התראות

סכנה ממשית ומיידית נשקפת לנו מבית הדין הפלילי בהאג

בהאג עלולים להוציא בקרוב צווי מעצר נגד בכירים ישראלים • חייבים לשנות מיד את המדיניות כלפי הרשות הפלסטינית
שיתוף
לאור הסכנה מהאג, חייבים לשנות מדיניות מול הרשות הפלסטינית (UN Photo/Rick Bajornas)
לאור הסכנה מהאג, חייבים לשנות מדיניות מול הרשות הפלסטינית (UN Photo/Rick Bajornas)

תוכן העניינים

האם הגיעה העת לשנות מדיניות כלפי הרשות הפלסטינית? שאיש לא ישלה את עצמו, בעתיד הקרוב מאוד יוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, וייגרם נזק אדיר להם ולמדינת ישראל. ההחלטה להוציא את צווי המעצר תהיה עדות לכישלון המתמשך של הטיפול המדיני והמשפטי בזירת המלחמה הזאת.  אם לא נשנה כיוון, ובאופן דחוף, לא יהיה לנו על מי להתלונן, אלא על עצמנו.

התהליך עד להוצאת צווי המעצר לא היה קצר. הוא החל בשנת 2011-2012 כאשר אש"ף/הרש"פ ביקש מהאו"ם להכיר ב"מדינת פלסטין" מדינה שפשוט אינה קיימת. על אף העובדה שאין באמת מדינה כזאת, העצרת הכללית של האו"ם החליטה בכל זאת להעניק ל-"מדינת פלסטין" מעמד באו"ם של "מדינה משקיפה." עצם הבקשה הפלסטינית להכרה ב"מדינת פלסטין," הייתה הפרה מהותית ויסודית של הסכמי אוסלו. עם זאת, התבוננה מדינת ישראל במתרחש אך העדיפה להפנות את הטענות שלה להטיה האנטי-ישראלית של האו"ם. אך נגד הפלסטינים, נגד אש"ף והרש"פ, ישראל לא עשתה דבר.

אז, בשנת 2014, בעקבות חטיפת ורצח שלושת הנערים בגוש עציון ומבצע "צוק איתן", ביקשה "מדינת פלסטין" הלא קיימת להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג במעמד של מדינה חברה. מזכ"ל האו"ם התייחס לבקשה בדומה לבקשה של כל מדינה אמיתית אחרת, ובתחילת 2015 הפכה "מדינת פלסטין" לחברה מן המניין בבית הדין הפלילי הבינלאומי. למותר לציין שבקשת "מדינת פלסטין," להצטרף לבית הדין הייתה הפרה מהותית ויסודית של הסכמי אוסלו. מדינת ישראל ראתה את המתרחש, אך נמנעה מלנקוט בצעדים המתבקשים מהפרות אלו ולהעניש את אש"ף/הרש"פ.

לאחר הגשת תלונות רבות נגד ישראל, ולאחר שהרש"פ התפארה בקיומם של למעלה משמונים מפגשים עם התובעת, ביקשה הרשות בשנת 2020 שתובעת בית הדין תפתח בחקירה רשמית. אבל הייתה לה בעיה. הואיל ו"מדינת פלסטין" לא מהווה מדינה קיימת, היא התקשתה להצביע את השטח ריבוני של אותה מדינה פיקטיבית, שעליה הוקנתה הסמכות לבית הדין. אחרי תהליך משפטי קצר, ותוך הסתמכות על החלטות האו"ם, קבע בית הדין ששטחה של "מדינת פלסטין" כולל את רצועת עזה, יהודה, שומרון ומזרח ירושלים. כלומר, בית הדין קבע והתווה, בפעם הראשונה, את גבולותיה של "פלסטין" תוך אימוץ עמדת האו"ם והפלסטינים, ולפיה קווי שביתת הנשק משנת 1949 בין ישראל ולבין מצרים (ביחס לרצועת עזה) ובין ישראל וירדן (ביחס לאיו"ש ומזרח ירושלים) הם למעשה הגבולות של "פלסטין". את בית הדין זה לא עניין, שהסכמי שביתת הנשק קבעו באופן מפורש, לבקשת הערבים, שקווי שביתת הנשק לעולם לא ייחשבו "גבולות" וגם לא עניין את בית הדין שהסכמי אוסלו, שהוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית, קבעו שסוגיית מעמד הקבע של השטחים תיקבע אך ורק במו"מ בין ישראל וההנהגה הפלסטינית

