ירדן, שמזוהה בעקביות עם הציר הסוני המתון, מוצאת את עצמה תחת לחץ גובר מצד האיום האיראני — והמתח הזה עמד ברקע לפגישה שהתקיימה בינואר 2023. בבוקר חורפי אחד בינואר, נפגש המלך עבדאללה השני עם משלחת ביטחונית של ישראל. עבדאללה היה שקול ומאופק, לבוש מעיל צבאי אפור וצעיף אדום-שחור בדואי. הוא עמד ליד מפת גבולות אזורית במטה הכללי של צבא ירדן בעמאן. לפניו ישבו ראשי המודיעין ובכירים מישראל שהגיעו לפגישה חשאית. בשקט אופייני, הביט המלך במפה ולחש: "אני הולך איתכם בין הלהבות, יחף — אבל אתם חייבים להבין שכל צעד כזה שורף לי את הרגליים כאן בבית".
משפט זה, תמצית של מורכבות, מבטא את האיזון העדין שירדן מנסה לשמר: שותפות אסטרטגית עם ישראל והמערב — מול דעת קהל עוינת, חדירה איראנית במזרח ותחייה איסלאמיסטית מבית. המשפט משקף את הדואליות הטבועה במעמדה של ירדן — מדינה הנמצאת כיום על סף רתיחה בזירה האזורית והבינלאומית, נקרעת בין הבריתות עם ישראל והמערב לבין האיומים הגוברים מצד איראן והאחים המוסלמים.
בין ישראל, הציר הסוני המתון והאיום האיראני
איראן איבדה חלק ניכר מהשפעתה בסוריה ובלבנון, וכבר משקיעה מאמץ לחפש נתיבים חדשים לשיקום טבעת האש מול ישראל. ואילו, ירדן, מטבע הדברים הופכת ליעד נחשק כמעט בלעדי. גבולה הארוך של ירדן עם עיראק, באורך 179 קילומטרים, נמשך ממשולש הגבולות ירדן-סוריה-עיראק בצפון ועד למשולש הגבולות ירדן-עיראק-ערב הסעודית בדרום.
ירדן משקיעה מאמצים רבים בפיקוח על הגבול עם עיראק. הצבא הירדני מתגבר את כוחותיו בגבול מעת לעת, במיוחד בתקופות של אי יציבות בעיראק, כמו למשל בזמן עלייתו של ארגון הטרור דאעש. קיים מעבר גבול רשמי יחיד בין המדינות, "כראמה", הנמצא בערך באמצע קו הגבול.
למרות מאמצי ירדן, קיימת דאגה גדולה בממלכה ההאשמית לנוכח התעצמות כוחות המיליציות הפרו-איראניות בגבול המשותף. ירדן חוששת מהאפשרות שהמיליציות הללו ינסו להשתמש בשטחה לתקיפות נגד ישראל, או שיערערו את היציבות בגבול.
איראן העמיקה את השפעתה בעיראק מאז 2003, והפכה אותה לנדבך חשוב ב"סהר השיעי". אמנם המיליציות השיעיות פחות סרות למרותה מאז מלחמת 12 הימים, אך עדיין הקשר הדוק ביותר ובר שיקום.
בין המיליציות השיעיות העיראקיות הפרו-איראניות הפעילות ובעלות יכולת להוות איום על ירדן ודרכה על ישראל, ניתן למנות את:
- אל-חשד א-שעבי (הגיוס העממי): ארגון גג של מיליציות שיעיות רבות בעיראק, אשר ממומן ומאומן על ידי איראן.
- גדודי חיזבאללה (עיראק): אחת המיליציות החזקות והקרובות ביותר לאיראן בעיראק.
- תנועת א-נוג'באא: מיליציה נוספת המקבלת נשק, כסף ומידע מודיעיני מאיראן ובעלת קשרים הדוקים עם מיליציות פרו-איראניות אחרות.
- עסאיב אהל אל-חק: מיליציה שיעית חזקה ופעילה בעיראק, המקיימת קשרים עם איראן.
