האם אנחנו ניצבים לקראת סופה של העדה השיעית ככוח פוליטי דומיננטי בלבנון? | ב-9 ינואר נבחר הגנרל ג'וזף עאון לנשיאה ה-14 של לבנון וחתם כשלוש שנים של ניסיונות צמד הארגונים השיעים, אמל וחזבאללה, לקדם את מועמדם המועדף, סלימאן פרנג'יה, במחיר של שיתוק המערכת הפוליטית בלבנון.
ארבעה ימים לאחר מכן, נבחר ברוב קולות השופט נוואף סלאם, נשיא בית הדין הבינלאומי בהאג לראש ממשלת לבנון – זאת בניגוד לעמדת אמל וחזבאללה שרצו בהמשך כהונתו של ראש ממשלת המעבר נג'יב מיקאתי. על כך הגיב נביה ברי, יו"ר הפרלמנט ומנהיג תנועת אמל השיעית, "זה לא מה שהסכמנו עליו".
מסתבר כי שני הארגונים רצו ליצור את הרושם כי ג'וזף עאון חייב להם את נשיאותו. כך, בסיבוב ההצבעה הראשון בפרלמנט הטילו הנציגים השיעים פתקים לבנים וניצלו את ההפסקה שהכריז עליה נביה נרי כדי להיוועד עם עאון בטרם הצטרפו להצבעה השנייה שבסופה קיבל 99 קולות. לאחר מכן, העיתונות הלבנונית ידעה לספר כי בתמורה לתמיכה השיעית של שני הארגונים, משרד האוצר יובטח לנציג שיעי בממשלה שתקום.
נביה ברי ונציגי חזבאללה בפרלמנט בחרו שלא לצביע כלל למועמד לראשות הממשלה ברגע שהבינו שלא יעלה בידם להביא לבחירתו של המועמד שלהם, נג'יב מיקאתי. הגוש השיעי הנעלב הביע תרעומת לנוכח הבחירה, ורמז על דרכי תגובה שהעדיף לא לפרט עליהם, אף שהעלו את רמת המתח הבין-עדתי בלבנון.
למעשה, זוהי המכה הרביעית שסופג חזבאללה מאז הכריז על הצטרפותו לחזית התמיכה בחמאס שמוכיחה את היחלשותו של הארגון. כמו כן, נראה שמשהו עובר על העדה השיעית בלבנון בכלל ועל חזבאללה בפרט.
ראשית, הם טעו בהערכה ביחס לישראל. חסן נסראללה, שראה עצמו כפרשן המוסמך ביותר בנושא ישראל, העריך כי המדינה השסועה והמוחלשת לא תעז להתמודד מול חזבאללה. הטעות עלתה לו בחייו, בחיי רוב הפיקוד הבכיר של חזבאללה ובהסכמה (חסרת תקדים) להפסקת אש בהובלת "האח הגדול" נביה ברי. חזבאללה קיווה גם שישראל תישאב לתוך דרום לבנון, וכך תיפול במלכודת שהתכוון להציב לה. תחת זאת, ישראל התמקדה בהשמדת מערך הכוחות של חזבאללה בדרום לבנון לאחר ההפתעה האסטרטגית של הפעלת הזימוניות ומכשירי הקשר שגדעו את בכיריה. חזבאללה לא תיאר לעצמו את עומקה של החדירה המודיעינית של ישראל – ושילם על כך מחיר יקר.
שנית, איש לא העריך, ובוודאי לא חזבאללה, כי משטרו של בשאר אסד ייפול תוך 11 יום ותחתיו יקום משטר העוין את איראן ואת חזבאללה. נפילת המשטר העלווי יצרה נתק פיזי בין חזבאללה לבין איראן, חתכה את עורק האספקה החיוני כל-כך לחזבאללה ושמה קץ לנוכחות הצבאית של חזבאללה בסוריה ששימשה כמחסן אמל"ח ומקום לייצור נשק מדויק.
ובחזרה למערכה על הנשיאות בלבנון. חזבאללה הופתע כאשר עשרים וארבע שעות לפני ההצבעה, המועמד שלהם, סלימאן פרנג'יה, בחר למשוך את מועמדותו. בלא אלטרנטיבה נאלצו זוג הארגונים השיעים לתמוך במועמד הנתמך על ידי ארה"ב, צרפת, סעודיה וקטאר, אשר כולן אינן מצויות במחנה אוהדי חזבאללה.
על רקע כל אלה, השאלה שנשאלת היא מה מתכוון חזבאללה לעשות? מהתבטאויותיו של מזכ"ל הארגון, נעים קאסם, ניתן להבין כי חזבאללה איננו מתכוון לוותר על ייעודו. הוא ממתין לראות את צעדיה של ישראל בתום שישים הימים שנקבעו בהסכם הפסקת האש. הישארותה של ישראל בשטח (ללא הסכמה של ממשלת לבנון) תביא כנראה את הארגון לאמץ את התרחיש שקדם לנסיגת צה"ל מלבנון, כלומר מלחמת גרילה מכוונת נגד ריכוזי צה"ל בדרום המדינה. חזבאללה יטען כי באין יכולת של צבא לבנון להילחם בישראל – "ההתנגדות" מתגייסת למען מטרה זו. בתוך כך, ברור כי הארגון מתעלם מהעובדה שבנסיבות שנוצרו ישראל לא תחדול ממהלכיה הצבאיים ברחבי לבנון.
עדות להלך רוח זה ניתן למצוא בפגישה הסוערת שהתקיימה בין האחראי על הקשר מטעם חזבאללה עם צבא לבנון, ופיק ספא, עם ג'וזף עאון. במהלך הפגישה, ניסה ספא לשכנע את עאון לקבל כמה מעמדותיו הסמליות של חזבאללה, בעוד שאר המתקנים והמחסנים ישארו בשליטת הארגון. עם זאת, עאון סירב להצעה.
מכל מקום, נראה כי בשלב זה אחיזתם של חזבאללה ואמל במערכת הפוליטית בלבנון נחלשה באורח ניכר. הטקטיקה שצמד הארגונים השיעי עלול לאמץ עשויה להיות אי שיתוף פעולה עם מוסדות הממשל בלבנון – עד כדי חבלה בתהליכי הרפורמה החיוניים להבראתה של המדינה. יתרה מזאת, אם יסתבר כי כפי שהצהיר השליח האמריקני עמוס הוכשטיין בדבר נסיגתה של ישראל מדרום לבנון בהתאם להסכם הפסקת האש, אזי זה ישמש כהוכחה נוספת למיותרותה "של ההתנגדות" ולתחילת סופו של חזבאללה כארגון באי הסר למרותה של איראן, המפסידה הגדולה במלחמה בין ישראל לחזבאללה.
