התראות

איראן במראה ה־VAR: מחיישנים טכניים להזדמנות היסטורית

המערב חייב להביט מעבר ל"אופסייד" גרעיני ולהתעמת עם סוגיית הליבה: משטר בדעיכה, מעוגן במנהיג גוסס, השולט על אוכלוסייה עייפה ורעבה לשינוי
שיתוף
(Rlwjones/CC BY-SA 4.0)
(Rlwjones/CC BY-SA 4.0)

תוכן העניינים

תקציר

המערכת הפוליטית באיראן בנויה על עקרון "שלטון חכם ההלכה", המעביר את הסמכות העליונה לידיו של האייתוללה עלי חמינאי. במשך עשרות שנים הוא גילם את התפקיד הזה, והקרין הן דומיננטיות פוליטית והן כריזמה דתית. עם זאת, בריאותו הרופפת, יחד עם היעדר יורש ברור ומוכשר, הותירו את המשטר פגיע ברגע קריטי של מעבר.

למרות שסבל מכישלונות צבאיים גדולים, הפסדים אסטרטגיים וקריסה כלכלית כתוצאה מסנקציות וניהול כושל, המשטר נותר מונע אידיאולוגית, ובמרכזו עוינות עמוקה כלפי ישראל. איבה זו אינה פוליטית בלבד, אלא ממוסגרת כחובה דתית ומשיחית. ההנהגה עשויה אף להגביר את המאמצים לקדם יכולות גרעיניות ובליסטיות כדרך לשמר את הלגיטימיות ולהחדיר פחד.

תהליך הירושה השברירי מייצג את נקודת התורפה ביותר של המשטר: מנהיגים חדשים פוטנציאליים חסרי סמכות ולגיטימציה ציבורית של חמינאי. זה יוצר גם סיכונים לדיכוי אכזרי וגם הזדמנויות לשינוי מערכתי. המצב דורש אסטרטגיה רחבה יותר מעבר לפיקוח על פרטים גרעיניים טכניים. על המעצמות החיצוניות להכיר באופיו האידיאולוגי והמבני של האתגר, לתמוך בכוחות האופוזיציה, לעודד עריקות פנימיות, להטיל סנקציות ממוקדות על האליטות ולהכין מסגרת ברורה ליום שאחרי הרפובליקה האסלאמית.

השבוע, במשחקה של ריאל מדריד, נגד מיורקה התרחש מחזה נדיר: שלושה שערים מרהיבים נפסלו בזה אחר זה על ידי מערכת ה־ VAR. שלושת השערים נפסלו לבלאנקוס, שניים של קיליאן אמבפה בשל נבדל מילימטרי, ועוד אחד של ארדה גולר בשל נגיעה ביד. בכל פעם התפרץ האצטדיון בשמחה – ובכל פעם היא הסתיימה במפח נפש אכזרי.

הקהל התמרמר: "זה כבר לא כדורגל, זה ניסוי מעבדה". אוהדים רבים טענו כי אף שה־VAR מספק אמת מדעית, הוא עוקר את נשמת המשחק, שואב את הרגש והדרמה.

כך בדיוק מתנהל המערב מול איראן. במשך עשורים התמקדו ארה״ב ואירופה בהיבטים טכניים: מספר הסרכזות הפעילות, אחוזי ההעשרה, המצלמות בחדרי הבקרה. במקום להבין שהמשחק כולו מעוות – שהמשטר עצמו הוא הבעיה – נמדדו מילימטרים של "נבדל גרעיני".

המערב בוחן את טהראן דרך עדשת ה־VAR: חיישנים, דוחות פקחים, הסכמים זמניים. אך הוא מתעלם מהתמונה הרחבה – עקרון ולאיית פקיה שהופך את איראן למדינה תאוקרטית אגרסיבית, ומהאידיאולוגיה הבוערת שמדריכה את חמינאי: שנאה יוקדת לציונות לישראל.מצפן חזוני של מלחמת דת חסרת פשרות בכל הערכים המתקדמים הליברלים של המערב המפונק.

ולאית אל-פקיה – לב המשטר

ולאית אל-פקיה (ولایت فقیه) – "שלטון חכם ההלכה" – הוא יסוד הרפובליקה האיסלאמית. חומייני קבע כי למדינה יש לגיטימציה רק אם חכם דת בכיר שולט בה בשמה של ההלכה השיעית. סמכותו גוברת על כל מוסדות המדינה – נשיא, פרלמנט ובתי משפט.

מאז 1989 ממלא עלי חמינאי תפקיד זה, והפך לדמות החזקה ביותר במדינה. במשך ארבעה עשורים, לא רק שהחזיק בסמכות פוליטית וביטחונית, אלא גם בעוצמה כריזמטית שעטפה את שלטונו באווירת קדושה.

