בעיצומם של יחסים מתוחים עם המערב, איראן מבקשת להגדיר מחדש את מעמדה הבינלאומי ואת כללי המשחק מול וושינגטון. במקום "עמדה מגיבה" המתמודדת עם לחצים, נבנית תפיסה של "צד דורש", יוזם, מציב תנאים ומכתיב קווים אדומים.
המהלך משקף שינוי עומק באסטרטגיה האיראנית, המשלב בין עמידה נוקשה בסוגיית הגרעין, ניהול זהיר של כלכלה לחוצה, ומאבק תודעתי רחב מול ארצות הברית וישראל. בתוך כך, השיח בטהראן קושר בין המאבקים הגלובליים לבין שינויים פוליטיים בארה"ב, כעדות לשחיקת ההגמוניה המערבית. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את היממה האחרונה, כפי שמדווחים ברשתות החברתיות ובעיתונות האיראנית.
כללי המשחק החדשים: ממגננה לדרישה
בשיח הפוליטי בטהראן, הצהרות המנהיג העליון, עלי חמינהאי, אינן נתפסות כטריקת דלת אלא כ“הגדרה מחדש של מסלול הדיפלומטיה עם ארה״ב”. יאסר האשמי רפסנג'אני (בנו של הנשיא לשעבר רפסנג׳אני, אינטלקטואל ופרשן פוליטי המזוהה עם הזרם הרפורמיסטי) וחסן חאניזאדה (עיתונאי ופרשן שמרני המזוהה עם המחנה המהפכני; ידוע בעמדותיו נגד ארה״ב, ישראל והמערב) מצביעים על “שינוי אסטרטגי” שבו איראן עוברת מ“עמדה הגנתית” לעמדת “צד דורש”.
חמינהאי, בנאום לציון יום ה-13 באבאן המוכר גם כ“יום המאבק בהתנשאות העולמית”, קבע כי “ההבדל בין הרפובליקה האסלאמית לאמריקה הוא הבדל מהותי, לא טקטי. זהו עימות בין שני זרמים מנוגדים – אמריקה והאסלאם.” לדבריו, “הבקשה האמריקנית למשא ומתן חוזרת על עצמה, אך אנו יודעים שמטרתה היא כפייה, לא הבנה.”
ההנהגה אינה פוסלת קשר ודיאלוג עם ארה"ב, אך מעבירה את מרכז הכובד: אם לוושינגטון יש רשימת דרישות, “גם לטהראן יש את הרשימה האסטרטגית שלה על השולחן”.
תנאי הסף והקווים האדומים
טהראן מגדירה שלושה תנאים מפורשים שאינם דרישות למו״מ ישיר אלא ל“יחסים ושיתוף פעולה”: סיום התמיכה האמריקנית בישראל; איסוף הבסיסים האמריקאיים מהאזור; והפסקת ההתערבות המדינית והביטחונית במדינות האזור.
הצבת התנאים נתפסת כקבלת עקרון שיתוף הפעולה, כשהמחלוקת היא על המסגרת בלבד. בתוך כך, סגן שר החוץ, סייד עבאס עראקצ'י, חידד: “מו״מ גרעיני הוא אך ורק מו״מ גרעיני.” נושאי הטילים והנוכחות האזורית, המהווים בעיני טהראן “עמודי תווך של הביטחון הלאומי וההרתעה”, אינם נתונים למיקוח.
בשיחה עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הדגיש הנשיא האיראני מסעוד פז׳שכיאן: איראן מקבלת את האפשרות לדיאלוג, אך “ארצות הברית ואירופה חייבות להוכיח את כנותן ולזכות באמון הרפובליקה האסלאמית של איראן”, שכן “כוח וכפייה אינם פותרים את הבעיה, אלא מגבירים את המחלוקת והאיבה.”
הגרעין וסבא״א: בדיקות, נזקים ותעלומת האורניום
ברקע נמשכת מתיחות עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. יושב ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, מציין כי נערכו “כמה בדיקות באיראן מאז מלחמת איראן-ישראל ביוני האחרון”, אך סבא״א “עדיין לא קיבלה גישה למתקני הגרעין החשובים ביותר”. הוא הזכיר את פורדו, נתנז ואספהאן ותיאר כי הופצצו על ידי ארצות הברית, וטען כי נגרם “נזק חמור”.
מוקד הדאגה הוא המלאי הגרעיני: “דאגה עמוקה” ביחס ל-408 ק״ג של אורניום מועשר ברמות גבוהות שגורלם “לא ברור”, לצד הקריאה לאיראן “להגביר את שיתוף הפעולה”, ויחד עם ההבהרה כי לא ניתן לומר “איראן נשארת במסגרת האמנה, ואז לא תיישם את התחייבויותיה.”
בתגובה, טהראן פונה למועצת הביטחון ולמזכ״ל האו״ם בדרישה “לחקור בדחיפות את תוכנית ארצות הברית להצגת יכולות הנשק הגרעיני שלה”, ומגדירה את ההצהרות האמריקאיות “איום חמור” על השלום.
הכלכלה בין אינפלציה, ייצור מקומי ומשבר גז ודיגיטל
הנשיא פז׳שכיאן מודה כי “ההתרחבות הבלתי מרוסנת של המבנה המנהלי של הממשלה” היא גורם מרכזי לאינפלציה, וקורא לחיזוק יכולות הניהול ו“ניהול הצריכה”.
הפער בין נתונים מאקרו-כלכליים ל“מציאות המעיקה של יוקר המחיה” מעמיק, כאשר האינפלציה “מתקרבת ל-49 אחוז”, ו“יותר מ-35 אחוז” מהאזרחים נמצאים מתחת לקו העוני. בתקציב 2025 הוכרזה הגדלת שכר לבעלי הוצאות גבוהות ולמשפחות גדולות לשיעור של עד 40 אחוז, אך שיעור האבטלה בקרב בוגרי אוניברסיטאות בני 40 ומטה נותר מעל 52%.
