בפרדוקס מטריד, ערב הסעודית וארצות הברית מחזקות את ממשלת סוריה בהנהגת ג'יהאדיסטים, בשעה שזו מבצעת טבח וטיהור אתני נגד מיעוטים דרוזים ועלווים. ברית זו נובעת בבירור מתוך פחד – לא רק מחשש להתחזקות איראן, אלא גם מחשש לעליית ההשפעה האזורית של ישראל וטורקיה בתגובה להיחלשות האיראנית. אך בבחירה ב"רע במיעוטו", המערב ובני בריתו מסתכנים בלגיטימציה למשטר ששותף אידאולוגית לאותם ג'יהאדיסטים שהמערב נשבע בעבר להשמיד.
בין ה-13 ל-20 ביולי, כוחות הביטחון המחודשים של סוריה תקפו באכזריות את האוכלוסייה הדרוזית בעיר א-סוידא, וגרמו למותם של לפחות 1,340 בני אדם, כולל מאות אזרחים שהוצאו להורג בבתיהם. לפי מרכז המעקב הסורי לזכויות האדם, 196 אזרחים – בהם נשים, ילדים, קשישים ואנשי רפואה – הוצאו להורג בסיכום מהיר בידי כוחות הממשלה. סך הכול נרשמו 516 הרוגים. אחד הקורבנות הוא אזרח אמריקאי בשם חוסאם סרייה, בן 35 מאוקלהומה, שהוצא להורג יחד עם שבעה מבני משפחתו. סרטון וידאו נפוץ מציג כיצד נלקח חוסאם מבית משפחתו ונורה למוות מול המצלמה. פשעו? היותו דרוזי – כמו מאות דרוזים ועלווים אחרים שנשחטו באכזריות במסגרת מסעות הטיהור האתני שמבצעת הממשלה נגד מיעוטים מוסלמים לא-סונים מאז מרץ – לעיני העולם כולו.
כוחות הביטחון, המורכבים משילוב מפחיד של ארגונים ג'יהאדיסטיים (רבים מהם אינם סורים כלל), הורכבו על ידי הנשיא הממונה-עצמית של סוריה, אחמד א-שרע, ג'יהאדיסט בולט בעצמו. הכוחות טענו כי נשלחו לא-סוידא כדי להפסיק את העימותים בין הקהילה הדרוזית לשבטים הבדואים הסונים שחסמו את הדרך בין דמשק לסוידא במשך חודשים, תוך כדי הטלת מצור, ביזה, הטרדת משפחות דרוזיות והשמדת משאביהן.
הדרוזים קיבלו את פני הכוחות הממשלתיים מתוך תקווה שהם יפזרו את השבטים וישיבו את השלום למחוז. בתמימותם, לא העלו בדעתם שכוחות הג'יהאד שמנהלים כיום את המדינה יערכו בהם טבח – בדיוק כפי שעשו למשפחות העלוויות בערי החוף.
בין 6 ל-17 במרץ, אותם כוחות ממשלתיים פתחו בגל אלימות עדתית נגד אזרחים עלווים באזורים החופיים של סוריה. לפחות 1,383 בני אדם, כולל יותר מ-683 בלטקיה לבדה, הוצאו להורג מחוץ להליך משפטי. משפחות שלמות נגררו מבתיהן, עברו שחיטה, ביזה והגליה בכפייה. בתגובה לביקורת הבינלאומית, טען א-שרע כי מדובר ב"פלגים טרוריסטיים חסרי שליטה", והבטיח שהממשלה תטפל בהם. אך כמובן, לא ננקטה כל פעולה – שהרי אותם "פלגים חסרי שליטה" הם בעצם כוחות הביטחון של הממשלה עצמה.
אלמלא תקיפה אווירית של ישראל ב-16 ביולי, שכפתה נסיגה של כוחות הממשלה מסוידא והובילה לשיחות הפסקת אש בין הבדואים לדרוזים – מספר ההרוגים היה עלול לשלש את עצמו.