המיליציות הללו לא נמנעות מיצירת קשרים עם הסונים שנואי נפשם בירדן, ובמיוחד עם תשתית האחים המוסלמים.
תנועת האחים המוסלמים: אתגר מבית
ניסיון שיקום טבעת האש האיראנית יפגוש ללא ספק את ההתפשטות האידיאולוגית של תנועת האחים המוסלמים בירדן. התנועה, שניזונה מתמיכה ציבורית בקרב אוכלוסיות פלסטיניות ועם השנים גם בקרב שבטים בדואיים מסורתיים, הפכה לאיום ממשי על יציבות המשטר ההאשמי. במציאות שבה כ-60% מתושבי ירדן הם ממוצא פלסטיני, התמיכה בתנועה לבשה גם גוון לאומי, לצד הדתי. בשנים האחרונות, גוברת השפעתה של תנועת האחים המוסלמים בירדן — התנועה פעלה באופן חוקי תחת מעטפת של מפלגת "חזית הפעולה האיסלאמית" (IAF), והייתה הכוח האופוזיציוני הגדול ביותר בממלכה.
תחילה ריכזה התנועה את תמיכתה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בירדן, שמהווה כ-60% מהאוכלוסייה. אך בשנים האחרונות, לראשונה, חדרה גם ללב הבסיס הבדואי המסורתי, שהיה עד כה נאמן לבית המלוכה. הקרע הזה הוביל את עבדאללה להכריז על הצעדים הקשים ביותר נגד התנועה מאז שנות ה-50: סגירת משרדים, מעצרים של פעילים, איסור מימון חוץ והגבלת פעילות פוליטית. עם זאת, המהלך עורר התנגדות פנימית, כולל התפרצויות אלימות באזורים שבטיים ובאוניברסיטאות. הממשל הצליח לדכא את ההתקוממויות, אך המחיר הפוליטי היה גבוה — והתחזקות ההתנגדות לשלטון נמשכת, בעיקר בקרב צעירים.
הקשרים עם ישראל: אינטרס חיוני — אך טעון.
ירדן: מדינה דלת משאבים, אך עשירה באיומים
ירדן היא מדינה ענייה במשאבים, עם תוצר לאומי גולמי (תל"ג) של כ-50 מיליארד דולר בלבד (נכון ל-2024) ועם אוכלוסייה ההולכת וגדלה במהירות, כ-11 מיליון איש. לא כולל פליטים סורים רבים, אין לה גז טבעי, נפט או מים בשפע — אך היא שוכנת בצומת גיאו-פוליטי רגיש ביותר: בין ישראל, סוריה של ג'ולאני, עיראק וערב הסעודית.
יחסיה עם ישראל מעוגנים בהסכם השלום מ-1994, אך לאורך השנים הם הפכו להיות יותר "נישואי אינטרסים" מאשר שותפות חמה. ירדן משמיעה שוב ושוב עמדות אנטי-ישראליות חריפות במוסדות בינלאומיים כמו הליגה הערבית והאו"ם.
למרות הטון האנטי-ישראלי החריף שנשמע ממוסדות ירדניים רבים, המציאות בשטח שונה. ירדן תלויה בישראל במידה משמעותית — בגז טבעי, במים, ובשיתופי פעולה מודיעיניים. ישראל מספקת לירדן מאות מיליוני מטרים מעוקבים של מים בשנה, ומערכת הביטחון הישראלית פועלת לא פעם לסיכול מזימות איראניות בגבולות המזרחיים של הממלכה.
יחסים מתוחים עם ישראל: חיבוק מסוכן
למרות שיתוף הפעולה הביטחוני, היחסים בין המלך עבדאללה לראש הממשלה בנימין נתניהו קרירים, אם לא עוינים. המלך נמנע ממפגשים פומביים עם נתניהו מאז 2018, ומתח ביקורת על "הפרות ישראליות בהר הבית" — בעיקר על עליית מבקרים יהודים להר. המלכה ראניה, אשתו של המלך, לא מסתירה את עמדותיה הביקורתיות. היא נשאה נאומים באו"ם ובעיתונות העולמית בהם כינתה את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים "ברברית" ו"אנטי-אנושית". הפערים הללו יוצרים מציאות סבוכה: שיתוף פעולה מודיעיני הדוק — מול ניכור פומבי ודיפלומטי.