קריסת הדימוי – אך לא שליטתו

בשנים האחרונות ספג המשטר מכות קשות:

  • פגיעות צבאיות – תקיפות ישראל וארה״ב חשפו את פגיעות מערכות ההגנה והרסו תשתיות גרעין וטילים.
  • מכות אסטרטגיות – חיסול הנהגת חזבאללה, נפילת משטר אסד – שני עמודי תווך במדיניות החוץ האיראנית.
  • משבר כלכלי ובצורת – סנקציות משתקות, אינפלציה אדירה, ובצורת שפוגעת בחקלאות עד כדי מחסור במי שתייה ומעמיקה את תחושת המשבר. תוצר של שחיתות ובזבוז משווע של משאבים על חזון אידאוליגי משיחי
    הדימוי הציבורי של המשטר הולך ומתערער, אך דמותו הכריזמטית של חמינאי – מנהיג ותיק מהוותיקים בעולם – עדיין מצליחה למנוע קריסת עומק. ובכל זאת, הוא מצוי בדמדומיו: חולה, פרנואיד, מבוהל. זהו "עץ זקן" שעומד ליפול – ועם נפילתו ייחשף כל היער.

שנאת הציונות – מצפן אידיאולוגי

המצפן החזוני של חמינאי אינו רק שליטה פנימית – אלא שנאה יוקדת לישראל. במשך עשורים הוביל את הקו הקיצוני ביותר בזירה האזורית. הוא ייסד בטהראן "שעון השמדת הציונות" שסופר לאחור את הימים עד להיעלמות ישראל. בעיניו, השמדת הציונות היא לא רק יעד מדיני – אלא חובה דתית, משיחית.

זוהי נקודת עיוורון מרכזית של המערב: בעוד הוא בוחן את איראן ב"סרגל תועלת־עלות" מערבי, הוא מתעלם מהמרכיב האמוני־חזוני. מבחינת חמינאי ותלמידיו, לא מדובר רק בשאלת כדאיות אלא בייעוד היסטורי. דווקא המכות שספגו – הצבאיות, המדיניות והכלכליות – עשויות לדרבן את ההנהגה להגביר את מאמציה להתגרען ולחדש את היכולות הבליסטיות כדי לשמר מורא ולגיטימציה פנימית.

יורשים חלשים – חלון זמן צר

חמינאי בדימדומיו אין יורש מוסכם . ישנם מספר מועמדים אך איש מהם לא מצטייר כעת כמסוגל להיכנס לנעליו:

  • מג'תבא חמינאי נחשב למקורב מאוד לאביו ולמשמרות המהפכה. היעדר רקע דתי וליטא פאקיה מובהק, עלול להוות מכשול עבורו. בעל השפעה רבה מאחורי הקלעים וקשרים הדוקים עם הפסדארן עפ"י דיווחים, מועצת המומחים מינתה אותו בסתר כיורש ב-16 בנובמבר 2024 אולם חסר כריזמה ולגיטימציה ציבורית.
  • עלי רזא עראפי – דמות מפתח בממסד הדתי האיראני. כראש החוזה (הסמינרים הדתיים) בקום, הוא עומד בראש המערכת החינוכית של אנשי הדת השיעים באיראן. הוא מחזיק בתפקיד הזה מאז 2017, מה שנותן לו השפעה עצומה על דור העתיד של ההנהגה הדתית. הוא חבר במועצת המומחים, הגוף האמון על בחירת המנהיג העליון, מה שמעניק לו מעמד פוליטי מיוחד. כמי שמקורב לח'אמנאי, הוא נחשב לחלק מהמעגל הפנימי של ההנהגה. מייצג את "הזן הישן" של ההנהגה הדתית, ששם דגש על ידע דתי ועל שמירת הערכים הדתיים של המהפכה. איננו דמות כריזמטית במיוחד, ולא מפגין עצמה והוא לא מחזיק בכוח פוליטי מיידי ברחוב האיראני. כוחו נובע מההשפעה שלו על ההנהגה הדתית
  • גולאם־חוסיין מוחסני־איג'יי שר המודיעין (2005-2009), תובע כללי מאז 2009, וסגן ראשון של מערכת המשפט מאז 2014 בירוקרט נוקשה ומושחת.נטול סמכות דתית
  • מוחמד-בקר קאליבאף: לשעבר ראש עיריית טהראן ויו"ר הפרלמנט האיראני. הוא שירת כמפקד בכיר במשמרות המהפכה בעברו. הוא נחשב לדמות פרגמטית אך שמרנית. לקאליבאף יש רקע פוליטי וצבאי מרשים, והוא נחשב לדמות פופולרית יחסית. קשריו עם משמרות המהפכה הופכים אותו למועמד שיכול לגשר על הפער בין הממסד הדתי לאליטה הצבאית.

