בעוד נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, מנסה לשרטט קו חדש של אחריות כלפי הציבור ולקרוא לרפורמות כלכליות, פוליטיות וסביבתיות, המציאות בטהראן ובמחוזותיה מציגה מדינה לכודה במשברים מקבילים: שחיתות במערכת הבנקאית, בצורת המאיימת על קיום הבירה, פערים מתרחבים בין שכר למחיה, ודיסוננס חריף בין שיח פנימי ביקורתי לנרטיב ביטחוני מתבצר. במקביל, הזירה האזורית סביב סוריה, עזה ועיראק משקפת את בלבולו האסטרטגי של המשטר האיראני, בין הרצון ליציבות לבין שימור אידיאולוגי של "ציר ההתנגדות".
דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את היממה האחרונה בעיתונות האיראנית, כאשר המדינה ניצבת על קו התפר שבין קריאת התעוררות נדירה מבפנים לבין שחיקה מסוכנת של יסודות המשטר מבפנים ומבחוץ.
במקום להאשים את המערב, פזשכיאן מפנה אצבע פנימה
בדיון על חוק התקציב, נשמע קולה של אחריותיות נדירה. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, אמר כי "העם לא מרוצה מאיתנו, אנחנו האשמים". בדבריו, הוא קרא להפסיק את משחקי האשמות בין הרשויות: "במקום להאשים אחד את השני, בואו נעזור אחד לשני לפתור את בעיות המדינה", והדגיש כי "איננו יכולים לשלוט כאשר העם רעב".
פזשכיאן הדגיש כי הפרנסה של העם תהיה בראש סדר העדיפויות, ואף הודה: "גורם היוקר הוא הממשלה והפרלמנט". לצד קריאה למשמעת תקציבית במילים: "בואו נצמצם את העלויות הנוספות, קודם כל מעצמנו", דווח על תכנון לעליית שכר ממוצעת של 28 אחוז, ובמקרים של משפחות גדולות עד 40 אחוז. עם זאת, הבטחות השכר מתנגשות עם ירידת כוח הקנייה ועליות חדות במחירים של מוצרי יסוד כמו עוף, לחם ומוצרי חלב, וכן עם הטענה כי פערי מחירים בין סבסוד למחיר הסופי מחלחלים לכיסי מתווכים.
איראן נאבקת להציל את אמון הציבור ואת המזומן
המשבר המערכתי במגזר הבנקאי עולה הבוקר לקדמת הבמה. דובר הרשות השופטת הודיע כי מנהל בנק איינדה נמצא "תחת מעקב בחשד להפרעה למערכת הכלכלית ולהלוואות בלתי חוקיות". נזכיר כי כבר הוגשו כתבי אישום פליליים נגד מנהלי ארבע חברות לאומיות, ובתיק השחיתות של באבק זנג'אני, ניתנה הארכה של חודשיים להעברת סכומים לחברת הנפט הלאומית.
מכלול האירועים מציג מערכת פיננסית שמנסה לייצב אמון ציבורי ההולך ומתערער. אלה רוזנברג, מומחית לכלכלת איראן במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מרחיבה: "העובדה כי איראן אישררה את אמנת פלרמו על מנת למנוע העברה של כספי טרור, מבססת את החשש כי איראן נמצאת בצומת דרכים מהותית מבחינה כלכלית ורגולטורית. מצד אחד, המערך הבנקאי קורס, השחיתות בשיאה ותזרים המזומנים למשטר אינו גבוה; אך מהצד השני, הסנקציות רק הוחרפו במסגרת מנגנון הסנפ-בק, ולכן איראן חייבת לייצר תשתית ראייתית כלפי הציבור שהמשטר נלחם בשחיתות. אך כיצד המשטר ומקורביו יצליחו להחזיק את הראש מעל המים מבחינה כלכלית?"
עוד מוסיפה רוזנברג כי "חברת הנפט הלאומית NIOC, נמצאת כעת בקושי מהותי לאחר חילוט מספר נכסים שלה בחו"ל עקב תיק קרסנט למול איחוד האמירויות הערביות. האם הגיע העת להפרטה של החברות הציבוריות באיראן? במידה והמשטר ירצה לשרוד, נראה כי אין ברירה".
הבצורת חונקת את איראן: האיום האקולוגי הופך לקיומי
הבצורת החריפה מוגדרת כסכנה אסטרטגית. פזשכיאן כבר הזהיר כי "אם המצב הנוכחי יימשך ולא יהיו גשמים, נצטרך לפנות את טהראן". עוד דווח בעיתונות האיראנית כי השנה האחרונה היא "השנה עם הכמות הנמוכה ביותר של גשמים בחצי המאה האחרונה", וכי השנה ירדו רק כ-3 אחוזים מכמות המשקעים הרגילה.
