התראות

פתרון פוארטו ריקו: דיפלומטיה פסיכולוגית מול צונאמי "שתי המדינות"

דיפלומטיה פסיכולוגית מציעה לעצב מחדש את מושג ה"מדינה" לפלסטינים, בדגם של פוארטו ריקו, כך שתספק הכרה בינלאומית מבלי לסכן את ביטחון ישראל
שיתוף
פוארטו ריקו (בריזי בולדווין/פליקר/CC BY 2.0)
פוארטו ריקו (בריזי בולדווין/פליקר/CC BY 2.0)

תוכן העניינים

תקציר

המאמר בוחן את "פתרון שתי המדינות" מול המציאות הפוליטית והחברתית שלאחר ה־7 באוקטובר, וטוען כי מדינה פלסטינית ריבונית אינה אפשרית משום שהחברה וההנהגה הפלסטינית דוחות את עצם קיומה של ישראל. במקום זאת, מוצע מודל של דיפלומטיה פסיכולוגית – עיצוב מחדש של מושג ה"מדינה" כך שיענה על הציפיות הבינלאומיות אך לא יסכן את ישראל. הדוגמאות הבינלאומיות (כמו פוארטו ריקו, גיברלטר או טריטוריות צרפתיות מעבר לים) מראות כי ישויות יכולות ליהנות מזהות, אוטונומיה וייצוג בינלאומי בלי להיות מדינה עצמאית. כך ניתן לאפשר לפלסטינים מסגרת של ממשל עצמי והגדרה עצמית מוגבלת, שתהיה לגיטימית בעיני הקהילה הבינלאומית ותגן על ביטחון ישראל.

פתרון "שתי המדינות" מקובל כמעט על כלל הקהילה הבינלאומית כפתרון הבלעדי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקונצנזוס הרחב מקשה על העלאת חלופות רציניות, גם כאשר במציאות, עבור רוב הישראלים – ובוודאי לאחר ה-7 באוקטובר – האפשרות של מדינה פלסטינית ריבונית מלאה אינה מתקבלת על הדעת.

עבור מתבוננים מבחוץ, ההיגיון בפתרון שתי המדינות ברור. מהפלסטינים נשללה עצמאות, נשלל מהם החופש ונשללה מהם ההגדרה העצמית. כל ההתנגדות שלהם היא בגלל היעדר מקום משלהם. בעיני רוב הליברלים במערב, מדינה פלסטינית היא רק דבר "הוגן" לעשות ופתרון סביר שיביא קץ לסכסוך.

אלא שהיגיון זה מתעלם מן המציאות הפלסטינית, שבה הנהגה וחברה כאחד דוחים את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. יש לנו תרבות בין-דורית של שנאת יהודים שבה המטרה היא לא מדינה לצד ישראל אלא מדינה במקום ישראל. הפופולריות המתמשכת של חמאס בקרב הפלסטינים לנוכח זוועות ה-7 באוקטובר משמשת תזכורת מתמדת לחוסר התוחלת שבחתירה לפתרון מערבי במסגרת מזרח תיכונית.

בעוד שהישראלים רואים זאת, אחרים לא. השאלה המרכזית, לפיכך, היא כיצד לצמצם את פערי התפיסה בין ישראל לעולם, וכיצד להפוך את האובססיה המערבית ל"שתי מדינות" למסגרת שישראל תוכל לחיות עמה. התשובה מצויה בדיפלומטיה פסיכולוגית – עיצוב מחדש של מושג ה"מדינה" כך שיענה הן על הציפיות הבינלאומיות והן על צורכי הביטחון של ישראל.

דיפלומטיה פסיכולוגית: עיצוב מחדש של מושג "מדינה"

מדינה פלסטינית לא תוכל להתקיים במתכונת שתאיים על ישראל. היא לא תוכל לכרות בריתות עם מדינות עוינות, לא תוכל לחנך לשנאה ולא תוכל לארח ארגוני טרור. היא לא תוכל לשלול זכויות יהודיות בארץ ישראל. תנאים אלו צריכים להיות מובנים מאליהם גם בעיני תומכי פתרון שתי המדינות. האתגר טמון, אם כן, בעיצוב תפיסתי חדש של מהות המדינה הפלסטינית.