תמונת הייצור קודרת: התכנון נפגע עקב תקיעת חומרי גלם וציוד בתהליכי הקצאת מטבע, וחוסר יציבות ניהולית לצד סנקציות נגד פועלים. אף שבכירים מדגישים שאין “סימנים לירידה בהכנסות הנפט”, הבעיות המבניות מכרסמות בהון המדיני. במקביל גוברת האזהרה מפני מחסור בגז במהלך החורף.
הפרשן חמיד רזא צאלחי מזהיר מפני “חוסר איזון חמור בתחום הגז” וקורא למעבר מוגבר לחשמל וצמצום צריכת גז ביתית. הכלכלה הדיגיטלית, שמוגדרת בעולם כמגנט להשקעות, “מדשדשת” בשל התערבות ממשלתית ותמחור לא נכון. אהסן צ׳יתסאז, המכהן כמשנה למנכ"ל לענייני קביעת מדיניות ותכנון במשרד התקשורת וטכנולוגיית המידע באיראן, טוען כי “התערבות המדינה הפכה את תחום החדשנות ללא אטרקטיבית וגרמה לבריחת הון והאטה ביזמות” ומציע “לא להוביל, אלא לאפשר”.
לחצים אזוריים ותוכנית ה"מסדרון"
בזירה הלבנונית מדווחות רשתות זרות כי השליח האמריקאי תומאס ברק העניק ללבנון “זמן קצר” “לנקוט פעולה בנוגע לפירוק נשק חיזבאללה”, שעה שישראל “מכינה את עצמה למלחמת חדשה”. המסר לנשיא לבנון, ג׳וזף עאון, הועבר בבוטות: “שירימו את השפופרת, ויגידו בואו נסיים את המשחק המגוחך הזה.”
בנוגע לגזרת עזה, בתקשורת האיראנית טוענים כי קיימת הצעה אמריקאית להקמת כוח בינלאומי עד סוף 2027, שיפקח על גבולות ויפרק מנשק את “קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות”, בעוד חמאס מדגיש, “כל כוח ביטחוני ברצועת עזה חייב להיות פלסטיני” ורואה בתוכנית “דחייה מוחלטת של רעיון הכוח הצבאי הכובש”. בהקשר זה מצוטטת השופטת הדרום-אפריקאית, נאווי פילאי, שמובילה את חקירת האו״ם נגד ישראל במלחמה, בטענה כי “ישראל רצחה במכוון 4,000 עוברים…”, תוך תקיפה של “מדור היילודים” בבית החולים “אל-בסמה”, כממצא נוסף ל“רצח עם”.
לצד האקטואליה מוצג בניתוחים איראניים “מסדרון קריית שמונה” כהחייאת חזון “ישראל הגדולה”: ציר יבשתי מ“צפון פלסטין הכבושה” דרך הגולן ודרום סוריה מזרחה ל“כרכוכ והפרת”, שמטרתו חיבור למשאבי נפט ופריסת השפעה, כחלק מרעיונות “תוכנית לוויס” ו“המזרח התיכון החדש” המפרקים מדינות לאורך קווים אתניים-דתיים.
מאבקי כוח פנימיים ולוחמה קוגניטיבית
בזירה הפנימית באיראן, בעקבות פרשת זנג'אני–תאבתי, התקשורת האיראנית מתמקדת בעיקר בענייני מאבקים בהלבנת הון ושחיתות. לפי העיתונאים המקומיים, הפרשה מדגימה כיצד “תיקי שחיתות עדיין מהווים מצע למחלוקות פוליטיות ומפלגתיות”. העימות הפומבי, החל מתביעות בזירה הפרלמנטרית ועד לכינוי חברי פרלמנט "ילדים" או "גנבים גדולים", מעמיק את שחיקת אמון הציבור ביכולת המערכת לטפל בשחיתות.
במקביל, ניתוח שפורסם ביום המאבק באימפריאליזם מזהיר מפני “המאבק הבלתי נראה של הלוחמה הפסיכולוגית” של וושינגטון: “מבצעים פסיכולוגיים והנדסת תודעה” באמצעות דמויות תקשורתיות של נשים “בעלות פנים מדוכאות, קול ותמונה רגשית”, שנועדו “לכבוש את התודעה והרגשות” ולהעניק לגיטימציה להתערבות חיצונית.
הבחירות בניו יורק: הד ציבורי בטהראן
ניצחונו של זוהרן מַמדאני ועלייתו לראשות עיריית ניו יורק מתפרש באיראן כ“שינוי מגמה” המערער את הלגיטימיות הבינלאומית של “המדינה היהודית”.
דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מתאר כי לפי הדיווחים במדינה, התקשורת העברית (בישראל) הגיבה ב“זעם וחרדה”. כך, למשל, דווח כי “ידיעות אחרונות” הזהיר מפני שקיעת ניו יורק כ“המקלט הבטוח הגדול ביותר ליהודים”, ושר המורשת עמיחי אליהו האשים תומכים יהודים של מַמדאני ב“הרמת ידם לתמיכה באנטישמיות בלב אמריקה”.
מַמדאני עצמו ניצל את הבמה לנגח את הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, והצהיר: “העתיד נמצא בעיר שלנו (ניו יורק) הנבנתה על ידי מהגרים, מונעת על ידי מהגרים, והחל מהלילה, מונהגת על ידי מהגר”, כשהוא מדגיש את היותו חלק מ“מעמד הפועלים, ולא האחוז האחד”.