יש לציין כי היחסים האישיים בין המלך עבדאללה לראש הממשלה בנימין נתניהו רעועים ביותר. להבדיל מהקשר החם בין אביו, המלך חוסיין, ליצחק רבין — שנשען על כבוד הדדי — היחסים כיום טעונים, ונפגמים לעיתים תכופות מהתבטאויות ציבוריות והתנהלות פוליטית.
הפלסטינים בירדן: אתגר לאומי חוצה דורות
הממלכה ההאשמית שולטת על אוכלוסייה פלסטינית עצומה מאז 1948, והנושא הפלסטיני הוא מוקש תמידי בתוך ירדן. כל חיכוך בין ישראל לפלסטינים — כמו המלחמה בעזה או מתיחות בירושלים — מהדהד מיד בירדן: הפגנות, נאומים, ולעיתים גם אלימות. העובדה שהווקף האסלאמי בהר הבית מנוהל על ידי משרד הדתות הירדני מעניקה לממלכה מעמד מרכזי בירושלים, אך גם חושפת אותה לביקורת ציבורית חריפה אם אינה "מגינה מספיק" על המסגד.
ירדן, אם כן, אינה רק שכנה של ישראל — היא ראי סוער לפוליטיקה הישראלית-פלסטינית
מה צריכה ישראל לעשות?
מאחר ומעמדה של ירדן אינו יציב. דווקא בשל כך, יש לחזק את הקשרים הביטחוניים והכלכליים עם הממלכה — אך גם להציב תנאים ברורים:
- סיוע צבאי וכלכלי מוגבר, במיוחד בפריפריה הירדנית, בה מתפתחות תסיסות אנטי-מערביות. חבילת תמריצים כלכליים הדדיים — בתנאי להתנהלות מתונה בזירה הבינלאומית הרחבת ייצוא הגז והמים, הקמת אזורי תעשייה חוצי-גבול (כמו אזור תעשייה ביריחו או בבקעת הירדן), פרויקטים תשתיתיים משותפים. ניתן להציע אותם כתמריץ מותנה — "קח ותן": ישראל מספקת יתרונות כלכליים, וירדן מצמצמת את ההתנגדות לה בהחלטות באו"ם, בליגה הערבית וביונסק"ו. מהלך זה יסמן לשלטון ולציבור הירדני שהתועלת במיתון עמדות אנטי-ישראליות היא לא רק אידיאולוגית אלא גם פרקטית.
- שיתוף פעולה גלוי במאבק מול איראן, לרבות אימונים, אמצעי הגנה אווירית, ומודיעין אזורי.
- מעמד מרכזי יותר לירדן בשיקום עזה בעתיד, במיוחד דרך ניהול מוסדות חינוך, דת ובריאות.
הכרה בירדנים כשותף אסטרטגי בניהול המקומות הקדושים, תוך שמירה על ריבונות ישראלית מלאה. העצמת מעמד ירדן בהר הבית בתמורה לשיח חיובי בזירה הערבית חיזוק מעמד הווקף הירדני בניהול ענייני הר הבית, תוך קביעה שהירדנים יהיו הגורם המרכזי בתיאומים הביטחוניים האזרחיים באתר. בתמורה, לדרוש מהם להפסיק יוזמות אנטי-ישראליות בליגה הערבית, ביונסק"ו ובאו"ם, או לפחות לא להוביל אותן. - פרויקטים חינוכיים ואקדמיים משותפים: הקמה של מרכזי מחקר ירדניים-ישראליים בנושאי אקלים, מים, חקלאות, אנרגיה מתחדשת, ואפילו נרטיבים היסטוריים במימון ישראלי-אירופי משותף, תוך חשיפת האליטה האינטלקטואלית הירדנית למודלים של שיתוף פעולה עם ישראל שינוי עמדות מתחיל מהאליטות. שותפויות כאלה מקהות את הדמוניזציה האוטומטית של ישראל.