מיד לאחר שבית הדין המציא את "מדינת פלסטין" וקבע את גבולותיה, פתחה התובעת בחקירה פורמלית נגד גורמים ישראלים בגין עבירות שונות נגד דיני המלחמה והדין הבינלאומי ההומניטרי. לעומת זאת לא נפתחה כל חקירה נגד אף גורם פלסטיני כלשהו.

בהמשך, הוחלפה התובעת, שנתפסה כאנטי ישראלית, בתובע חדש, שנחשב לכאורה כ"שקול יותר" מקודמתה.

בעקבות טבח השבעה באוקטובר, ובמענה למלחמה, הפתיע התובע את כל המערכת, וביקש, במאי 2024, מבית הדין להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט בגין חשד לביצוע עבירות חמורות ביותר כולל הרעבת אוכלוסיית עזה. על מנת להציג מצג שווא של שוויוניות, ביקש התובע להוציא גם צווי מעצר נגד ראשי המחבלים סינוואר, מוחמד דף, ואיסמעיל הניה.

ממשלת בריטניה התערבה לרגע, וביקשה מבית הדין לבחון שוב את שאלת סמכותו, וזאת לנוכח המגבלות שנקבעו בהסכמי אוסלו, ביחס לסמכות הרש"פ על ישראלים.

הטענה פשוטה. בית הדין פועל על בסיס העיקרון של סמכות שיפוט מועברת. כאשר מדינה מצטרפת לבית הדין, היא למעשה מאצילה לבית הדין חלק מהסמכות השיפוט הפלילית שלה. בהסכמי אוסלו, נקבע באופן חוזר ונשנה, שלרש"פ לא תהיה סמכות פלילית כלשהיא ביחס לישראלים. לכן, הואיל ש"מדינת פלסטין"  – קרי – הרשות הפלסטינית – אינה אלא תולדה מהסכמי אוסלו, כאשר היא הצטרפה לבית הדין, לא היה בסמכותה כל זכות להעניק לבית הדין סמכות שיפוט שלא הייתה לה מעולם.

בימים האחרונים השיב התובע של בית הדין להשגות רבות שהוגשו בהקשר הזה. בתשובתו, קבע שהסכמי אוסלו אינם רלוונטיים להליך שמתנהל בהאג, והלכה למעשה הם בטלים ומבוטלים. מה שקובע, לגישת התובע, היא הסמכות הטבעית שבה מחזיק כל עם הטוען לזכות להגדרה עצמית, גם אם מדובר בעם חדש שמעולם לא היה לו מדינה.

תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי קארים קאהן (Ministerie van Buitenlandse Zaken/Flickr/CC BY-SA 2.0)

הכישלון המדיני

למרות שהבקשות של אש"ף/הרש"פ לשדרוג מעמד באו"ם ולהצטרף לבית הדין היו הפרות מהותיות ויסודיות של הסכמי אוסלו, החליטה מדינת ישראל כאמור להעלים עין ולהמשיך בכל זאת בקיום חד צדדי של ההסכמים.

בכלל זה, המשיכה מדינת ישראל להעביר לרש"פ את המיסים שישראל גובה עבורה, בהתאם לנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו. על פי נתונים של משרד האוצר שהתקבלו במענה לבקשה לפי חוק חופש מידע, בתקופה שבין ראשית 2010 ועד אוגוסט 2023, גבתה מדינת ישראל  עבור הרש"פ למעלה מ- 107 מיליארד ₪. על פי דוחות תקציביים של הרש"פ, סך כספי המיסים שהיא מקבלת מישראל מהוות  65% מכלל הכנסותיה.