המצב מחריף בעיקר במזרח המדינה, באזורי סיסתאן ובלוצ'סתאן וח'וראסאן, ואגם אורומיה מוסיף לדעוך. מנגד, סעיד ח'טיבזאדה, סגן שר החוץ האיראני, המנהל את המרכז ללימודים פוליטיים במדינה, תקף את הטענות כי "הבצורת נובעת מחוסר צניעות" וטען שהן מנותקות מכל היגיון תפעולי בטווח הבינוני או הארוך.
טהראן מאשימה את וושינגטון וירושלים במלחמת תודעה
במגרש הביטחוני מפיץ ארגון המודיעין של משמרות המהפכה נרטיב תקיף על חשיפת "רשת חתרנית אנטי-ביטחונית" שהונחתה, לטענתו, בידי שירותי הריגול של ארצות הברית וישראל. בהודעתו הוצגה ישראל "ככוח פרוקסי של ארה"ב באזור", המבססת את מדיניותה לשיבוש הביטחון הציבורי כדי לפצות על "התבוסה המבישה בזירה הצבאית [במלחמת 12 הימים]".
לצד זאת, בעיתונות פורסמו ממצאים המיוחסים למסמכים פנימיים, שלפיהם וושינגטון מילאה "תפקיד מרכזי בעיצוב, יישום והמשכיות" של גל המחאות האחרון, בין היתר באמצעות שירותי הביון CIA ובשיתוף גורמים בריטיים ו"מדינות זרות נוספות". עוד נטען לשימוש ממוקד בפלטפורמות דיגיטליות, בראשן רשת X (לשעבר טוויטר), ליצירת "צבא רגלי של שכירי חרב וגולים", כולל יותר מ-50 אלף משתמשים פרסיים חדשים בעלי זהויות מזויפות בתקופה ספטמבר-אוקטובר 2022, ואף הגדלה של פי עשרה של יכולות הפצת המסרים.
הגרעין והיחסים עם ארצות הברית: מסרים סותרים
בתיק הגרעין ניכרת חוסר אחידות אסטרטגית. סגן שר החוץ, סעיד ח'טיבזאדה, טען בכנס באבו-דאבי כי וושינגטון מעבירה מסרים סותרים באמצעות צדדים שלישיים, שאין "נקודת שיא" לדיאלוג קרוב, ושכל משא ומתן יתנהל רק בהנחיות המנהיג העליון, עלי חמינאי, ולאחר שארצות הברית תוותר על "הזיותיה".
במקביל, עלי לאריג'אני, מזכיר מועצת הביטחון הלאומית העליונה של איראן, הדגיש: "לא נשלח מסר לאמריקה, אך ברור שהאיראנים תמיד מבקשים את ביטול הסנקציות". הוא הסביר שהדיונים הקודמים כשלו כי "הצד השני לא הסכים לתנאי ההסכם".
דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאא'י, הכחיש את הדיווחים של חידוש השיחות והאשים את האמריקאים בהונאה. ג'וואד זריף, לשעבר שר החוץ באיראן, הציב את מנגנון ה"סנאפבק" במוקד וטען כי מדובר ב"זיוף אמריקאי שאינו קיים בהסכם הגרעין או בהחלטה 2231". לדבריו, המונח הוחלף כבר בסבבים מוקדמים ב"מנגנון ליישוב סכסוכים", והוא אף קרא למי שטוען אחרת "לבוא ולהוכיח זאת". זריף נמנע מלהרחיב על תפקידה של רוסיה בתיק, עקב הנחיה של המועצה העליונה לביטחון לאומי.
סוריה כבר מחוץ למחנה ההתנגדות?
הנרטיב האזורי חווה טלטלה עם הדיווחים על ביקור אחמד א‑שרע, הנשיא הזמני של סוריה, בוושינגטון ופגישתו עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. לפי ציטוטי התקשורת האיראנית המתבססים על עיתון ישראלי (ככל הנראה "הארץ"), סוריה תשקול את פירוק חזבאללה מנשק בתמורה לתמריצים כלכליים ופיננסיים, מהלך שייצור "אמתלה… להקים ברית אזורית נגד חזבאללה".
א‑שרע, שכונה בעבר בידי וושינגטון "מחבל מספר 1", מוצג כעת כמי שהפך ל"שותף אסטרטגי". עיתון "איראן ג'וואן" דיווח הבוקר כי א‑שרע "הכריז רשמית שסוריה אינה עוד חלק מ'ציר ההתנגדות'". ברקע נטען על הבטחות סעודיות להשקעה והבטחה אמריקאית "להשעות סנקציות". טראמפ מצדו הגן על אורחו בקבלת הפנים, ואמר: "היו שאמרו שהעבר שלו היה מלא מתח ובעיות. לכולנו היה עבר מלא מתח ובעיות", ואף טען כי "א‑שרע הוא בחור קשוח".
באיראן ביקרו את "חוסר זהות פוליטית" שיוחס לא‑שרע, וראו במעמד המיוחד עדות לסטנדרט כפול אמריקאי. אלה רוזנברג מסבירה: ״הסנקציות שהוטלו על סוריה עד כה השפיעו עמוקות על כלכלת המדינה, בין היתר, מפני שהמדינה נחשבה כפסע מ'מדינה כושלת' מבחינה כלכלית עקב מלחמת האזרחים".
