האם הבקשה האיראנית להפסקת אש היא סימן חולשה או טקטיקת הטעייה? ארבעה ימים למלחמה וטהראן, כך על פי הוול סטריט ג'ורנל, שולחת מסרים דרך מתווכות ערביות על מנת לסיים את העימות. האיראנים אותתו כי הם מוכנים לחזור לשולחן המו"מ אם ארה"ב לא תצטרף להתקפה וכך גם מסרה סוכנות הידיעות רויטרס מפי מקורות בטהראן: "ביקשנו הפסקת אש מיידית – בתמורה לגמישות במו"מ על הגרעין".
אין ספק כי ישראל יצרה מציאות חדשה לחלוטין. לראשונה בהיסטוריה, מטוסים ישראליים חגים מצפון לדרום איראן ללא התנגדות. בכירי המשטר האיראני מתחבאים בבונקרים ויודעים שחייהם תלויים בהחלטות ישראליות.
הבקשה לחזרה למו"מ של המשטר נובעת מהעיקרון שמוביל אותה מזה עשרות שנים – הטעייה והשהייה. איראן רוצה לחלץ עצמה ממצב של השמדה טוטאלית של מתקני הגרעין, היא מבינה כי בעבור הצלת תוכנית הגרעין, יש לעצור במצב שיתאפשר לה לחזור אליו בכמה שפחות זמן. פעולת המשא ומתן תוביל לעצירת הפגיעה בעוצמה הצבאית שלה, הסכנה להשמדת תכנית הגרעין והאפשרות להעביר את האורניום המועשר למקום בטוח. במקביל, היא תייצר את שני הצירים בהן היא מומחית – מצג שווא של משא ומתן לצד מרוץ לגרעין בהסתרה.
האשליה המסוכנת: ההסכם כפתרון
השאלה המהותית היא: האם הסכם עם איראן יכול באמת למנוע את הסכנה הגרעינית? האסטרטגיה הגרעינית האיראנית מאופיינת היסטורית בטשטוש ובהתמהמהות, בהארכת דיונים ללא התקדמות מהותית ובקניית זמן תוך כדי התקדמות לקראת העשרה גרעינית.
כאומנית שחמט, איראן מגיעה תמיד עם דרישות קיצוניות ומומחיות במשא ומתן המזינות את התהליך – גורמות לעיכובים, משיכת זמן, יוצרות תנאי פתיחה המקשים על גישור וצורך בשיחות נוספות. כך גם בסיבוב שהתנהל לפני המלחמה: בהובלת שר החוץ האיראני בעל הניסיון במו"מ שהיה אחראי על השיחות הקודמות ב-2015, והוביל לדרישות קיצוניות לשמירה על כמויות משמעותיות של אורניום מועשר ברמה גבוהה, המשך פעילות מתקני העשרה הרגישים ביותר, הסרת סנקציות מלאה ומיידית, ואי התערבות בפעילות הפרוקסי האזוריים.
הוכחה מהעבר: הרקורד האיראני בעמידה בהסכמים
איראן הוכיחה שאינה עומדת בהתחייבויותיה גם כאשר היא חתומה על הסכמים בינלאומיים. במהלך שלוש השנים שבהן מדינות ה-P+1 ואיראן היו שותפים ל-JCPOA בין 2015-2018, איראן הפרה את ההסכם במספר הזדמנויות ועברה באופן שגרתי את המגבלות על מספר הצנטריפוגות המתקדמות וכמות המים הכבדים שהורשה לה לשמור. במקביל, בזמן שההסכם היה בתוקף, איראן המשיכה במאמצים חשאיים לרכוש חומר אסור. זוהי הטקטיקה של השהייה והטעייה במיטבה.
הבסיס האידיאולוגי: הכול מותר
אותה אסטרטגיה מבוססת על יסודות תיאולוגיים וביטחוניים ברורים. מנהיגי איראן ומפקדי משמרות המהפכה הצהירו בקולם כי "ישראל חייבת להיעלם". זו אינה רטוריקה ריקה.
האסלאם השיעי מהווה כר פורה להצדקת כל מהלך לטובת השמדת ישראל בשימוש בהטעיה או "הגמשת" פתוות המרגיעות את המערב, ואוסרות על ייצור נשק גרעיני. אחיינו של חמינאי הזהיר במכתב לאובמה בשנת 2015 שהאיתוללה "משקר במשא ומתן, נוהג בדוקטרינה השיעית של תקייה, בה מותר למוסלמים לשקר לכופרים למען קידום האסלאם".
חוקרים מזהירים כי "חמינאי עשוי לשנות את הפתווה שלו האוסרת על פיתוח נשק גרעיני בנסיבות קריטיות, כפי שעשה קודמו, איתוללה חומייני, בכמה נושאים אזרחיים ופוליטיים".
הגמישות הזו אינה תיאורטית. ב-2021, שר המודיעין האיראני אמר שהמדינה עשויה לשנות את עמדתה אם "תידחק לכיוון הזה" ויועצו הבכיר של חמינאי אמר במרץ 2025 ש"לאיראן לא תהיה ברירה אלא לפתח נשק גרעיני אם תותקף על ידי ארצות הברית או בעלות בריתה". לכן ברור כי האיראנים עושים שימוש במשא ומתן ככלי השהייה והטעייה – בוודאי כעת, ערב השמדה חלקית של מתקני הגרעין והתשתיות שעוד נותרו. זוהי בבחינת הקפאת מצב כדי לא להתחיל את המרוץ להשגת נשק גרעיני בתנאי פתיחה גרועים יותר.