כמאמר הפתגם: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומקשקש כמו ברווז – זה ברווז". לכן, התפיסה קובעת את המציאות ועשויה לאפשר פתרון פוליטי בר-קיימא הן לאלה התומכים ב"פתרון שתי המדינות" והן לאלה שמתנגדים לו. פתרון שתי המדינות מתייחס למשחק הסופי ולתוצאה הרצויה, אך מתעלם מהתהליך שיוביל אותנו לשם. צד אחד דורש שיהיו תנאים לפני שהוא מתקדם, והצד השני רואה שהתקדמות תביא לתנאים האלה. ההבדל בין המדינה שאנשי המערב מדמיינים לבין הישות שישראל יכולה לקבל עשוי להיות רק עניין של תפיסה, כלומר במונח עצמו בלבד.

רעיון הממשל העצמי הפלסטיני עלה לראשונה במשא ומתן הדו-צדדי בין ישראל למצרים שהוביל להסכמי קמפ דיוויד. החוק, שנודע בשם "אוטונומיה", הגיע למבוי סתום דיפלומטי, עם דפוס חשיבה שדרש הכרה רשמית ב"מדינה" כדי להיחשב כלגיטימית מבחינה דיפלומטית. עם זאת, אותו העולם שקורא לעצמאות פלסטינית כאילו נמצא במשחק אחר. צרפת, המדינה המערבית הראשונה שקראה לעצמאות פלסטינית, שולטת ב-13 טריטוריות נפרדות מחוץ לצרפת, כמו מרטיניק וגוואדלופ. בעוד שלתושבי האזורים הללו יש זכות הצבעה והם אזרחים צרפתים, זהותם הלאומית כמדינות עצמאיות אינה זוכה להכרה. לבריטניה יש 14 טריטוריות מעבר לים, כולל מקומות כמו אנגווילה, ברמודה, איי פוקלנד וגיברלטר, שאף אחת מהן אינה חברה באומות המאוחדות וכולן כפופות לפיקוח חוקתי בריטי, וסמכות על הגנה, יחסי חוץ וביטחון פנים.

עבור האמריקאים, הישות המוכרת ביותר של "פחות ממדינה" היא פוארטו ריקו, המוגדרת כ"חבר עמים"; לא מדינה ריבונית ולא מדינה אמריקאית. תושביה הם אזרחים אמריקאים מלאים, אך אין להם זכויות הצבעה ברמה הלאומית. יש להם גוף מחוקק עצמאי השולט בישות והם כפופים גם לחוק הפדרלי של ארצות הברית כאשר רלוונטי. שפתם ספרדית, וזהותם התרבותית היא פורטוריקנית. יש להם דגל וייצוג משלהם באירועים בינלאומיים, כמו האולימפיאדה. במשאלי עם חוזרים ונשנים על מעמד, תושבי פוארטו ריקו הצביעו בעקביות לא להיות עצמאיים, לא להיות מדינה אמריקאית ולהישאר כ"חבר עמים". פוארטו ריקו היא, אם כן, ישות עצמאית מבחינה תפקודית, שומרת על זהות נפרדת ייחודית, אך נהנית ממערכת יחסים עם ארצות הברית שמביאה יתרונות ביטחוניים וכלכליים. זהו "ברווז" מסוג אחר.

מודל פוארטו ריקו בהקשר הפלסטיני

האם המודל של פוארטו ריקו יכול להוות דוגמה שהפלסטינים יכולים לבנות עליה? בתיאוריה, היא מעניקה עצמאות והגדרה עצמית במסגרת שבה הישראלים מוגנים ושומרים על הזהות הלאומית של שני הצדדים. אם פוארטו ריקו היא ישות אפרטהייד, אם היא שוללת הגדרה עצמית ואם היא יוצרת אזרחים סוג ב', אז המחוקקים האמריקאים צריכים להתמודד עם הבעיות שלהם לפני שהם בוחנים את היחס של ישראל כלפי מדינה פלסטינית.

