המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון

המשטר מנהל את מלחמת איראן ישראל לפי דוקטרינה קלאסית תוך שמירה על עקרונות הסבלנות האסטרטגית, השימוש בשלוחים, הונאה וניסיון לא לאבד את הציבור

מלחמת איראן-ישראל איננה הראשונה בתולדות המשטר של הרפובליקה האסלאמית. מאז מהפכת 1979 ואימוץ עקרון שלטון חכם ההלכה (ולאיית אל-פאקיה), פועלת איראן מתוך שילוב בין דוקטרינה שיעית לבין לאומיות פרסית. בשנים שחלפו, נלחמה איראן בעיראק, תמכה צבאית במשטר אסד בסוריה, והקימה רשת של שלוחות צבאיות ברחבי המזרח התיכון — כולל חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה, והחות'ים בתימן.

אלא שבמלחמה הנוכחית, מנהיג איראן, עלי חמינאי, נקלע לבעיה אסטרטגית חמורה. החלטתו שלא להפעיל את חיזבאללה נגד ישראל עם פתיחת מתקפת 7 באוקטובר, מתוך חשש מ"מלכודת", הובילה לאובדן ההרתעה ולקרע אפשרי עם אחת מהשלוחות המרכזיות של איראן. כעת, נותרו בידי חמינאי בעיקר החות'ים בתימן, בעוד חיזבאללה והמיליציות השיעיות בעיראק מהססות לפעול תחת עינו הפקוחה של המערב.

המלחמה לפי הדוקטרינה האיראנית

איראן נלחמת על-פי עקרונות ברורים:

1. שימור מוקדי כוח פנימיים – המשטר שואף לשמר יציבות ברחוב האיראני, במיוחד נוכח המשבר הכלכלי והחשש מגל מחאות נוסף.

2. ניהול סבלני מול המערב – תחת אסטרטגיית ה"צַבְר" וה"תקייה", איראן שומרת על עמימות מדינית ומנהלת מו״מ במקביל ללחימה, לעיתים תוך רמייה מכוונת.

3. רטוריקה דתית ככלי לוחמה – מושגים כמו "ג׳יהאד" ו"שהאדה" משמשים להצדקת הקרבת לוחמים, תוך טשטוש נחיתות צבאית ממשית מול ישראל.

4. לוחמה דרך שלוחים – חיזבאללה, חות'ים, ומיליציות עיראקיות הם החזית בפועל, מה שמאפשר לאיראן להילחם "מרחוק" ולצמצם סיכונים ישירים לשטחה.

חמינאי מציג את המערכה כ"מלחמת צדק דתי" ולא כמאבק להשגת ניצחון צבאי ישיר. אולם במערכת הביטחון מעריכים כי ככל שיתגברו הלחצים הפנימיים – כלכליים, אזרחיים וצבאיים – הוא יידרש לשנות אסטרטגיה ולחפש הפסקת אש שתוצג כניצחון תודעתי, תוך ניסיון לנהל מגעים חשאיים מול ארצות הברית.

מגבלות, תבוסה אפשרית, ותגובה ישראלית

איראן נטולת גבול יבשתי עם ישראל, ואינה מסוגלת לתקוף אותה קרקעית. לעומתה, ישראל נהנית מעליונות אווירית, המאפשרת לה להכות בעומק השטח האיראני — מהשמדה שיטתית של אתרי גרעין ועד לתשתיות טילים בליסטיים. בתנאים אלו, הסיכוי לניצחון איראני ממשי קלוש, ואיראן נאלצת לגבש אסטרטגיה של "מלחמת התשה כלכלית ונפשית" דרך טרור אזרחי וטילים ארוכי טווח.

אבל ככל שהתקיפות המדויקות של ישראל נמשכות, היכולת האיראנית לשקם את מערכיה הצבאיים פוחתת. אם ארצות הברית תמשיך לתמוך בישראל גם בפועל, ולא רק רטורית, המשטר האיראני עלול לספוג תבוסה היסטורית שתפגע בלגיטימציה שלו בבית.

במשחק האסטרטגי הנוכחי, איראן נלחמת לא רק בישראל, אלא גם על הלכידות הפנימית, על תדמיתה האזורית, ועל עצם הישרדותה כמשטר מהפכני. חמינאי אולי לא ירים דגל לבן, אך ככל שהלחץ יגבר, הוא יידרש לבחירות קשות בין אידיאולוגיה לבין הישרדות.