הצורך בפעולה ישראלית עצמאית
איראן החזיקה ביוני 2025 מלאי אורניום מועשר המספיק ל-9 פצצות גרעיניות, עם יכולת להעשיר לדרגת נשק תוך 2-3 ימים ולהרכיב פצצה גולמית תוך 3-5 שבועות. התאמת ראש נפץ מתוחכם לטיל בליסטי מהמלאי של מעל 3,000 טילים תדרוש ככל הנראה חודשים ספורים. ישנם כוחות אמריקאיים באזור. כעת נשאלת השאלה האם הצבא האמריקאי נדרש למשימת "הרגל המסיימת" – מפציצי בי-2 עם כל הפצצות המשמידות – על מנת להשמיד את מתקן פורדו הממוקם כ-40 מטר מתחת לאדמה.
מבחינה צבאית היה עדיף אם ארה"ב הייתה מצטרפת ללחימה מעליונות צבאית, אך זו בחירה של ארה"ב ובעיקר של טראמפ. ניתן להבין את הלחצים הפנימיים מבית מצד בוחריו ובעלי השפעה על דעת הקהל המתנגדים, כמו גם את הקהילה הבינ"ל, ליצירת אופציה להסלמה והדרדרות למלחמת מעצמות.
יתר על כן, גם אם יצטרפו הם לא ישנו רעיונית את החתירה של איראן להשגת נשק גרעיני. ברור לכולנו כי אפשר להשמיד את המתקן, אך לא את הרצון להתחמש בפצצה גרעינית. ויש הטוענים כי המתקפה תאיץ את פיתוח הפצצה כי איראן תחזור לנקודה בה עמדה ערב המלחמה תוך שנה.
ישראל בחרה להיכנס לבד וצריכה לדעת לסיים לבד על פי תכנון צבאי. היא פעלה בתיאום עם ארה"ב, תוך שימוש במטוסים, אמל"ח וחימוש אמריקאי. התעוזה והיצירתיות הישראלית, מבצעית וטכנולוגית, מוכיחה כי ניתן לכסות על פערים מבצעיים אם ארה"ב לא תצטרף, אף שזה יהיה מאמץ מבצעי מסוג אחר.
אך לא כך הדבר בפן המדיני. ההישג הצבאי חייב להוביל להישג מדיני, ושם אנו זקוקים לטראמפ, אולי הוא יסייע לנו ברצונו להיות משכין השלום, ואולי זה טוב גם עבורו. מצב שבו ישראל עושה את העבודה הקשה, והוא קוצר את הקרדיט על ההסכם המסיים את העימות – הוא התרחיש האידיאלי. הוא כבר הצהיר: "איראן וישראל חייבות להגיע להסכם".
הבקשה האיראנית להפסקת אש, והאסטרטגיה הישראלית הנדרשת
מהי נקודת הסיום האידיאלית עבור ישראל בקמפיין הזה? צבאית, ישראל צריכה להגדיר את מטרות המלחמה בהשמדת מתקני הגרעין ומערכי הטילים הבליסטיים ושיגורם. ובתוך כך, להצהיר כי כאשר הם יושלמו, היא תצא באופן חד צדדי. יש להאיץ ככל הניתן את המאמץ ביעדים אלו בהתאם למיצוי היכולות, כי שעון החול מרגע הדיון על המו"מ מוגבל וכל הגדרה מרחיבה מרחיקה מסיום.
הפעולה המדינית של ישראל צריכה להתמקד בשתי חזיתות: ראשית, מול האמריקאים – יש לנצל את ההישגים למינוף דיפלומטי. היציאה של ישראל תהיה מתואמת על ידי האמריקאים והמתווכות כחלק מהדיון עם איראן. הדבר יסייע לישראל להגיע ליעד ולאמריקאים להגיע להסכם עם האיראנים, כשהיתרון האיראני כמורשי שקר והטעייה מצטמצם משמעותית.
שנית, מול מדינות אירופה – על ישראל לפעול דיפלומטית מול גרמניה, צרפת, אנגליה ומדינות ה-G7, ולנצל את התמיכה כדי לעגן מעשית את ההצהרות שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. כמובן, תוך הבהרה כי איראן הולכת לשעוט לעבר נשק שכזה מיד בתום המלחמה, ועכשיו הזמן להפוך הצהרות למעשים.
איפה האופוזיציה האיראנית?
למרות שנראה שיש אמירות מרומזות מצידנו על הפלת המשטר, לא צריך לבוא מתוך ההנחה כי ישנה הנהגה חלופית שתחליף את האייתולות. במשך שנים תומכי משטר השאה ומתנגדים אחרים המתינו לאפשרות הנוכחית – מחלוקות פנימיות על ההנהגה המובילה. המטרות והפיצול בין המיעוטים עושה את הרושם שהאופוזיציה הגולה מפספסת אולי את ההזדמנות הלא פשוטה, עת המשטר נפגע, להתמרד מבפנים.
יש להבהיר כי למרות הרמיזות הישראליות, משימת איחוד וארגון האופוזיציה האיראנית כתחליף למשטר היא שלהם בלבד, תוך ניצול ההזדמנות ההיסטורית שיצרה ישראל, לייצר הסכמות ולדון במחלוקות בשלב "שאחרי". ישראל איננה מכתירה כתרים, או עומדת בראש המחנה, אך אין ספק כי היא תתמוך במהלך.