שני הקמפיינים – זה נגד העלווים במרץ וזה נגד הדרוזים ביולי – משקפים תבנית מצמררת של מיקוד במיעוטים לא-סונים, הוצאות להורג, עינויים ואיומים – במסווה של שיקום ביטחון המדינה. אך ההשלכות האסטרטגיות חמורות: מדובר לא באמצעי ביטחון, אלא בטיהורים אידיאולוגיים שמטרתם כפיית אחידות סלפית-ג'יהאדיסטית באמצעות טרור. ההישנות וההסלמה של מעשי הטבח מעידים על המשכיות רעיונית חסרת פשרות בדוקטרינה של א-שרע.
כעת, כשישראל מפרקת את הציר הרדיקלי השיעי בהובלת איראן וגרורותיה, נוצר ריק אידיאולוגי מסוכן בלבנט – אזור ששימש כפרוזדור המיליציות האיראניות לישראל. לתוך הריק הזה נכנס לא קואליציה של חילונים או מתונים, אלא רשת גוברת של קיצונים סונים אסלאמיסטיים, ובראשה הכוחות הסלפיים-ג'יהאדיסטיים הפועלים בסוריה תחת תואנת "ביטחון הציבור".
הרטוריקה של אחמד א-שרע, הפנים החדשות של הג'יהאד הפוליטי במזרח התיכון, אינה צריכה להטעות את הקהילה הבינלאומית. למרות חזותו המתוקתקת וטון הדיבור המרוכך – הוא אינו מתון. מדובר בלוחם ותיק שצמח באידיאולוגיית אל-קאעידה ותלמיד של הג'יהאד הגלובלי. עלייתו לשלטון בסוריה לאחר נפילת משטר אסד איננה מבשרת דמוקרטיזציה – אלא מיתוג מחדש של כאוס ושחיטה עדתית.
מיד לאחר הפסקת האש בטבח הדרוזים, ערכה סעודיה את פורום ההשקעות הסעודי-סורי, שבו הכריזה על כוונתה להשקיע כ-6.4 מיליארד דולר בסוריה ב-47 הסכמים בתחומי נדל"ן, תשתיות, אנרגיה, תקשורת, פיננסים, חקלאות ותיירות. סעודיה תומכת נמרצות במשטרו של א-שרע, מתוך אמונה שהוא ישמש חיץ מול איראן. לפיכך, התחזקותו תעצים את הציר הסוני-מוסלמי האזורי.
ואף על פי שהממשלה של א-שרע מבצעת טיהור אתני לאור יום, הוא עדיין נהנה מתמיכתם של לא רק מנהיגים ערבים אלא גם פוליטיקאים מערביים. שליח ארה"ב תומאס בארק טען בפומבי כי ממשלת סוריה – בהובלת ג'יהאדיסט ותיק – "פועלת כמיטב יכולתה כממשלה בראשית דרכה", והמליץ על רפורמות כדי למנוע התפוררות. בשבוע האחרון של יולי ביצעו כוחות פיקוד המרכז האמריקאי פשיטה משותפת בשעות הבוקר המוקדמות באלפו, שבמהלכה חוסל בכיר דאע"ש ובניו. התקיפה בוצעה על ידי רחפן, בשיתוף פעולה עם כוחות SDF הכורדים ועם כוחות הממשלה הסורית.
אך תחת הנהגתו של א-שרע, כוחות "ביטחון הציבור" אינם משרתים את הציבור או את ביטחונו. מדובר באוסף של מיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות, רבות מהן מורכבות מלוחמים זרים במסווה של פקידי מדינה. הקמפיינים האלימים האחרונים נגד הדרוזים בסוידא והעלווים בחוף אינם אירועים בודדים – אלא טיהורים שיטתיים שנועדו לנקות את הלבנט מקהילות שאינן תואמות את האורתודוקסיה הסונית הקיצונית.