כלומר, מתוך כל 100 ₪ שהרש"פ מוציאה כדי לרדוף את ישראל בבתי הדין בהאג, תורמת מדינת ישראל, הלכה למעשה, סך של 65 ₪. כך, באופן מודע, ומתוך החלטה פוזיטיבית, המדינה מממנת בעצמה את הרדיפה שלה עצמה על ידי אש"ף/הרש"פ.

ההחלטה להעלים עין מהפרות אש"ף והרש"פ את הסכמי אוסלו הייתה החלטה מודעת של הדרג המדיני, בהובלת מערכת הביטחון. במשך שנים, טענה מערכת הביטחון שעם כל חסרונותיה, קיומה של הרש"פ עדיפה על פני שיבה למצב שהיה קודם הקמתה, ובו מדינת ישראל נאלצה לדואג לצרכיהם של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה. כך, במהלך השנים, מערכת הביטחון העלתה טענות שונות כמו שקריסת הרש"פ – שנשלטה מאז הקמתה על ידי פת"ח בראשות יאסר ערפאת ומחמוד עבאס – תביא לעליית חמאס. עוד הוסיפו גורמי הביטחון שהתיאום הביטחוני מול הרש"פ מסייע למערכת הביטחון בהתמודדותה מול איום הטרור.

טענות אלה, התבררו כבעייתיות מאוד. מצד אחד, במקום להילחם נגד גורמי טרור הפלסטינים, ובראשם חמאס, מטעמים שלה, הרש"פ בראשות עבאס, דרשה לאפשר לחמאס וגם לחזית העממית, ליטול חלק ולהשתתף בבחירות ברש"פ. מהלך זה הסתיים בניצחון מוחץ של חמאס, והוליד בהמשך את הפילוג בין השליטה של פת"ח-הרש"פ על שטחי הרש"פ באיו"ש, ולשלטון חמאס בעזה. הטענה עוד התעלמה מהלך הרוח ברחוב הפלסטיני שמתבטא בתיעוב כלפי פת"ח-הרש"פ, כגורם שלטוני, והעדפה ברורה לחמאס. הטענה עוד התעלמה מהעובדה, שהלכה למעשה, אין הבדלים אידיאולוגיים מהותיים בין פת"ח לבין חמאס. שניהם נחושים להביא להשמדת מדינת ישראל, והפער ביניהם מצומצם לדרך להשגת היעד. בעוד שחמאס דוגל, באופן עקרוני בביצוע פעולות טרור וברצח ישראלים, פת"ח מוכנה לשלב, לצד פעולות הטרור, גם מהלכים מדיניים בפורומים בינלאומיים, כמו שידרוג מעמד הייצוג הפלסטיני באו"ם, והצטרפות למוסדות בינלואמיים כמו בית הדין הפלילי בהאג ואחרים. עוד התעלמה מערכת הביטחון מ"הכשרת הלבבות" של הרחוב הפלסטיני, דווקא על ידי הרש"פ ללחימה בישראל. מתחת לאפם של גורמי הביטחון, הרש"פ הכניסה יותר ויותר תכני הסתה ושינאה כלפי יהודים וישראל לתוך מערכת החינוך שלה. כיום, על פי פרסומי הרש"פ, למעלה משישים וחמישה אחוז של האוכלוסייה הפלסטינית שמתגוררת באיו"ש וברצועת עזה הם מתחת לגיל 30. כלומר, כיום מרבית האוכלוסייה הפלסטינית התחנכו על שטיפת המוח והשינאה היוקדת של אש"ף-פת"ח-הרש"פ נגד ישראל.