לדבריה, "הסרת הסנקציות מסוריה תתרום לזרימת כסף לסוריה גופא, אך בעקבות זאת גם למשטר המתהווה של א-שרע, שמקורות המימון שלו נעים ממגוון יעדים (לפי מקורות זרים, מקורם בטורקיה, סעודיה וקטאר, אך מידע זה מעולם לא אושר). אמנם, אידיולוגית א-שרע אינו נופל תחת הציר השיעי, אך הציר החדש המתהווה- טורקיה-סוריה, נהיה חשוב יותר למעקב".
מאפרטהייד מים ועד 'גניבת איברים': נרטיב ההקצנה האיראני על עזה
העיתונות האיראנית מדווחת על המתרחש ברצועת עזה בטון תוקפני. הרשת החברתית YouTube מואשמת בכך ש"הסרת תכני זכויות אדם, במיוחד בנושאים רגישים" כמו עזה "מנוגדת לעקרונות" התקשורת החדשה. לפי הדיווחים, ארגוני זכויות אדם טוענים לניסיון להסתיר תיעוד של פשעי מלחמה.
הזירה הפלסטינית מוגדרת כנתונה ל"אפרטהייד מים", פרויקט ישראלי חדש, לכאורה, לשליטה בקרקע, באוכלוסייה ובמשאבים, מתוך תפיסה ששליטה במקורות מים היא תנאי להתיישבות. מקורות פלסטיניים מוסיפים טענות חמורות שלפיהן "גופות שהידים שהוחזרו מוכיחות מקרים של גניבת איברים". העיתונות מצטטת דיווחים כי רבות מהגופות שהוחזרו הגיעו במצב של "שלדים בלבד", ואף נטען לעינויים ולהשפלה טרם המוות. במקביל, דווח על קידום טיוטת חוק "עונש מוות לאסירים פלסטינים המואשמים בפעולות אנטי‑ציוניות" בכנסת.
טהראן לא מוותרת: עיראק כזירת קרב על נאמנות והשפעה
הבחירות בעיראק נתפסות באיראן כמרכיב מכריע בזירה שמוגדרת "מוקד אינטראקציה ותחרות בין מעצמות גדולות". עבור טהראן, עיראק היא "עומק אסטרטגי, פרוזדור תקשורת חיוני ותחום בעל קשרים היסטוריים ותרבותיים".
רשת "קבוצות ההתנגדות" (אל‑חשד א‑שעבי) מהווה משאב להשפעה איראנית, אך היווצרות ממשלה חותרת לעצמאות עלולה "לאתגר את המשוואה". שגריר איראן בבגדאד, מוחמד כאזם אל‑צאדק, הדגיש כי טהראן "מכבדת את בחירת העם העיראקי" וכל תוצאה תזכה ל"אישור וכבוד".
במקביל, ארה"ב מבקשת לחזק זרמים מתונים ולאומיים ש"ירסנו את השפעת איראן במדינה". סעודיה רואה בבחירות הזדמנות "לרסן את השפעת איראן" ולהחזיר את עיראק אל "החצר האחורית הערבית" באמצעות השקעות, וטורקיה עוקבת בשל השפעת הבחירות על ביטחונה הלאומי והאינטרסים הכלכליים. ישראל, מצדה, בוחנת את ההשלכות דרך פריזמה של הרחבת "מעגל ההתנגדות". בתוך כך, ראש הממשלה העיראקי, מוחמד שיאע א‑סודאני, מנסה לאמץ "גישה לאומית" שתייצר "מאזן ואיזון" בין השפעות מתחרות.
פזשכיאן מול הממסד: בין אחריות פנימית לאשמת חוץ
שלושה קווי שבר מרכזיים מגדירים את הזירה האיראנית הנוכחית. הראשון הוא הפער בין הפרגמטיות של הנשיא פזשכיאן, המכיר ב"חוסר שביעות רצון של העם", לבין נרטיב הביטחון היבש להאשמות חוץ, המייחס את המחאה ואת חוסר היציבות ל"קנוניה" אמריקאית‑ישראלית.
השני נוגע לדואליות סביב חידוש שיחות הגרעין, האם התקבלו מסרים, דרך מי, ולאיזה יעד, כשהעמימות משמשת ככלי לגלגול אחריות על "חוסר תום הלב האמריקאי". השלישי הוא הפער הכלכלי ההולך ומעמיק: עליית שכר מתוכננת של 28 אחוז אינה מגשרת על שחיקת ההכנסה, יוקר המחיה ומבנה תיווך שמעוות מחירים, שעה שקו העוני מתרחק מרמת השכר.
כך מצטייר השיח האיראני כספינה שדופנותיה נבקעות בשל סופות כלכליות וחברתיות, בעוד מנהיגיה מתווכחים אם מקור הגלים הוא בגורל או בהתערבות זרה, ומתקשים להבין שעליהם פשוט להתחיל לאטום את הסדקים.
