בתפנית הכי פחות מזעזעת, איראן נותרה ברשימה השחורה של כוח המשימה לפעולה פיננסית ("FATF"), מהלך שגרם לרגולטורים רבים ברחבי העולם לשחרר אנחת רווחה. אף על פי שאנשי רגולציה רבים צפו שאיראן לא תצא מהרשימה השחורה של ה-FATF, כמה מתרגלים זהירים יותר שקלו את העובדה שמהלך מפלצתי שכזה עלול לצאת לפועל. למזלם, המשטר האיראני אינו רואה איתם עין בעין את הרפורמה הבנקאית, שכרגע תקועה ברפורמות קלות ולא ברפורמות עומק.
האישור המחודש באוקטובר 2025 להצבתה של איראן ברשימה השחורה של כוח המשימה לפעולה פיננסית (FATF), תחומי שיפוט בסיכון גבוה הכפופים לקריאה לפעולה, היה האירוע הסופי שאיפשר לעוסקים ברגולציה הפיננסית העולמית אנחת רווחה קולקטיבית, ולמעשה חיזק את הסטטוס קוו של בידודה הכלכלי של איראן בשל סירובה לעמוד באופן מלא בתקני הליבה נגד הלבנת הון (AML) ומימון טרור (CTF). במיוחד על ידי שמירה על פטור חוקי למימון קבוצות ייעודיות.
עבור בנקים ומוסדות פיננסיים, החלטה זו מכתיבה מדיניות בלתי מעורערת של הפחתת סיכונים ואפס סובלנות, והופכת את הסיכון הפוליטי למנדט ציות בלתי עביר על פי המלצה 19 של FATF, המחייבת "צעדי נגד יעילים", כולל סיום קשרי בנקאות כתבים ודחייה אוטומטית של רוב העסקאות הקשורות לאיראן עקב עלויות קיצוניות של בדיקת נאותות מוגברת (EDD).
ציווי זה מועצם כעת באופן קטלני על ידי ההטלה מחדש של סנקציות גורפות על ידי האיחוד האירופי (שהופעלו באמצעות מנגנון ה-snapback של ה-JCPOA בסוף ספטמבר 2025) אשר מעניק לגיטימציה ישירה ומחייב את סיום הקשרים הפיננסיים על ידי בנקים באיחוד האירופי, האיסורים החדשים של האיחוד האירופי כוללים הקפאת נכסי הבנק המרכזי של איראן ובנקים מסחריים איראניים גדולים. הגבלות על העברות כספים והשקעות, ואיסור על סחר במגזרים מרכזיים כמו נפט וגז; ההשפעה המשולבת של סיכון מימון ההפצה של ה-FATF והסנקציות הממוקדות והמחודשות של האיחוד האירופי מבטלת כל עמימות משפטית או מסחרית, מחזקת את הקונצנזוס העולמי שאיראן נמצאת בסיכון גבוה מדי למגע, מאלצת קריסה של מנגנונים חלופיים כמו INSTEX, ומבטיחה שהמוסדות הפיננסיים האירופיים נותנים עדיפות מלאה לציות למנגנונים שלהם. חוקים מגבילים שהוחזרו כעת והמנדט הגלובלי הסופי של ה-FATF.
המשך הרשימה השחורה מבסס גם את הסטטוס קוו המזיק בתוך המסגרת הרגולטורית האיראנית עצמה: הבנק המרכזי והרגולטורים הפיננסיים של איראן נכים למעשה, אינם מסוגלים להשיג את המודרניזציה הנדרשת ליישום שקיפות פיננסית נאותה (למשל, הקמת מערכות מתקדמות למעקב אחר עסקאות חשודות, אימוץ טכנולוגיות בנקאיות מודרניות), ולכן נאלצים להסתמך על אטימות מנגנוני חליפין מקבילים יקרים ולא יעילים (כמו סחר חליפין, החלפות מטבע מקומיות ורשתות הוואלה לא רשמיות) המשמשים רק להגברת סיכוני הלבנת הון ושחיתות מקומיים ובמקביל מונעים מהמדינה למשוך השקעות זרות ישירות משמעותיות ולגיטימיות הנחוצות ליציבות כלכלית וצמיחה.
לפיכך, התנאי המוקדם להסרת איראן מהרשימה השחורה של ה-FATF אינו סדרה של מחוות חקיקה תיאטרליות של הרגע האחרון, אלא שינוי עמוק וניתן להוכחה לעבר שקיפות פיננסית מערכתית, המסמנת מאמץ אמיתי בתום לב. האשרור המותנה של אמנות פלרמו ו-CFT ב-2025, ששימרו את הפרצה החוקית למימון טרור בחסות מדינה, הוא "פתרון הפלסטר" המובהק שה-FATF דחה במפורש. רפורמה אמיתית דורשת מטהראן להתקדם מעבר לעמדות פוליטיות ולבצע רפורמה כוללת במנגנון הפיננסי הפנימי שלה, החל מהתיקון והאכיפה של חוקי הבנקאות הבסיסיים של איראן. זה כרוך בפירוק המבנה הרגולטורי האטום והמקוטע; הקמת מערכות דיווח מתקדמות ומרכזיות התואמות את הסטנדרטים העולמיים ובניית התשתית הטכנולוגית האיתנה הדרושה לבדיקת נאותות וסנקציות אפקטיביות בזמן אמת של לקוחות, ובכך לטפל סוף סוף בליקויים החמורים והאנדמיים הממשיכים לסכן את שלמותה ויציבותה של המערכת הפיננסית הבינלאומית.
עם זאת, השגת ציות פיננסי אמיתי דורשת קורבנות משמעותיים וכואבים מבחינה אידיאולוגית, שכרגע נמצאים מחוץ לסדר העדיפויות המיידי של המשטר. כדי לעמוד במנדטים של ה-FATF נגד מימון טרור ומימון הפצת נשק, על הממשלה לפרק את הרשתות המשמרות את השפעתה האזורית, כולל "מערכת בנקאות הצללים" האטומה ו"ציי הרפאים" המשמשים לייצוא נפט בלתי חוקי והתחמקות מסנקציות. סתירה מבנית עמוקה זו מאלצת את המשטר לבחור בין שימור המנוף הצבאי והגיאופוליטי שלו באמצעות מימון לא חוקי לבין ביצוע רפורמה רגולטורית בנקאית מקיפה ומעמיקה הנחוצה להישרדות כלכלית. ההימנעות המתמשכת מרפורמה זו, ובמקום זאת בחירה בתיקונים משפטיים מקוטעים ושטחיים, היא פצע עצמי המוכיח כי מחויבויות אידיאולוגיות עדיין גוברות על הצורך הנואש בהשתלבות כלכלית מחדש.