אבל אם לא, אז "פתרון שתי המדינות" שרבים כל כך מדברים עליו צריך לבחון כיצד תיראה הגרסה הישראלית ל"פוארטו ריקו" פלסטינית או ל"טריטוריה מעבר לים" של בריטניה או צרפת.

כדי לבחון את הלגיטימיות הציבורית של מודל כזה נערכו מספר סקרים בארצות הברית. למעשה, כאשר הוצגו בפניהם טיעונים בעד מודל כזה, 21.3% מהאמריקאים תמכו במודל "פוארטו ריקו", 27.6% העדיפו מדינה פלסטינית מסורתית לצד ישראל, ו-16.4 תמכו במדינה אחת במקומה של ישראל. 8.2% ביקשו לשמר את הסטטוס־קוו, ו-26.5% נותרו בלתי החלטיים. הממצאים מלמדים על פתיחות לא מבוטלת בקרב הציבור כלפי מסגרות יצירתיות הנתפסות מוכרות.

סיכום

הדיון ב"פוארטו ריקו פלסטינית" איננו נועד לשלול את השאיפות הפלסטיניות, אלא להעמיד אותן בהקשר של מודלים קיימים, מקובלים ולגיטימיים בזירה הבינלאומית. דיפלומטיה פסיכולוגית מתמקדת בעיצוב התפיסה: לא תמיד ההגדרה המשפטית קובעת, אלא הסמליות והפונקציונליות.

אם פוארטו ריקו, גיברלטר או מרטיניק אינן מוקעות כישויות בלתי לגיטימיות, קשה להצדיק מדוע מודל דומה עבור הפלסטינים לא ייחשב. בסופו של דבר, לא חשוב איך מגדירים את הברווז – חשוב איך הוא מתנהג. הכל עניין של דיפלומטיה פסיכולוגית.

שאלות נפוצות
למה הפתרון של "שתי המדינות" נתפס כבלתי אפשרי בעיני רוב הישראלים אחרי ה־7 באוקטובר?

משום שהמציאות הפלסטינית – הנהגה וחברה שמסרבות להכיר בישראל כמדינה יהודית – הופכת מדינה ריבונית פלסטינית למכשיר עוין. הפופולריות של חמאס לאחר הטבח מבהירה שהשאיפה אינה לחיות לצד ישראל אלא במקומה.

מה המשמעות של "דיפלומטיה פסיכולוגית"?

זהו תהליך של עיצוב מחדש של המושגים הדיפלומטיים כך שיתאימו לציפיות המערב, מבלי לפגוע בצרכים הביטחוניים והלאומיים של ישראל. במילים אחרות – לשנות את התפיסה, כך שהעולם יראה "מדינה", אך בפועל מדובר במסגרת אחרת לחלוטין.

איך מודל פוארטו ריקו יכול לשמש השראה לפתרון הפלסטיני?

פוארטו ריקו היא ישות שאינה מדינה ריבונית אך נהנית מזהות ייחודית, סמלים לאומיים וייצוג בינלאומי, לצד הגנה וביטחון מארה"ב. מודל זה מדגים שניתן לקיים אוטונומיה רחבה ומוכרת, בלי להקים מדינה עצמאית מלאה.

האם קיימים תקדימים בינלאומיים למעמד של "פחות ממדינה"?

כן. צרפת ובריטניה מחזיקות טריטוריות מעבר לים שלהן אוטונומיה חלקית אך לא ריבונות מלאה; פוארטו ריקו הוא "חבר עמים" אמריקאי; כולן ישויות לגיטימיות בינלאומית, מבלי להיות מדינות עצמאיות.

כיצד הציבור האמריקאי מגיב לרעיון של "פוארטו ריקו פלסטינית"?

בסקרים שנערכו, כ־21% תמכו במודל כזה, כ־28% העדיפו מדינה פלסטינית מסורתית, וכ־26% לא החליטו. הדבר מצביע על פתיחות אמריקאית למסגרות יצירתיות – כל עוד הן נשמעות מוכרות ומעוגנות במציאות קיימת.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am

Close