תקציר
נאבי פילאי התפטרה מתפקידה כיו"ר ועדת החקירה של האו"ם לשטח הפלסטיני הכבוש, ובכך הייתה הנציבה השלישית והאחרונה שמתפטרת. הוועדה – ומנגנוני זכויות האדם של האו"ם הרחבים יותר – מוטים מבחינה מבנית נגד ישראל. הטיה זו מושרשת בעשרות שנים של פוליטיקה של האו"ם (משנות ה-70 ואילך), כולל סעיף ייחודי וקבוע על סדר היום על ישראל וחלק לא פרופורציונלי של החלטות ספציפיות למדינה. קו דרך מרכזי הוא השפעתן של תנועות אקדמיות כמו גישות העולם השלישי למשפט בינלאומי (TWAIL) ותיאוריות משפטיות ביקורתיות קשורות, הממסגרות את ישראל כקולוניאלית מתנחלית ואפרטהייד. ישנם כמה פקידי או"ם ואקדמאים הקשורים לזרמים אלה, והצהרותיהם והשתייכותם נתפסות כאקטיביסטיות ולא כחסרות פניות. גישות אידיאולוגיות כאלה שוחקות את המשפט הבינלאומי המבוסס על כללים, פוגעות בריבונות הדמוקרטית ומעוותות את משימת האו"ם לפתרון סכסוכים.
ב-8 ביולי 2025 התפטרה נאבי פילאי מתפקידה כיו"ר "ועדת החקירה של האו"ם לשטח הפלסטיני הכבוש", שהחלה את עבודתה ב-2021, והאשימה את ישראל בפשעי מלחמה לכאורה, תוך שהיא טוענת לאלימות מגדרית ו"כיבוש בלתי חוקי".1 דו"ח הוועדה מיוני 2024 האשים את ישראל בתקיפת אתרים אזרחיים כמו בתי ספר ומסגדים ללא הצדקה, תוך פגיעה מכוונת בתרבות ובזהות הפלסטינית, תוך התעלמות מכך שחמאס משתמש באתרים אלה ככיסוי לפעילותו הצבאית ולאחסון אמצעי הלחימה שלו, מבלי להכיר בהגדרתו כארגון טרור ומבלי לגנות בשום צורה את חמאס ב-7 באוקטובר. 2023, טבח של למעלה מ-1,200 אזרחים ישראלים וזרים, ולקיחת מאות בני ערובה.2
כל שלושת חברי הוועדה התפטרו כעת, ככל הנראה בשל לחץ גובר, כולל זה של הסנקציות האמריקאיות על פרנצ'סקה אלבנזה, השליחה המיוחדת של האו"ם למצב זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967, שהשתמשה במעמדה כבוחנת חסרת פניות כפלטפורמה לפעילות אנטי-ישראלית והצהרות אנטי-ציוניות.
גם ההצהרות הפומביות של חברי הוועדה פגעו באופן ניכר באובייקטיביות שלהם: פילאי קראה "להטיל סנקציות על ישראל בתקופת האפרטהייד"; מילון קותארי שאל מדוע ישראל "בכלל חברה באו"ם" ובראיון ב-2022 טען כי המדיה החברתית "נשלטת במידה רבה על ידי … הלובי היהודי"; כריס סידוטי אמר כי יהודים "זורקים האשמות [באנטישמיות] כמו אורז בחתונה" וקרא לנקוט צעדים משפטיים נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). הוועדה התעלמה מראיות של ארגוני שמירה כמו ממר"י ומכון "מבט לתקשורת פלסטינית" המתעדים את ההסתה הפלסטינית, והעדיפה להסתמך אך ורק על מקורות התומכים בהטיה האידיאולוגית שלה, המעדיפה נרטיב פוליטי על פני ניתוח עובדתי אמיתי ואמין.3
רטוריקה אנטי-ציונית ואנטי-יהודית באו"ם ובגופים הקשורים אליה אינה חדשה. האו"ם מציג את האנטי-ציונות באופן רשמי מאז שמנהיג אש"ף יאסר ערפאת נאם מעל בימת האו"ם ב-1974; ב-1975 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 3379 הידועה לשמצה "ציונות היא גזענות", המקרה היחיד בהיסטוריה של האו"ם שבו תנועה לאומנית מואשמת בגזענות, שהאמנה שלה מתחייבת לקיים הגדרה עצמית של מדינות כמו גם שוויון ריבוני. הצבעה זו יוחסה בעיקר לגושי ההצבעה של המלחמה הקרה, כאשר ברית המועצות, סין ומדינות ערב שכנעו את המדינות המתפתחות "הבלתי מזדהות" או "העולם השלישי" שישראל היא ישות קולוניאליסטית, התואמת את האג'נדה האנטי-מערבית הכללית שלהן.