האידיאולוגיה שמניעה את א-שרע ואנשיו איננה לאומית – אלא גלובלית. נאמנותם אינה לסוריה כמדינה, אלא לרעיון הח'ליפות האיסלאמית העולמית. הם מזכירים את שמה של סוריה רק כמקפצה להתרחבות ג'יהאדיסטית למדינות ערב השכנות – ובהמשך גם לאירופה ולצפון אמריקה. זו איננה השערה – אלא מפת דרכים של ממש לפי דוקטרינת הסלפיה-ג'יהאדיה, והיא ניכרת בדפוסי הפעולה של דאע"ש ואל-קאעידה.
אנליסטים ומקבלי החלטות במערב עלולים לחזור על אותה טעות טראגית שעשו עם הטליבאן באפגניסטן ועם חמאס בעזה – טעות של בלבול בין שינוי חזותי ואסטרטגי לבין שינוי אמיתי באידיאולוגיה. תדמיתו המחוטאת של א-שרע ומאמצי הדיפלומטיה שלו אינם צריכים להסיט את המבט מהדם שעל ידיו ומהקיצוניות שמניעה אותו. אדם שבילה את מרבית חייו בארגוני טרור לא הופך למתון בן לילה.
הפשעים שביצעו כוחותיו של א-שרע – הוצאות להורג ללא משפט, פשיטות על בתים, תקיפת בתי חולים ועובדי סיוע, והשפלת אזרחים בשל אמונתם הדתית – אינם רק ברבריות של דיקטטור, אלא גם פשעים אפשריים נגד האנושות. מדובר באסטרטגיה מכוונת של טרור וטיהור עדתי – מלחמה עדתית במסווה של דיכוי מרד.
ולמרבה הטרגדיה, משטרו של א-שרע זוכה לתמיכה שקטה מכוחות סוניים אזוריים, ובמיוחד מהמדינות במפרץ ומטורקיה. שיקוליהם ברורים: הם רואים בו משקל נגד סוני להיחלשות הציר השיעי בהובלת איראן. אך מה שאינם מבינים הוא שסלפיים-ג'יהאדיסטיים אינם שותפים נאמנים – האידיאולוגיה שלהם רואה גם במונרכיות החילוניות ובממסדים הסוניים המודרניים אויבי דת.
אם א-שרע וחבורתו יבססו את שלטונם, היעדים האידיאולוגיים והטריטוריאליים הבאים שלהם יהיו בדיוק אותן מדינות סוניות שתומכות בהם כיום. חיזוקם כעת יאיץ את אסטרטגיית השליטה האזורית שלהם באמצעות טרור.
למרבה המזל, נותרה חומת מגן אחת נגד עליית הסלפיה-ג'יהאדיה בלבנט: ישראל. במלחמתה המתמשכת נגד ארגונים ג'יהאדיסטיים באזור, ישראל הפגינה בהירות אסטרטגית ויכולת צבאית ששינו את מאזן הכוחות האזורי. בזמן שהמערב קפוא מול בלבול אידיאולוגי או מדיני – ישראל מבינה את טיב האויב, בין אם שיעי או סוני, פרסי או ערבי.
על קובעי המדיניות במערב ובמדינות ערב להבין: המלחמה הבאה לא תהיה רק המשך של הסכסוך הסוני-שיעי. זו תהיה מלחמה אידיאולוגית בין ריבונות מדינתית לבין התפשטות ג'יהאדיסטית סלפית. אם הקהילה הבינלאומית תמשיך להמעיט בערך האיום שמציב א-שרע ודומיו – היא תמצא עצמה מתמודדת עם סכנה שלא נעצרת בגבולות סוריה ואף לא בגבולות המזרח התיכון.
נחישותה הצבאית של ישראל עשויה להיות קו ההגנה האחרון. על יתר האזור, והמערב, להחליט האם לחבור אליה, או להמשיך לישון בדרך לסיוט הג'יהאדיסטי הבא.