מהצד השני, גם טענות מערכת הביטחון ביחס לתיאום הביטחוני אינן מחזיקות מים. הלכה למעשה, התיאום הביטחוני מול הרש"פ התמקדה בניטרול מחבלים מחמאס. למערכת הביטחון היה אינטרס בכך, ולרש"פ גם היה אינטרס להיפטר מהאופוזיציה הפוליטית שלה, מבלי להתלכלך. ההתמקדות בחמאס אף סייע לפת"ח-רש"פ להתבסס יותר, וכך נוצרו קיני טרור באיו"ש, שהפכו במהרה לתשתיות טרור מסועפות, שבהם הרש"פ לא טיפלה.

ההתנגדות של מערכת הביטחון לאימוץ צעדי עשינה כלפי הרש"פ הייתה כה עזה, עד כדי כך שהיא אפילו התנגדה לקידום "חוק הקיזוז." מדובר בחוק שנחקק בשנת 2018 שמעניש את רש"פ בגין מדיניותה לשלם תגמולי ענק למחבלים. למרות שמדובר במדיניות שבאופן ברור מזין ומתמרץ טרור, מערכת הביטחון הייתה מוכנה לשכב על הגדר עבור הרש"פ, ובתנאי שלא יינקטו נגדה סנקציות. וכך, בדיונים בכנסת, מערכת הביטחון התנגדה נחרצות לקידום החוק, שהתקבל למרות ההתנגדות. גם בהקשר הזה טענות מערכת הביטחון בדבר קריסת הרש"פ התבדו.  

נראה שהכישלון המדיני בלגבות מחיר מאש"ף/הרש"פ בגין הפרותיה את הסכמי אוסלו, והעיוורון המודע שהוליך את המדיניות הישראלית שולל, הולך להתפוצץ לנו בפרצוף. לו לא התעלמה ישראל מהפרות אש"ף/רש"פ את הסכמי אוסלו, ולו הייתה דורשת קיום ההסכמים או מציבה מחיר מדיני וכלכלי בגין ההפרות, ייתכן והיינו יכולים למנוע את המצב אליו נקלענו בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

ברם, למרבה הצער, לא רק שמדינת ישראל העלימה עין מהפרות אש"ף/הרש"פ, כאמור לעיל, המדינה אף מימנה את ההפרות, באופן מודע ובאופן פעיל.  

הכישלון המשפטי

מעבר לנדרש, הוסיף התובע בנייר העמדה שהגיש לאחרונה לבית הדין, שגם הטענות של מדינת ישראל ביחס לעיקרון המשלימות, אינן רלוונטיות. על פי עיקרון המשלימות, בית הדין אינו רשאי להפעיל את סמכות השיפוט שלו אלא אם הוכח שהמדינה נשואת החקירה אינה רוצה או אינה מסוגלת לחקור ולהעמיד לדין את האנשים שחשודים בביצוע עבירות.

במשך שנים, הממסד המשפטי בישראל – ובין היתר, היועצים המשפטיים לממשלה, היועצים המשפטיים של משרד החוץ, והפרקליטות הצבאית – טענה שקיומם של מוסדות חקירה עצמאיים כמו משטרת ישראל, מצ"ח, מגנוני תחקור למיניהם, ואפילו פניות יזומות של צה"ל אל מחבלים על מנת לברר חשדות, וקיומה של מערכת תביעתית עצמאית, וכמובן קיומו של בית משפט עליון, שלו נתונה הסמכויות לבקר ולהגביל  את הרשות המבצעת, כמו גם את הרשות המחוקקת, יגנו על המדינה, וחייליה מפני הליכים בבית הדין.

על אף המערכת המשפטית הישראלית המסודרת והמוכרת בעולם, טוען התובע בבית הדין, בנייר העמדה שלו שהופנה לבית הדין, שכל טענה לקיום מערכת משפטית מסודרת  אינה מחזיקה מים. לגישת התובע, קיומן של מערכות חקירה רבות ככל שיהיו, וקיומה של גוף תביעתי עצמאית, וקיומה של מערכת שפיטה עצמאית אינה רלוונטית בכלל, כל עוד לא הוגש כתב אישום ממש, נגד אותם האנשים שנגדם פועל התובע בהאג. את עמדתו הוא מבסס על החלטות של בית הדין שהתקבלו ביחס למערכות אכיפת הדין בקניה ובברונדי. כלומר, לשיטת התובע, כך עולה מעמדתו, אין כל הבדל בין מערכת אכיפת החוק העצמאית בישראל, לבין מערכות אכיפת החוק פחות עצמאית במדינות אחרות.