איש מהם לא יכול לשמר את עקרון "ולאיית פקיה" ברוחו המקורית. אך חלון הזמן קטן וארעי: ברגע המנהיג שיתמנה – יעשה הכול כדי לבסס מחדש את שלטונו, גם במחיר דיכוי אכזרי והסלמה חיצונית.

זו הנקודה השברירית ביותר של המשטר – זמן חילופי המשמרות. זהו הרגע שבו הוא פגיע במיוחד, אך גם הרגע שבו ינסה להוכיח עוצמה.

מה המערב חייב לעשות – מעבר ל־VAR

כעת ברור: אין די בחיישנים, מצלמות ודוחות. המערב אינו יכול להסתפק בשאלת "נבדל גרעיני" של סנטימטרים. על המערב בהובלת ארצות הברית לראות את התמונה המלאה: עקרון "ולאיית פקיה" בדמדומיו, משטר שנשען על מנהיג חולה ופרנואיד, חברה מותשת אך רעבה לשינוי.

הצעדים הנדרשים:

  1. לחץ צבאי־תודעתי – להבהיר שהבעיה אינה טכנית אלא מהותית: עצם קיומו של המשטר.
  2. עידוד עריקות מבפנים – להציע מקלט ותמריצים לבכירים כדי לפרק את המנגנון מבפנים.
  3. חיזוק אופוזיציה ומיעוטים – לספק טכנולוגיות מימון הכשרה ויכולות פעולה לקבוצות שמבקשות שינוי.
  4. סנקציות ממוקדות – להכאיב לאליטה ולא לאוכלוסייה הרחבה.
  5. הכנה ליום שאחרי – תוכנית ברורה שתגדיר אלטרנטיבה למשטר האיסלאמי.

הזדמנות היסטורית באיראן – הדקה ה־90

המשטר האיראני מצוי ברגעיו השבריריים ביותר. חמינאי עדיין מהווה מחסום, אך הוא דועך. חלון הזמן צר: מיד לאחר מותו, יורשיו ינסו לבסס שלטון מחדש, אולי באלימות רבה עוד יותר. זהו הזמן שבו המערב חייב להיות מוכן, לפעול, ולהבין שמדובר במשחק חדש לגמרי.

כפי שהאוהדים במדריד זעקו כי ה־VAR חנק את נשמת המשחק, כך גם האיראנים חשים כי המשטר חנק את נשמתם. אך בעוד שבכדורגל התוצאה היא אכזבה, כאן מדובר בעתיד של מדינה שלמה ושל האזור כולו.

הפתגם הפרסי אומר: "כאשר השמש מתחילה לעלות, ההרים עצמם אינם יכולים לעצור את קרניה". השמש מעל איראן כבר החלה לזרוח – אך המערב חייב לבחור אם להמשיך להתבונן בחיישנים, או להרים את עיניו להביט באור.

שאלות נפוצות
מהי ולאיית פקיה ומדוע היא מרכזית במשטר האיראני?ולאיית פקיה, שפירושו "שלטון איש הדת", הוא העיקרון המעניק סמכות עליונה לאיש דת שיעי בכיר. זהו היסוד של הרפובליקה האסלאמית, המציב את המנהיג העליון מעל כל המוסדות הפוליטיים.
מדוע הכותב משווה את איראן למערכת ה-VAR של הכדורגל?האנלוגיה של ה-VAR ממחישה כיצד המערב מתמקד בפרטים טכניים (רמות העשרה גרעינית, דוחות פקחים) במקום לעסוק בסוגיית הליבה: האופי התיאוקרטי של המשטר והאידיאולוגיה שלו.
איזה תפקיד ממלאת ישראל באידיאולוגיה האיראנית?חמינאי הפך את שנאת הציונות למצפן אידיאולוגי מרכזי. הוא רואה בהשמדת ישראל לא רק מטרה פוליטית אלא חובה דתית ומשיחית.
אילו אתגרים ניצבים בפני ההנהגה האיראנית כיום?המשטר מתמודד עם מכשולים צבאיים ואסטרטגיים, קריסה כלכלית והתפכחות ציבורית. בריאותו הרופפת של חמינאי והיעדר יורש כריזמטי הופכים את המשטר לפגיע במיוחד במהלך חילופי השלטון הקרובים.
אילו פעולות המאמר ממליץ למערב?הפעלת לחץ צבאי ופסיכולוגי על המשטר עצמו; עידוד עריקות בקרב מקורבים; תמיכה בקבוצות אופוזיציה ובמיעוטים עם משאבים; הטלת סנקציות ממוקדות על האליטות, לא על האוכלוסייה הרחבה יותר; הכנת אסטרטגיה ברורה לאיראן שלאחר הרפובליקה האסלאמית.
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am

Close