מאז אותו מבשר רעות, גישת "העולם השלישי" התמסדה לנרטיב כוזב דומיננטי ומתפשט שחלחל לרוב גופי האו"ם ובתי המשפט הבינלאומיים בהחלטות וניירות עמדה שנחקרו תחת המנדטים המוטים של מדינות אלה. בנוסף, נשיא מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC) וקבוצה מייעצת של חמישה שגרירים מכל קבוצה אזורית של האו"ם מחזיקים בהשפעה הגדולה ביותר בבחירת הדווחים המיוחדים של האו"ם, על ידי רשימת המועמדים. מועצת זכויות האדם של האו"ם מתמקדת בישראל באופן לא פרופורציונלי, כאשר 47% מההחלטות הספציפיות למדינות בשנים 2012-2022 מכוונות נגד ישראל, הרבה יותר מאלו נגד מדינות אחרות כמו סוריה או איראן, למרות הפרות זכויות האדם שלהן.4 סעיף 7 בסדר היום, סעיף קבוע המוקדש אך ורק להפרות ישראליות לכאורה, מתייחס לישראל באופן ייחודי, בעוד שמדינות אחרות מטופלות תחת סעיף כללי.5
רבים מחברי הסגל המקצועי של האו"ם משקפים הטיה זו ומאמצים את האינדוקטרינציה הפוסט-קולוניאלית שסחפה את האקדמיה, התקשורת והשיח החברתי הכללי. חלק מהממונים על ידי האו"ם הם אקדמאים אקטיביסטים העוסקים בתחומי מחקר רדיקליים הרואים בישראל ישות קולוניאליסטית, אימפריאליסטית, גזענית וקולוניאליסטית זרה.
תחום אחד כזה הוא תת-תחום לימודי משפט ביקורתיים, "TWAIL", גישות עולם שלישי למשפט בינלאומי, מסגרת אקדמית ואקטיביסטית רדיקלית. TWAIL הוקם רשמית כתחום בשנת 1996 בבית הספר למשפטים של הרווארד, ונוהל על ידי פרופסורים למשפטים מהדרום הגלובלי כמו ג'יימס ת'ואו גאתי ואנטוני אנגהי.6 שורשיה העמוקים נעוצים בעבודתם של שגריר אלג'יריה באו"ם (1979-1982) והמשפטן מוחמד בדג'אווי, היועץ המשפטי של החזית לשחרור לאומי (FLN) ושופט בית הדין הבינלאומי לצדק (1982-2001) המכהן כיום במועצת המנהלים של כתב העת המשפטי של TWAIL.7
תיאוריית המשפט הבינלאומי הביקורתי (CILT) ו-TWAIL הן אסכולות מחשבה המבקשות לשנות או להפוך באופן קיצוני את מסורות המשפט הבינלאומי המערבי שלאחר מלחמת העולם השנייה שהנחו את הקמת האומות המאוחדות. רבים מעובדי האו"ם המופקדים על תפקידי "כלב שמירה" המסקרים את ישראל מקבלים מידע מאסכולות מחשבה של העולם השלישי, שאף זכו לביקורת בחוגים פרוגרסיביים על כישלונם לספק כלים לרומם את העולם המתפתח.
מושג "העולם השלישי" הוא שריד מיושן ושנוי במחלוקת מתקופת המלחמה הקרה שהרדיקלים השתמשו בו ככלי נשק כדי לחתור תחת מערכת החוק והקהילה הבינלאומית. התוצאה הייתה שפעילים רדיקליים בעמדות מפתח באו"ם השתמשו במוסדות הקהילה הבינלאומית כדי לקדם ולקדם ישויות טרור, במקום לתמוך בדמוקרטיות ולעודד פתרון סכסוכים, הכוונה המקורית של הפורומים הבינלאומיים.
אידיאולוגיות רדיקליות של עובדי האו"ם, חלקם אקדמאים, מערערות את יסודות המשפט המבוסס על כללים, דמוקרטיות ליברליות והגדרה עצמית וריבונות של מדינות.
