ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו ידוע כמי שמחפש עיתונאים, במיוחד לא את גוף העיתונות הזר שתקף אותו במשך שנים באופן אישי ופוליטי תוך שהוא מאשים את ישראל בפשעים החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת. אבל ב-10 באוגוסט הוא עשה זאת.
באנגלית מושלמת ובעוצמה תקשורתית אופיינית לו, נפגש נתניהו פנים אל פנים בירושלים עם נציגי כלי התקשורת שהפכו את עזה לתיאטרון של עלילות דם ואת צה"ל לנבל הראשי שלהם.
הסיבה? לקחת את המאבק ישירות ל"חזית השמינית" של המלחמה – מפולת הדיסאינפורמציה שהפכה למסוכנת כמו רקטות או מנהרות טרור. מאז שישראל הכריזה על הרחבת פעולותיה בעזה, פעילים אנטי-ישראליים ועיתונאים משתפי פעולה כינו אותה בשמחה "כובשת", והחיו את אותה תעמולה עייפה שחמאס הסתמך עליה במשך עשרות שנים.
המנהיגים הפלסטינים מודים בגלוי שזה הנשק הגדול ביותר שלהם. יו"ר הפת"ח, ג'יבריל רג'וב, כינה את ה-7 באוקטובר 2023 "השואה הפלסטינית – הקלף המנצח שלנו". מנהיג חמאס, ראזי חמד, התרברב כי "העולם כולו מתנגד כעת לישראל, המואשמת ברצח עם וטיהור אתני".
נתניהו מכיר את הסיכונים. בעודו מדבר, הוא ניצב בפני סערה מבית: שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מאיים להתפטר, משפחות חטופים קוראים לשביתה ארצית, ומבקרים מאשימים אותו שוב באופורטוניזם פוליטי, בשחיתות ואפילו ב"פשיזם".
עם זאת, הוא המשיך עם מסר אחד תוך שהוא תוקף את הזדוניות של התקשורת הבינלאומית שמציגה את ישראל כמדינה יהודית אכזרית ומחרחרת מלחמה: ישראל תפרק את חמאס ותציל את החטופים שלה.
הוא דחה בתוקף את השקרים לפיהם ישראל משתמשת ברעב כנשק מלחמה, מבקשת להשמיד עם שלם, או מנהלת מלחמה מתוך אינסטינקט לאומי "בוגדני". להיפך, הוא הזכיר לעיתונות שישראל אפשרה הכנסת שני מיליון טונות של מזון לעזה, סיוע שחמאס החרים והאו"ם לא חילק.
הוא הדגיש כי מטרתה של ישראל אינה כיבוש אלא ביטחון – העברת השלטון האזרחי בעזה לשותפים ערבים אמינים, ולא לרשות הפלסטינית המושחתת או לחמאס הרצחני.
"בניגוד לטענות השווא, זו הדרך הטובה ביותר לסיים את המלחמה והדרך הטובה ביותר לסיים אותה במהירות", הוא מתעקש. 75% מהרצועה כבר נמצאים בשליטת צה"ל, וחמאס מחזיק רק בעיר עזה ובמחנות הפליטים המרכזיים. ישראל דוחפת אזרחים לאזורים בטוחים לפני המבצעים הסופיים בשטח.
והוא הבהיר דבר אחד: הפלסטינים מעולם לא רצו מדינה משלהם כפי שהצענו מאז 1948 – הם רק רוצים להשמיד את ישראל. "לפלסטינים הוצעה מדינה פעמים רבות, כולל בהחלטת החלוקה והם דחו אותה", אמר. "קודמיי הציעו להם מעמד של מדינה, עם ויתורים מפוארים ונדיבים. הם דחו את זה".
האנלוגיה של נתניהו הייתה ברורה: לא היית משאיר את הנאצים בברלין ב-1945; ישראל גם לא תשאיר את חמאס בעזה ב-2025. חזונו האסטרטגי משתרע מעבר לעזה, לעבר הבסת חמאס, חיזבאללה והמשטר האיראני – בגיבוי ארצות הברית.
למרות השסעים הפוליטיים מבית והייסורים של משפחות החטופים, נתניהו מהמר על שינוי גדול יותר – מזרח תיכון שלאחר המלחמה שבו ישראל תשרוד לא על ידי התחננות לאהדה, אלא על ידי ניצחונות מכריעים. העיתונות הזרה אולי לא רוצה לשמוע את זה, אבל מבחינת ישראל הניצחון חייב לקרות.
