איראן מגיבה בחריפות לתקיפה הישראלית בקטאר, תוך קריאה להקמת חזית אזורית נגד ישראל והאשמת ארצות הברית בשותפות לתוקפנות. במקביל, טהראן מתמודדת עם מתיחות סביב ההסכם הגרעיני ועם משבר כלכלי וחברתי פנימי ההולך ומחריף. המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מסכם את הימים האחרונים, כפי שהם מדווחים ברשתות החברתיות ובעיתונות האיראנית.
תקיפת ישראל בקטאר: עמדת איראן וקריאה לחזית אזורית
התקיפה הישראלית בקטאר תפסה את מרכז סדר היום התקשורתי והפוליטי באיראן, ומוצגת בעיתונים ובתגובות רשמיות כאירוע מכונן המחייב שינוי מהותי בתפיסת האיומים במזרח התיכון. פרשנים בכירים, אנשי דת, גורמי ממשל וסטודנטים באוניברסיטאות באיראן התבטאו פה אחד כי מדובר בהוכחה ניצחת לכך שישראל, בתמיכת ארצות הברית, שואפת להרחיב את שליטתה האזורית ולהגשים את מה שמכונה בעיתונות האיראנית "תוכנית ישראל הגדולה".
על פי הפרסומים, קריאות רבות נשמעו להקים "חזית ערבית-איראנית מאוחדת" שתתייצב מול ישראל ותעצור את תוקפנותה. התקשורת האיראנית מדגישה כי האירוע חשף את "פניה האמיתיות של המערב" וכי כל ניסיון להמשיך בדיפלומטיה ומשא ומתן עם ישראל וארצות הברית אינו אלא מלכודת שנועדה להנציח את חולשת העולם המוסלמי. בכירים בטהראן טענו כי הדיפלומטיה הפכה לכלי בידי "אמריקה הפושעת" והמשטר הציוני, ושאין עוד מקום לשיח פייסני.
דוברים מטעם המשטר האשימו את וושינגטון בשותפות ישירה למתקפה וטענו כי לאורך שנים ניצלה ארצות הברית את משאבי הנפט והגז של קטאר בתואנות ביטחוניות, אך ברגע האמת לא רק שלא מנעה את התקיפה אלא אף שיתפה פעולה באופן פעיל. מדובר, כך לטענת האיראנים, בהוכחה לכך שארצות הברית והמשטר הציוני הם שני צדדים של אותו מטבע וששניהם מבקשים להחליש את האזור, לפרקו ולהציב את ישראל ככוח דומיננטי.
סטודנטים באוניברסיטאות שונות באיראן, ששימשו פעמים רבות כחוד החנית של הקמפיינים האידיאולוגיים, קראו להרחיב את שיתוף הפעולה הצבאי והמדעי בין איראן למדינות ערב. הם אף העלו הצעות לחלוק ידע טכנולוגי ויכולות מתקדמות בתחומי הטילים, הגרעין, הלוויינים ואף הביולוגיה, כדי לייצר "שוויון הרתעתי" מול ישראל ולמנוע מתקפות נוספות.
פעילות דיפלומטית אינטנסיבית
שר החוץ של איראן, סייד עבאס עיראקצ'י, הגיע לדוחא כדי להשתתף בפגישת חירום של שרי החוץ של ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC). בפגישה זו דנו השרים במה שהוגדר "תוקפנות הצבאית של המשטר הציוני נגד קטאר". נמסר כי הנשיא מסעוד פזשקיאן עצמו צפוי לייצג את איראן בפסגה הבאה שתתקיים בקטאר, שם יישא נאום שיעסוק באתגרים האזוריים ובקריאה להקמת חזית אחידה שתכפה על ישראל ציות לחוק הבינלאומי.