בחינת ההסמכות, האסוציאציות והאקטיביזם הרדיקליים של האו"ם
חברי הוועדה שהתפטרו לאחרונה הם פעילים משפטיים ואקדמיים. פילאי, משפטנית דרום אפריקאית בעלת דוקטורט מהרווארד, הייתה עורכת דין נגד האפרטהייד וכיהנה כנציבת זכויות האדם של האו"ם (2008-2014). הצגתה של פילאי את ישראל כמדינת "אפרטהייד" היא מגמה שהתעצמה במדינתה בוועידה העולמית נגד גזענות ושנאת זרים בדרבן ב-2001, וקראה לחרם ולסנקציות נגד ישראל. קותארי, פעיל זכויות אדם הודי (דווח הדיור של האו"ם 2000-2008) שהיה חוקר אורח ב-MIT (2013-14), ידוע בביקורתו על מדיניות "ניאו-ליברלית" ו"מיליטריזם מערבי". סידוטי היא עורכת דין אוסטרלית לזכויות אדם שלימדה משפטים כפרופסור מן החוץ בכמה אוניברסיטאות.
עמדת האו"ם ב"דו"ח המיוחד למצב זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967" היא כבר זמן רב פלטפורמה לשנאה אנטי-ישראלית. פרנצ'סקה אלבנזה, שמונתה לדווח מיוחד ב-2022, נשאה אינספור הצהרות פומביות ונאומים נגד ישראל. ב-16 ביולי, בציוץ בטוויטר ב-X, היא מתחה ביקורת על האיחוד האירופי על כך שלא השהה את הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לישראל – המסגרת המסחרית והפוליטית העיקרית המחייבת את האיחוד האירופי וישראל מאז שנת 2000, ואמרה כי האיחוד האירופי "תומך במודע ברצח העם הישראלי של הפלסטינים" וביקשה מהם "להפעיל את CJEU (בית הדין לצדק של האיחוד האירופי)… החל ממסחר, כולל נשק. עשה את הדבר הנכון. ההיסטוריה האירופית שלנו מצווה על כך". בחודש מאי נטען כי אלבנזה קיבלה מימון נסיעות עבודה מארגונים הקשורים לחמאס.8
כמו כן, אלבנזה חיברה ספר שכותרתו "רצח עם כמחיקה קולוניאלית"9 ומסגרה את המלחמה בעזה לאחר ה-7 באוקטובר כמלחמה של קולוניאליזם מתנחלי. דו"ח רצח העם של אלבנזה על ישראל, "רצח עם (קולוניאלי מתנחלי) בעזה: דו"ח הדווח המיוחד של האו"ם", שפורסם ב-25 במרץ 2024, הוצג ב-TWAIL Review והתייחס למצב הזה.10,11 היא עבדה גם עבור נציבות זכויות האדם של האו"ם וסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), הידועה כיום לשמצה בכוח האדם שלה ובתמיכתה בתשתיות בלוחמי חמאס. היא גם הייתה חוקרת שותפה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, ויועצת להגירה ועקירה כפויה עבור מוסד המחקר הירדני הפרוגרסיבי הרנסנס הערבי לדמוקרטיה ופיתוח (ARDD), הממומן גם הוא בחלקו על ידי האו"ם.
הפרופסור למשפטים הקנדי, מייקל לינק, מהאוניברסיטה המערבית של אונטריו12 הקדים את אלבנזה בתפקידה, וכיהן בין השנים 2016 ל-2022. בינואר 2024, לינק והפרופסור למשפט רדיקלי והפעילה החברתית, נורה עריקאת, דיברו בכנס "דה-קולוניזציה של פלסטין" בחסות TWAIL על התביעה של בית הדין הבינלאומי לצדק בדרום אפריקה נגד ישראל. קודמו של לינק היה פרופסור אמריטוס למשפט בינלאומי באוניברסיטת פרינסטון, ריצ'רד פאלק. פאלק דיבר בשולחן עגול ב-2023 עם עריקאת, ג'ון ריינולדס ופרופסור ובכיר באו"ם ארדי אימסיס.13 שמונה שנות כהונתו של פאלק הגיעו לשיא בגינויו בסופו של דבר על ידי מזכ"ל האו"ם דאז, באן קי-מון, על הצהרות מסיתות, כולל "הטלת האשמה בארה"ב וישראל בפיגועי מרתון בוסטון, תמיכה בתיאוריות קונספירציה של ה-11 בספטמבר, תמיכה בספר אנטישמי, וקריאה לחקירה של ארגון לא ממשלתי – UN Watch – ולמעשה סגירתו".14
קודמו של פאלק היה הפרופסור הדרום אפריקאי למשפט בינלאומי ג'ון דוגארד, שטען ב-2008 בניו יורק טיימס כי ההתקפה הישראלית על מפקדת חמאס הייתה בלתי חוקית מכיוון שהמטרה הייתה ליד אולם חתונות, שבו נהרג אזרח אחד. דוגארד גם טען, ללא כל בסיס חוקי, כי סגירת גבולות הרצועה על ידי ישראל היא "ענישה קולקטיבית" בלתי חוקית.15
יחד עם הפרופסור למשפטים האירי ג'ון ריינולדס (פעיל גם הוא ב-TWAIL), דוגארד תיאר את ישראל כמשטר אפרטהייד, "סמל למאבק של העולם השלישי הדה-קולוניזציה. כאשר פעולת החוק הבינלאומי כמעט ולא מעדיפה את העמים והאומות של הדרום הגלובלי…"16 ריינולדס כתב כי "שאלת פלסטין" היא "מבחן קפדני לאינטלקטואלים בצפון הגלובלי כיום… הוא בוחן את התערבויותיהם של עורכי דין בינלאומיים בדיונים אלה בנוגע לאינטלקטואלים ה'חובבים' וה'מקצועיים' של אדוארד סעיד, ובוחן דרכים שבהן עורכי דין בינלאומיים אנטי-קולוניאליים (כאינטלקטואלים חובבים) יכולים להתעלות מעל האורתודוקסיות המקצועיות הרווחות כדי להשתמש בשפה, טיעונים או טקטיקות שקורעים תהליכים משפטיים ונרטיבים ליברליים פלסטין".17 ריינולדס מהדהד את תיאורו של סעיד את ישראל כישות הקולוניאליסטית האחרונה.