- שיתוף פעולה הומניטרי ישראלי-ירדני בזירות שלישיות (כמו סוריה, עזה, אפריקה).
- יוזמות רפואיות, חינוכיות וסיוע אזרחי בירדן, בגבול סוריה או אפילו בעזה, בהובלה משותפת להציע לירדן להוביל יוזמות אזוריות הומניטריות, כאשר ישראל מאחורי הקלעים תומכת מהלך שיעצים את דימויה של ירדן כ"שחקן חיובי", ובכך יינתנו לה תחליף ל"נקודות זכות" שהיא צוברת על גינויים לישראל.
- הידוק היחסים עם שבטים ירדניים ובעלי ברית לא-פלסטינים חיזוק קשרים עם הבדואים ותומכי המלך במזרח ירדן — באמצעות סיוע אזורי, השקעות בחינוך ומים, ולעיתים דרך עמותות חקלאיות, יוזמות משותפות עם ארה"ב או האיחוד האירופי. ניתן לחזק את המחנה הירדני הלא-איסלאמיסטי שתומך בשיתוף פעולה עם ישראל, ולהחליש את הלחץ הפוליטי נגד הקשר עמה.
- עידוד תהליכי מודרניזציה בירדן בתחומי כלכלה, שלטון מקומי, וחברה אזרחית. דרך מימון בינלאומי, ייעוץ טכנולוגי, ואפילו הכשרות במים, חקלאות וביו-טכנולוגיה. צעד זה ילכד את הממלכה סביב הצלחות פנימיות, ויקטין את הצורך "לייצר אויבים חיצוניים" כדי לאחד את הציבור.
- פרסום קבוע של דו"חות חצי-רשמיים (דרך מכוני מחקר או עיתונות בינ"ל) על שיתופי הפעולה החיוביים בין ישראל לירדן תיעוד פרויקטים מצליחים, הצלת חיים, תיאום ביטחוני, חדשנות חקלאית בגבול ועוד. מהלך כזה יחליש את הנרטיב האוטומטי בעולם הערבי ש"ירדן נגררת אחרי ישראל", ויראה שזו שותפות מועילה הדדית.
ירדן של 2025 היא מדינה שמאזנת על חבל דק בין קצוות סותרים. היא שותפה סמויה של ישראל, אך אויבת קולנית בזירה הבינלאומית. היא מונרכיה מסורתית, אך נלחמת בכוחות דתיים מתחת לרדאר. היא ענייה במשאבים, אך עשירה במעמד גיאו-אסטרטגי.
מבט לעתיד
ירדן בחרה בבירור בציר הסוני המתון על פני איראן: היא משתפת פעולה עם מצרים, סעודיה והמערב, ומתנגדת לאיום האיראני ופעולותיה באופן גלוי. עם זאת, העומס הפוליטי, הכלכלי והדמוגרפי על הממלכה האשמית גובר מיום ליום. הוגה הדעות הירדני, ד"ר אחמד סולטאן, ניסח זאת כך: "הממלכה שלנו היא כמו קן ציפורים על קצה צוק — כל רוחות המזרח התיכון מנשבות עליה, והיא ממשיכה לבנות את קִנה, ענף אחר ענף, בתקווה שהסערה הבאה תחלוף מבלי לשבור את היסוד".
לסיכום, המפתח הוא לא להעמיד את ירדן עם הגב לקיר, אלא להציע לה סולם לרדת ממנו — ברכות אך בנחישות. ישראל חייבת להבין שהברית עם ירדן אינה מובנת מאליה, אך היא גם נכס אסטרטגי ברמות רבות: גיאוגרפית, מודיעינית, ואפילו תודעתית.