המסרים מטהראן כוללים קריאה חד-משמעית למדינות ערב לנקוט צעדים מעשיים ולא להסתפק בהצהרות גינוי. צעדים אלה כוללים, בין היתר, זימון שגרירים ישראלים במדינותיהם, ניתוק ערוצי תקשורת דיפלומטיים עם ישראל ופעולה משותפת במוסדות בינלאומיים כדי לבודד את ישראל מדיפלומטיה אזורית ובינלאומית. מנהיגות איראן הזהירה מדינות ערב כי התעלמות מהמתקפה הנוכחית תוביל לכך ש"התור שלהן יגיע" – רמז ברור לאיום כי כל מדינה שתשמור על קשר עם ישראל עלולה למצוא עצמה מטרה למתקפה ישראלית בעתיד.
קטאר כקורבן ותפקידה כמתווכת
העיתונים האיראניים מצביעים גם על כך שהמתקפה מהווה ניסיון ישראלי לערער את הלגיטימיות של קטאר כמתווכת בין איראן לארצות הברית. קטאר, שהייתה שחקן חשוב בשנים האחרונות במו"מ בין וושינגטון לטהראן, מוצגת כעת כקורבן נוסף ל"תוקפנות הישראלית", בדומה לעם הפלסטיני. למרות שאין דיווחים על הפגנות המוניות בתוך איראן עצמה, ניכר כי קיימת אווירה של סולידריות עם קטאר והתקשורת ממסגרת את האירוע כחלק משרשרת מתמשכת של עוולות שנגרמות לעולם המוסלמי מצד ישראל ובעלות בריתה.
ההסכם הגרעיני: הישג מדיני לצד חשש ממנגנון ההדק
במקביל לסיקור התקיפה, מדווחים כלי התקשורת בטהראן על התקדמות במישור הדיפלומטי בתחום הגרעין. איראן חתמה בקהיר על הסכם חדש עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שאושר על ידי המועצה העליונה לביטחון לאומי ומוצג על ידי חברי פרלמנט כ"קלף מנצח". ההסכם נועד למנוע הפניית התיק למועצת הביטחון של האו"ם, ובכך לסכל אפשרות של הטלת סנקציות נוספות בטווח הקצר.
עם זאת, נשמעות אזהרות רבות בטהראן מפני מנגנון ההדק (snapback), המאפשר חידוש אוטומטי של הסנקציות במקרה של הפרת ההסכם. גורמים בכירים הדגישו כי אם המערב ינקוט צעדים עוינים או יחזיר החלטות של מועצת הביטחון, איראן תפסיק את שיתוף הפעולה עם סבא"א ואף תשקול פרישה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).
כלי התקשורת מציינים כי פרישה כזו עלולה לגרור השלכות חמורות: פגיעה במסחר הימי – שמהווה כ־90% מהיקף הסחר של איראן – השבתה של נתיבי תעופה בינלאומיים, עיכובים בתעבורה היבשתית, והחרפה של הגירעון התקציבי שעומד כיום על כ־850 מיליארד טומן. פרויקטי תשתית מרכזיים דוגמת מסדרון צפון–דרום עלולים להיעצר, והלחץ הכלכלי על האזרחים יגבר.
משבר כלכלי פנימי: אינפלציה, סנקציות ואי־יציבות חברתית
איראן ממשיכה להתמודד עם משבר כלכלי חריף המשליך על חיי היומיום של אזרחיה. יוקר המחיה ממשיך לעלות בקצב מדאיג: מחירי מוצרי יסוד, לרבות ציוד משרדי, זינקו בכ־30%, וגם מחירי חומרי ניקוי ובשר אדום עלו באופן ניכר. הממשלה מתכננת לייבא בין 250 ל־300 אלף טון בשר כדי לנסות לבלום את ההתייקרות, אולם במקביל הוסרו יותר ממיליון משקי בית ממערך הסובסידיות, צעד שהפך את רכישת הלחם והבשר לנטל כבד עבור שכבות רחבות באוכלוסייה.