פקידי או"ם אחרים חולקים גם הם את ההטיות הדוגמטיות הללו. בלקרישנאן ראג'גופל הוא המדווח המיוחד על הזכות לדיור נאות, והוא גם אקדמאי משפטי ואיש ה-"TWAIL". ב-1 בנובמבר 2024, רג'גופל צייץ (ואלבנזה צייצה מחדש) תמונה של גברים בלבוש מצומצם במחנה ג'באליה בעזה, שככל הנראה נאמר להם על ידי צה"ל להתפשט כחלק ממדיניות הלוחמה בטרור שלו, עם הטקסט הנלווה: "התמונות הללו נצרבות בתודעה הקולקטיבית שלנו כסמל לחייתיות, אכזריות ובושה נצחית. מאות גברים פלסטינים עירומים באמצע ההריסות בג'באליה. מתי ואיך זה ייגמר? איפה האנושות?"18
כמו המדווחים האחרים, ההסמכה האקדמית של ראג'גופל איתנה, הכיתה שלו היא גם מעגל השפעה: הוא פרופסור חבר למשפטים ב-MIT, שם ייסד שתי עמותות, פעיל באגודה האמריקאית למשפט בינלאומי, הוא עמית סגל בבית הספר למשפטים של הרווארד, לימד באוניברסיטאות אחרות, והיה עמית במרכז וילסון לחוקרים בינלאומיים בוושינגטון. וושינגטון19 ראג'גופל הוא מנהיג ב"רשת החוקרים של TWAIL והוא אחד ממייסדיה, ומוכר כפרשן עולמי מוביל בנושאים הנוגעים לדרום הגלובלי".20
ארדי אימסיס, שעבד באו"ם במשך 12 שנה, הוא גם פרופסור למשפטים בקווינס קולג' בקנדה21 וקשור לאקדמיה ללימודי משפט ביקורתיים. הוא שימש כקצין משפטי באונר"א, וייעץ לבית הדין הבינלאומי לצדק בתיק "חומת האפרטהייד" נגד גדר הביטחון הישראלית ב-2004. בספרו "האומות המאוחדות ושאלת פלסטין: שלטון החוק ומבנה המשנה המשפטית הבינלאומית", הוא מציין כי הוא מתבסס על TWAIL, וספרו "טוען לקיומה של 'כפיפות משפטית בינלאומית' – מצב המאפיין את מערכת היחסים של הדרום הגלובלי עם המשפט הבינלאומי ממקורותיו האירופיים המודרניים ועד ימינו".22
אקדמאים פעילים פוליטית המפיצים נרטיבים מוטים במוסדות בינלאומיים הפכו לנורמה. האקטיביזם הדוקטרינרי חלחל לכל סדק במוסדות הקהילה הבינלאומית. הנזק לישראל ברור, אך האידיאולוגיה הרדיקלית האופפת כעת את האו"ם מאיימת לערער גם את המערכת המשפטית והדיפלומטית הבינלאומית כולה, בנוסף לבסיסי האקדמיה המשפטית.
הפרק הבא של סדרה זו יחקור כיצד עקרונות הדיסציפלינה האקדמית של המשפט הביקורתי ויישומיו הבינלאומיים חותרים תחת הכוונה והמטרה המקורית של מערכת הקהילה הבינלאומית.