הצעה לשנות את המדיניות כלפי הרשות הפלסטינית

בהציגו כך את עמדתו, נראה שהתובע מסלף את המציאות.  לא קיימת  ומעולם לא הייתה קיימת "מדינת פלסטין". טענת התובע כאילו הזכות  להגדרה עצמית של הפלסטינים חובקת בחובה גם סמכות שיפוט פלילית, מקום שלא הייתה מעולם מדינה ושמה פלסטין, היא מופרכת. הלכה למעשה, משמעותה האמיתית של טענה זו של התובע היא, שכל קבוצה שטוענת לזכות להגדרה עצמית – כמו הקטלונים בספרד – נושאים בסמכות אינהרנטית להעמדה לדין, זאת שעה שסמכות כזאת אינה ניתנת לקבוצות שונות אלא מסורה רק למדינות.

כך גם, עמדת התובע ביחס לעיקרון המשלימות היא מרחיקת לכת והלכה למעשה, פרשנותו מרוקנת מכל תוכן את ההוראות הרלוונטיות בחוקת בית הדין. עם זאת, עמדותיו של התובע מוכיחות את אשר כבר ידוע זמן רב: בית הדין מוטה באופן כה קיצוני נגד מדינה ישראל, שהוא מוכן להמציא ולהכיר במדינה שאינה קיימת, לקחת לעצמו סמכויות שאין לו ולקבוע את גבולותיה של המדינה הלא קיימת, ולקבוע שהסם שנחתם בין מדינת ישראל לבין אש"ף, עם עדים בינלאומיים, אינה רלוונטית.

בנסיבות אלה, ברור שהמאבק בהאג אינה משפטי אלא מדיני. לכן הפתרון המוצע הוא קודם כל פתרון מדיני. על מנת לגבש את הפתרון, נדרש לבדוק מה שורשי המאבק, ולקטוע אותם ביסודותיהם. אז כאמור לעיל, החטא הקדמון בהקשר זה הוא בקשת אש"ף/רש"פ מהאו"ם להכיר ב"מדינת פלסטין" והצטרפות "מדינת פלסטין" לבית הדין בהאג. שתי הפעולות האלה היוו הפרה מהותית ויסודית של הסכמי אוסלו. לכן מוצא שמדינת ישראל תפסיק להעלים עין מהפרות אש"ף/ הרש"פ את הסכמי אוסלו ותתחיל בגביית מחיר בגין ההפרות. צעדים אלו נועדו הן לענישת אש"ף-הרש"פ והבכירים הפלסטינים בגין הפרותיהם של הסכמי אוסלו והן לשקם, ולו במקצת, את ההרתעה הישראלית שנפגעה באופן ממשי ומהותי.