שוק המט"ח סובל מפער של 30% בין השער הרשמי לשער בשוק החופשי. לאחר חתימת ההסכם עם סבא"א נסוג מחיר הדולר ל־97 אלף טומן, אך התנודתיות נמשכת והאמון הציבורי במדיניות הכלכלית נותר רעוע. הבנק המרכזי השיק "אולם נקודות זכות יצוא" – צעד חדשני שמטרתו לייעל את הסחר הבינלאומי ולהקל על יצרנים מקומיים, אך השפעתו עדיין מוגבלת.
השפעת הסנקציות על תעשיות המפתח
- פלדה: 59% מייצור הפלדה באיראן מיוצא כגולמי, לעומת ממוצע עולמי של כ־14% בלבד – תופעה הפוגעת ברווחיות הענף. הסנקציות האמריקאיות שהוטלו ב־2019 החריפו את הבעיה, אולם הממשלה משקיעה בפרויקטים כמו פיתוח שדה הגז "מדאר" בהיקף של 600 מיליון דולר במטרה להבטיח אספקת אנרגיה לתעשייה.
- ביוטכנולוגיה: הענף סובל מבעיות נזילות, הפסקות חשמל ועיכובים בתמחור מוצרים, מה שמקשה על מחקר ופיתוח.
- צמיגים: רק 30% מהצריכה המקומית מיוצרת באיראן, והיבוא הבלתי הוגן פוגע ביצרנים המקומיים.
- מלט: מחסור חמור באנרגיה מוביל לעצירת פסי ייצור, וקיימת דרישה להגדלת השקעות באנרגיות מתחדשות.
מדד מנהלי הרכש (PMI) עומד על 45.3 – מתחת לרף הצמיחה – דבר המעיד על התכווצות בייצור ובהזמנות חדשות. במקביל נמשכות הפסקות החשמל, וצריכת הבנזין היומית עומדת על 143.7 מיליון ליטר, נתון המכביד על המשק. בתחום הדיור, מחירי השכירות בולעים כ־50% מהכנסה חודשית ממוצעת, ו־75% מהצעירים אינם מתחתנים בשל מחסור בדיור בר־השגה.
עלייה מדאיגה בהתאבדויות בקרב סטודנטים
עיתוני הבוקר באיראן מדווחים על גל מדאיג של התאבדויות בקרב סטודנטים. בארבעה מקרים שונים – כולם בתוך עשרה ימים – סטודנטים שמו קץ לחייהם או ניסו לעשות כן. בין האירועים: התאבדות במעונות הסטודנטים הנשואים של אוניברסיטת שהיד בהשטי, ומקרה נוסף של סטודנט שנמצא תלוי במעונות של אוניברסיטת מוחקק ארדבילי. ניסיונות נוספים תועדו באוניברסיטת טהראן ובאותה אוניברסיטת בהשטי.
התקשורת המקומית מתארת תסמינים נפשיים נפוצים בקרב סטודנטים, בהם דיכאון, הפרעות שינה, בעיות ריכוז ומתח נפשי. בנוסף, מדווחים מומחים על קשר ישיר בין חוסר שינה לבין בעיות פסיכולוגיות חמורות יותר: עצבנות, חרדה, ואף סיכון מוגבר לדיכאון – במיוחד בקרב נערות הלומדות בלילה עד שעות מאוחרות.
בהקשר רחב יותר, הפרשנים מציינים כי בארצות הברית למעלה מ־90% מהאוניברסיטאות מפעילות מרכזי ייעוץ פסיכולוגי לסטודנטים, ובבריטניה השירותים הללו פועלים תחת פיקוח האגודה הפסיכולוגית הבריטית. באירופה קיימים מרכזים דומים במוסדות האקדמיים המובילים. נתונים עדכניים מצביעים על כך שכ־40% מהסטודנטים בארה"ב פנו לפחות פעם אחת לקבלת סיוע נפשי. אף שהנתונים אינם נוגעים ישירות לאיראן, העיתונות מציגה אותם כהוכחה לצורך הדחוף בהקמת מערך ייעוץ ותמיכה נפשית מקיף במוסדות ההשכלה הגבוהה במדינה.
