במהלך שנות השבעים, כחלק מפעילותי העיתונאית בצרפת, פגשתי את ז'אן-מרי לה פן במהלך מפגשיו, מסעי הבחירות שלו ומסיבות עיתונאים. הוא גילם את שנות האופל של צרפת, תקופת שיתוף הפעולה עם הנאצים ומשטר וישי. עם רטיית העין השחורה שכיסתה את עינו הימנית, כמו פיראט, לה פן סחף את ההמונים במסרים שנאה לאומניים קיצוניים, ושיבח בגלוי את מדיניותו של פטן. ביום שלאחר מותו של שארל דה גול, אשר נגזר עליו עונש מוות בהיעדרו על ידי משטר וישי, לה פן ביקר את מנצח ורדן על שחתם על שביתת הנשק, אך העריך לחיוב את המרשל, אשר חתם על צווים אנטי-יהודיים, הפר את עקרונות החירות והצדק שעליהם נוסדה הרפובליקה הצרפתית. לה פן תיאר בבוז את השואה כ"פרט שולי של מלחמת העולם השנייה". איך יכול היה להתעלם מכך שהמינהל והמשטרה הצרפתית הקלו על פעולת הגסטפו? האם מחק מזיכרונו את מצוד היהודים הגדול בפריז, שבו השתתפו 9,000 שוטרים עם תיק מסודר של 27,388 שמות של גברים, נשים וילדים? כיצד ניתן למחול על פחדנות כה בוטה ובלתי ראויה?
בלתי נתפס כי ז'אק שיראק חיכה עד 1995 כדי להכיר, לראשונה, באחריותה של צרפת בתקופת וישי. שיראק גם הכניס את לימוד השואה לתוך ספרי הלימוד בבתי הספר. יש לציין כי דה גול, פומפידו, ז'יסקאר ומיטראן לא העזו לעשות זאת לפניו.
ז'אן-מרי לה פן היה אחד ממכחישי השואה שגינו את "תרמית רצח העם היהודי". הפוליטיקאי חד-העין הפגין עוינות אלימה ותוקפנית כלפי יהודי צרפת. בכל הזדמנות, במיוחד בחו"ל ובבירות ערביות, הוא דיבר בטבעיות על "הלובי היהודי" ו"כוח היהודי העולמי". הוא תמך בארגון הנאו-נאצי FANE, שהוקם על ידי מארק פרדריקסן. הארגון פרסם, במנוי בלבד, מגזין בשם "נוטר אירופה". האידיאולוגיה שלו: "להגן ולבנות מחדש את הגזע הלבן לאירופה חזקה ומאוחדת, להכחיש את קיום השואה; לשקם את שיתוף הפעולה הצרפתי במהלך הכיבוש, להילחם בציונות ברחבי העולם ולמען העם הפלסטיני".
בשביל להשמיד את מדינת היהודים, לפי השקפתם, כל האמצעים מוצדקים, כולל שיתוף פעולה עם טרוריסטים אסלאמיסטים.
לה פן הכחיש כל הצהרות אנטישמיות מצדו: "אני לא אוהב את ציוריו של מודיליאני ואת עבודותיו של שגאל, ואני מתנגד גם למנדס פרנס. זה לא אומר שאני אנטישמי", אמר לי. להצדקה, סיפר בגאווה שב-1956 כבר השתתף בקמפיין סואץ לצד כוחות צה"ל. בפועל, הוא שהה בקפריסין במטה הצבא הצרפתי ולא דרך מעולם על אדמת ישראל, בה היה פסול לחלוטין.
לה פן אימץ את עקרונותיה של אידיאולוגיה גזענית, אנטישמית ופופוליסטית. הוא סירב לגנות את החלטה 3379 של האו"ם מ-10 בנובמבר 1975, שהשוותה בין ציונות לגזענות. תמיד עבד למען המטרה הערבית: "ישראל אינה יכולה להמשיך לכבוש ללא עונש שטחים שאינם שלה". הוא גינה את "השליטה הבלתי חוקית" של ירושלים והציע "סטטוס מיוחד לעיר הקדושה הזו". הוא נפגש מספר פעמים עם הרודן העיראקי סדאם חוסיין, תמך ב"טבח מדמשק" חאפז אלאסד ובנו בשאר, כמו גם בראש אש"ף יאסר ערפאת, וגינה את כל פעולות צה"ל נגד חמאס. על איראן אמר: "זה מדהים, אלה שאוסרים על איראן לפתח אנרגיה גרעינית, מחזיקים בעצמם בפצצה האטומית".
לה פן הותיר חותם על הפוליטיקה הצרפתית והיה קטליזטור לעלייתם של מפלגות ימין קיצוני באירופה. החזית הלאומית, אותה ייסד, נותרה מפלגה מרכזית, תנועה שהיא חלק רשמי מהפוליטיקה הצרפתית, המסוגלת להעמיד מועמד לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות. איננו יכולים להתעלם ממנה, אך עלינו להילחם בה. אנו מכבדים את בחירתם של מיליוני צרפתים להצביע לפי רצונם.
בוודאי שאין לנו הזכות או היומרה להתערב בענייניה הפנימיים של צרפת או של כל מדינה אחרת, אך חובתנו היא להתריע ולהעמיד את שעוני ההיסטוריה על שעת האמת. עלינו לגנות את מכחישי השואה ואת הפשיזם באירופה, אך גם את השמאל הקיצוני שהתיישר עם חמאס מאז טבח 7 באוקטובר, ולמען אינטרסים אלקטורליים, מעודד באופן עקיף את האסלאמיסטים ופועל לחרם על מדינת ישראל.
אתמול האנטישמיות התפרצה במעשים נבזיים ופוגרומים; היום, האנטי-ציונות הפכה לחלק ממפלגות פוליטיות ומספקת מסגרת המעודדת טרור בינלאומי נגד יהודי התפוצות וישראל.
בהקשר זה, עלינו לנהוג בזהירות ובערנות רבה לפני שמבססים קשרים עם מנהיגים של מפלגות ימין קיצוני אירופיות המבקשים לייצר קשרי ידידות עם מפלגות ישראליות.
מפלגות אירופיות אלו אינן תואמות את לוח המשחק הפוליטי האמריקני. המפלגה הרפובליקנית, המיוצגת כיום על ידי דונלד טראמפ, איננה אנטישמית ואנטי-ציונית, ואנו חולקים עם אמריקה ערכים דמוקרטיים ואוניברסליים. לעומת זאת, הפוליטיקה האירופית, ובמיוחד הצרפתית, חוזרת לפרשת דרייפוס, לסיום הקולוניאליזם, לצרפת של וישי וליחסיה עם העולם הערבי ואיראן. ההיסטוריה הקולוניאלית של אירופה היא המקור לאובססיותיה התכופות בניסיונות לפתור את בעיות המזרח התיכון. היסטוריה זו היא גם המקור למשחק הכפול ולמדיניות העוינת.
לא ניתן להעלות על הדעת שמדינת העם היהודי תיכלל על סדר היום כאשר פוליטיקאי זר מסלף או כותב מחדש את ההיסטוריה, ואף משתף פעולה עם כל מי שמנסה לעצור ולשפוט את חיילינו, המגנים באומץ על מולדתנו ועל האינטרסים הקיומיים והאסטרטגיים שלנו.