לפיכך מוצע לפעול כדלהלן. הואיל ורש"פ מפרה את הסכמי אוסלו, והואיל והתובע הכריז, הלכה למעשה, על בטלות ההסכמים, מוצע שמדינת ישראל תודיע, ובאופן מיידי, שבמידה ותתקבל החלטה על ידי בית הדין להוציא צווי מעצר, יהיו לכך השלכות מיידיות. השלכות אלה צריכות לכלול, לכל הפחות, את הצעדים הבאים: ראשית, השהייה מוחלטת של העברות כספי המיסים מישראל לרש"פ. מדינת ישראל לא תממן את הרדיפה שלה עצמה. שנית, השהייה של כל הפריווילגיות שניתנו לאש"ף/הרש"פ ולמנהיגים הפלסטינים מכוח הסכמי אוסלו. זאת במיוחד כולל הפסקת מתן אישורים לטיסות מסוק לחו"ל של מחמוד עבאס, כראש מדינה עם מפריווילגיות של אח"מ, כדי ללכלך על מדינת ישראל בניו יורק, בתורכיה ובאירופה. שאר המנהיגים הפלסטינים, כמו המחבל ג'יבריל רג'וב, לא יוכלו עוד ליהנות ממעמד האח"מ ולהסתובב בעולם, ובמיוחד בפיפ"א, כדי להעליל עלילות דם על מדינת ישראל וחיילי צה"ל. ראשי ממשלה הפלסטינית, לא יורשו להסתובב בליווי מאבטחים נושאי נשק. שלישית ואחרונה, קידום פעולה ממוקדת לפירוק הרש"פ, זאת היות שהרש"פ הוקמה מכוח הסכמי אוסלו והיות שהפלסטינים הפרו, הפרה יסודית את הסכמי אוסלו, והיות שהתובע בהאג, בעידוד הפלסטינים, הכריז על כך שהסכמי אוסלו הם, הלכה למעשה, בטלים ומבוטלים. לכן, מבחינה הגיונית, אין כל מקור סמכות להמשך קיומו של הרש"פ.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
דיווחים ערביים: קטאר רואה בתקיפה בגידה אמריקנית

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הדיווחים הסותרים סביב החיסול בדוחא: "חמאס טוען שהצמרת שלו ניצלה, אבל אף אחד מהם לא מופיע בתקשורת. התמונות מהתקיפה מראות שזה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם חי – ייתכן שהם פצועים ומסתירים מידע," אמר.

לדבריו, ישראל קיבלה אור ירוק מהנשיא טראמפ אחרי שהתברר כי חמאס מסרב להצעתו האחרונה: "אין עסקה. חמאס מושך זמן, מנסה למסמס ולגרור את ישראל לשולחן המשא ומתן כדי לעכב את כיבוש עזה".

בן מנחם הסביר כי בקטאר רואים בתקיפה "בגידה אמריקנית" לאחר שהשקיעו מיליארדים ביחסים עם וושינגטון, וכעת הם מתכננים ועידת פסגה ערבית-אסלאמית כדי לתקוף את ישראל בזירה הדיפלומטית. "בסופו של דבר זה דווקא טוב לישראל – קטאר לעולם לא הייתה מתווך הוגן, ומצרים תוכל לקבל את התפקיד המרכזי", הוסיף.

על תגובת העולם הערבי אמר: "הגינויים הרשמיים הם מס שפתיים בלבד. כל המשטרים הסוניים – סעודיה, ירדן, מצרים – יודעים שקטאר היא ראש הנחש של האחים המוסלמים. בפנים הם שמחים לראות את הפגיעה בחמאס".

 
12:10pm
המרכז הירושלמי
קטאר מסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי קטאר מנהלת "קאבר-אפ" לאחר התקיפה בדוחא ומסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו, במקביל לפתיחת קמפיין בינלאומי נרחב נגד ישראל. לדבריו, דוחא מציגה את ישראל כסכנה אזורית במטרה לטרפד את הסכם הנורמליזציה המתגבש עם סעודיה ואת יוזמת טראמפ לנורמליזציה רחבה במזרח התיכון – צעד שישראל חייבת להיאבק בו בעוצמה.

 
12:09pm
המרכז הירושלמי
בכיר לשעבר במוסד: קטאר לא מתכננת להגיב צבאית למתקפה בדוחא

עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד, הסביר כי למרות הניסיון של קטאר וחמאס להסתיר את תוצאות התקיפה בדוחא, האמת תיחשף בתוך ימים. לדבריו, המוסד שימש גורם מרכזי במגעים מול דוחא, אך התגובה הקטארית לא תהיה צבאית אלא תקשורתית וכלכלית: "הם יריצו קמפיין ארסי, ישקיעו מיליארדים בקניית השפעה, ובסוף יבלעו את הצפרדע ויחזרו לעסקים כרגיל".

12:09pm
המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm

Close