האם מצרים היא המרוויחה הגדולה ביותר מהצהרת טראמפ בנוגע לעזה? | הצהרותיו האחרונות של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בנוגע לעזה מחוללות זעזועים ברחבי המזרח התיכון ומעוררות את התנגדות הכוחות האזוריים והקהילה הבין-לאומית. עם זאת, נראה כי טראמפ, איש עסקים בנשמתו המיומן בעשיית עסקאות, רק מנסה להשיג מנוף לחץ ולרכך את מטרותיו – מנהיגים ערבים וישראלים – עם עסקה אזורית רחבה יותר שעשויה לצוץ במוקדם או במאוחר.
במהלך פגישתו ההיסטורית עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביום שלישי, טראמפ הצהיר הצהרה מדהימה: "ארצות הברית תשתלט על עזה". טראמפ אמר שזה יאפשר לאמריקנים לנקוט בצעדים הנדרשים כדי להפוך אותה לעיר ראויה למגורים, שיכולה גם להיות מוקד להשקעות זרות גדולות. במשך למעלה משבוע לפני הצהרה זו, טראמפ דחף לשלוח את תושבי עזה כפליטים למדינות ערב השכנות. הנשיא וצוותו שוחחו עם נשיא מצרים ומלך ירדן על הרעיון, שסירבו בתוקף. לטענתם, קבלת פליטים פלסטינים תערער את יציבות מדינותיהם ותסיים את מה שמכונה "הסוגיה הפלסטינית".
למרות שההשלכות המלאות של הצהרת טראמפ עדיין לא התגלו במלואן, השלכותיה כבר ברורות בכמה היבטים חשובים. תגובתו של ראש הממשלה נתניהו, שנכח במסיבת העיתונאים שבה טראמפ השמיע הצהרה מזעזעת שכזו, הייתה בלתי ניתנת להחמצה: הלם, בלבול ומאבק ברור להסתיר זאת. ברור שנתניהו לא תודרך על כוונת טראמפ להשמיע הצהרה כזו לפני מסיבת העיתונאים. עם זאת, ידוע לי ממקורות מהימנים בוושינגטון כי הנשיא טראמפ כבר שקל את הפוטנציאל הכלכלי של עזה כיעד אטרקטיבי להשקעות זרות בענפי התיירות והנדל"ן. ההצהרה, שבאה ממנהיג עולמי בעל מוניטין של אדם בלתי צפוי, שלחה גלי הדף בחוגים הפוליטיים בישראל, אך היא מעלה שאלות רחבות יותר לגבי ההשלכות הגיאו-פוליטיות.
מעניין יותר, עם זאת, היא השאלה כיצד יגיב נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. בהתחשב בהקשר ההיסטורי של הכיבוש המצרי הקודם בעזה, לא יהיה מפתיע אם א-סיסי יראה בכך הזדמנות לאשרר את השליטה המצרית או אפילו לתבוע בעלות על עזה. בתקופת הפאן-ערביות, בהנהגת הנשיא הקומוניסטי ג'מאל עבד אל-נאצר, מצרים כבשה את עזה והחילה שלטון צבאי בין השנים 1967-1949 בתירוץ של שאיפת הערבים להדוף את מדינת ישראל שזה עתה נולדה. בעקבות מלחמת ששת הימים שניהלו שלוש מדינות ערביות (מצרים, ירדן וסוריה) נגד ישראל, עזה וסיני נלקחו בכוח ממצרים. כאשר מצרים וישראל חתמו על הסכם שלום, מאוחר יותר, ב-1979, הנשיא המצרי דאז, אנואר אל-סאדאת, לקח בחזרה את סיני וסירב לקחת גם את עזה כי ידע שזהו שדה מוקשים שעלול לגרור את מדינתו לצרות אין-סופיות. עם זאת, מאז, המדינה והעם המצרי המשיכו להתייחס לעזה כהרחבה וירטואלית לאדמתם, ומכאן נובעת תחושת הסולידריות הדוחקת של המצרים כלפי העזתים.
עיתוי הצהרתו של טראמפ עשוי לשחק ישירות לידיו של א-סיסי. הצהרה מפתיעה זו עשויה להזין נרטיבים שדוחפת התקשורת המצרית בפיקוח המדינה, המאפיינת לעיתים קרובות את יחסי ארצות הברית-ישראל כחלק מקנוניה גדולה יותר לערער את הסוגיה הפלסטינית ולהשתלט על המזרח התיכון. אם קו רטורי זה יצבור תאוצה, הוא עשוי לחזק את תפקידו של א-סיסי כמגן האינטרסים הערביים, ואולי לחזק את מעמדו הפוליטי באזור. עבור מצרים, זה יכול להיות רגע מכריע להשבת חלק מהשפעתה הגיאו-פוליטית האבודה. באזור המעוצב על ידי עוולות היסטוריות וסכסוכים טריטוריאליים, התפתחות כזו יכולה להיראות כמעט בלתי נמנעת.
אבל מה לגבי ההשלכות הרחבות יותר של הערת טראמפ עצמה? כמישהו עם מוניטין מבוסס היטב בעשיית מהלכים נועזים ואסטרטגיים, סביר להניח שהערה זו לא באה משום מקום. טראמפ ידוע ביכולתו ליצור עסקאות המשרתות את מטרותיו ארוכות הטווח, וסביר להניח שזה היה מהלך מחושב שנועד להשיג מנוף במשא ומתן עם מנהיגים ערבים בנושאים דחופים אחרים. נראה הגיוני להניח שדבריו של טראמפ לא היו רק התפרצות אקראית, אלא חלק מאסטרטגיה גדולה יותר, בלתי מוצהרת, שנועדה להבטיח הישגים פוליטיים או לעצב מחדש את הגיאו-פוליטיקה במזרח התיכון.
מנקודת מבטם של תושבי עזה, ניתן לראות את ההצהרה באור שונה לחלוטין. בעוד שחלק גדול מהעולם עשוי להגיב בספקנות לתוכניתו של טראמפ להפוך את עזה ל"ריביירה", תושבי עזה עשויים לראות בכך הזדמנות לשינוי. במשך שנים הם סבלו תחת שלטון חמאס, וההבטחה לעתיד טוב יותר – נטול קיצוניות – עשויה להיראות מושכת. תנאי מחיה משופרים, תשתיות טובות יותר, ואפשרות לאזרחות אמריקנית עם זכויות נלוות (בדומה לפורטו-ריקו) יכולים להיתפס כצעד לקראת יציבות ושגשוג. אם נביט מנקודת מבטם של תושבי עזה, הצעה זו עשויה לייצג התחלה חדשה, הזדמנות לחיות בחופש וביטחון גדולים יותר.
בעוד שההשלכות הגיאו-פוליטיות של הצהרת טראמפ הן ללא ספק מורכבות, דבר אחד בטוח: דבריו יעוררו דיון סוער ברחבי האזור. כישרונו של טראמפ לבצע מהלכים בלתי צפויים ונועזים ידוע היטב, והצהרה אחרונה זו עשויה להיות תחילתה של אסטרטגיה גדולה יותר שעדיין לא הצלחנו להבין את כולה. בין אם זה חלק מיוזמה דיפלומטית רחבה יותר, או תמרון טקטי שנועד לשנות את דינמיקת הכוח האזורית, עתידה של עזה ותושביה יושפע ככל הנראה עמוקות מההשלכות של הצהרה יוצאת דופן זו.
