בכירים במערכת הביטחון מעריכים כי יציבות המשטר האיראני נשענת על קבוצה מצומצמת של מנהיגי דת איראן, ובראשם המנהיג העליון עלי חמינאי ובנו מוג'תבא. על פי ההערכות, פגיעה במוקדים אלו – המהווים את הגרעין האידיאולוגי והפוליטי של הרפובליקה האסלאמית – עשויה לערער את הסדר הקיים ולפתוח פתח לשינויים דרמטיים במבנה השלטון בטהראן.
העימות ההולך ומחריף בין ישראל לאיראן מקבל לאחרונה ביטוי גם בהתבטאויות פומביות של בכירים ישראלים, אשר מצביעים על שינוי בגישה כלפי הנהגת איראן. שר הביטחון ישראל כץ הודיע לאחרונה כי הורה להגביר תקיפות בתוך שטח איראן בתגובה לירי טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית בישראל. במסגרת זו, עלתה האפשרות לפעול גם נגד מוקדי כוח מדיניים ודתיים של המשטר.
לדברי מקורות ביטחוניים, חמינאי מהווה דמות שלטונית ורוחנית ריכוזית מאז מונה למנהיג העליון בשנת 1989. הוא מחזיק בסמכויות נרחבות בתחומי הביטחון, המשפט, החוץ והדת. בצד זאת, בנו מוג'תבא, הנחשב ליורש הפוטנציאלי, מקיים קשרים הדוקים עם בכירים במשמרות המהפכה ומזוהה עם הקו הנוקשה של המשטר.
בהתאם לחוקת איראן, במקרה של מותו של המנהיג העליון מוקמת מועצת הנהגה זמנית עד להכרעת מועצת המומחים – גוף דתי נבחר – בעניין זהות מחליפו. ואולם, בפועל, למשמרות המהפכה צפויה השפעה מכרעת על תהליך המעבר, במיוחד אם יתבצע בנסיבות של חוסר יציבות פתאומית.
במישור הרחב יותר, על פי הערכות, הפגיעה בליבה ההנהגתית של איראן – הכוללת גם את מועצת שומרי החוקה ומועצת המומחים – עלולה לייצר ואקום שלטוני, לערער את הסדר הפוליטי ואף לעורר מאבקי כוח פנימיים. יש אף המדברים על פוטנציאל להתקוממות ציבורית רחבה, נוכח תחושת חוסר יציבות.
בכירים במערכת הביטחון מציינים כי תרחיש כזה עלול להוביל לתגובת שרשרת שתערער את יכולת המשטר להמשיך במדיניותו הנוכחית, כולל בתחומים הביטחוניים והגרעיניים. עם זאת, הם מדגישים כי לא מדובר במהלך מיידי, אלא בתרחיש מורכב שיביא לשינויים הדרגתיים, ככל שיתרחש.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לאחרונה בראיון לרשת ABC כי ישראל "תנקוט בכל הצעדים הנדרשים" כדי להתמודד עם מה שכינה "איום קיומי" מצד איראן – אמירה שמעידה על נכונות להגיב באופן משמעותי, גם ברמות הנהגתיות.
לבסוף, חשוב לציין כי יציבות המשטר בטהראן תלויה לא רק בראשיו, אלא גם ביכולת הציבור, הממסדים הצבאיים והדתיים להתמודד עם שינוי פתאומי. לכן, כל תרחיש של שינוי עמוק בהנהגת איראן טומן בחובו גם סיכון של הסלמה, אך גם אפשרות לשינוי גיאופוליטי משמעותי באזור.
