגועה כלכלית, חברתית וביטחונית הרבה יותר מבחירתו ב-2016. ראשית, בגין השפעת הסנקציות הכלכליות (אותם טראמפ אכף בתקופת כהונתו) והמשברים החברתיים בעקבות כך, אך גם בשל התוצאות של מלחמת ה-7 באוקטובר שהורידו לטמיון את עשרות השנים של בניית זרועות ה"תמנון האירני", חימושו ורכש צבאי מאסיבי (S-300).
בקדנציה הנוכחית יש המעריכים שטראמפ יפעל באותה דרך אסטרטגית, שהינה פעולה אגרסיבית וכלכלית (לחץ על ההכנסות מנפט), ויפעל לפגיעה נוספת בהכנסותיה של טהרן, מימוש פרויקט המסדרון הכלכלי ההודי/מזרח תיכוני/אירופאי (IMEC) ותמיכה באיזרבג'אן בנושא מסדרון זנגזור, וזאת במטרה לנטרל את הגישה של איראן לאירופה.
התקווה היחידה של איראן, טוענים המומחים, היא עימות חריף בין סין לארה"ב בגין הנזק לסין במהלכים אלו, שעשוי להוביל לקרבה גוברת בין בייג'ינג לטהרן.
דברי טראמפ "כי יסיים את המלחמה", שקולים לגישה אותה הציג הנשיא הארי טרומן כ"שסיים" את מלחמת העולם השנייה. כך לדעת הפרשנים יאפשר טראמפ לנתניהו לבצע מיטוט כולל של חמאס בעזה וחופש פעולה בעימות מול איראן, כזה שיפגע באיראן כלכלית ואזורית ויסכן את היציבות של המשטר.
טראמפ איננו צפוי, אך למרות זאת ישנם ארבעה גורמים שמניעים את מדיניות המזרח התיכון של טראמפ. ראשית, אישיותו הייחודית. שנית, העוזרים הקרובים לו, כמו: סגנו ג'י. די ונס. שלישית, האוונגליסטים (נוצרים תומכי ישראל). רביעית, הקרבה שלו לחלק מהשחקנים האזוריים, כמו: מחמד בן סלמאן ונתניהו.
לכן, בטהרן שוקלים שוב את צעדיהם. הם מעריכים כי התגרות נוספת בטראמפ תוביל להשפעה של אותם ארבעה מרכיבים, שייצרו טראמפ מסוכן יותר מלפני ארבע שנים, דבר שבטהרן מאוד חוששים ממנו. לכן בעיניהם יש לפעול אחרת על מנת לנהל את הסיטואציה החדשה.
יש המבקשים לבנות מסלול תקשורת למו"מ בדומה לזה שהתרחש מול ממשל ביידן, במטרה להשיג עם איש העסקים טראמפ "עסקה טובה", דבר שיהווה הישג לממשלו החדש לעומת קודמו והן בפעילות להידוק היחסים עם סעודיה, כאשר לדידם ה"פיוס" עם סעודיה יחליש גם את עוצמת השתדלנות של ריאד נגד טהרן בדומה לקדנציה הקודמת.
המהלכים האיראניים הללו, לצד תקווה כי טראמפ יבקש לעמוד בהבטחתו לבוחריו המוסלמים בסיום המלחמה בעזה ובלבנון, והרצון לשקם את הכלכלה, יעמדו בעדיפות ראשונה כבלם למדיניות חוץ נוקשה במזרח התיכון.
לאור הזווית האיראנית הזו, על ישראל לעמוד על שתי מטרות עיקריות בהקשר זה. האחת, פעילות מדינית משותפת עם הממשל החדש/ישן, שתאפשר תקיפה של מתקני הגרעין על מנת להשיג שנים לאחור את מרוץ ההתחמשות המסוכן, ולאחריו להגיע להסכם גרעין ופיקוח, רק לאחר שהסכנה הוסרה מהאזור כולו.
השני הוא התיווך האמריקאי להסכם בין סעודיה לישראל במסגרת הסכמי אברהם, שיוביל לשקט ורגיעה אזורית, אותם מבקש הממשל החדש כהישג למורשת טראמפ.
