איראן עומדת כיום בפני מגוון רחב של אתגרים פנימיים וחיצוניים, המשפיעים על כל תחומי החיים – מהכלכלה ועד לחברה. הנשיא מסעוד פזשכיאן, המכהן כשנה, מנסה לנווט את הספינה הזו דרך סערה מתמדת, כשהוא מדגיש שוב ושוב את חשיבות האחדות הלאומית ככלי העיקרי להתמודדות עם המשברים. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון מציג סקירה עדכנית של המצב במדינה, תוך התמקדות בנושאים מרכזיים המשפיעים על מדיניות הפנים והחוץ שלה.
פוליטיקה פנימית: בין רפורמות לאיחוי קרעים
מאז כניסתו לתפקיד, הנשיא פזשכיאן הבטיח להגביר את מעורבות הציבור בממשל, וטען כי "הכוח האמיתי של המדינה טמון בעם". הוא הזהיר מפני פילוג פנימי שעלול להיחשב חולשה מול אויבים חיצוניים, והדגיש את הצורך בפתרונות "תוצרת בית". עם זאת, גם הוא מודה שרבות מההבטחות עדיין לא מומשו, בין היתר בגלל מחסור במשאבים והצורך בהדפסת כסף שמזין את האינפלציה. הוא קורא לשיתוף פעולה הדוק יותר עם מומחים ואוניברסיטאות כדי למצוא דרכי פעולה יצירתיות.
הביקורת שלו על המבנה הממשלתי הנוכחי ברורה: הוא טוען שהמערכת מעכבת אנשים מוכשרים ומעודדת שחיתות. שאיפתו היא לשנות את השיטה כך שתאפשר קבלת החלטות יעילה יותר, תוך שיח מתמיד עם כלל הגורמים. בתחום החברתי, נרשמה התקדמות מסוימת עם מינויים של נשים לתפקידי סגני שרים ושל בני מיעוטים (סונים ובלוצ'ים) לתפקידי מושלים, במטרה לחזק את האמון הפנימי. נוסף על כך, הציבור עצמו נרתם לסייע, ובחצי השנה האחרונה הוקמו כ-2,200 בתי ספר חדשים במימון ציבורי – דוגמה לכוחה של יוזמה אזרחית.
בנושא שנוי במחלוקת כמו חוק החיג'אב, הנשיא נקט עמדה מתונה, והביע התנגדות נחרצת לאכיפה כוחנית. הוא הזהיר כי צעד כזה עלול להוביל ל"מלחמת אחים" והדגיש את ההבדל בין עקרון הצניעות לבין אכיפת חיג'אב בכוח. באשר לסינון האינטרנט, הוא הגדיר זאת כ"אתגר" וקרא לפתוח פלטפורמות חסומות, למרות התנגדות חזקה מצד גורמים שמרנים. פזשכיאן מקווה לשכנע את מתנגדיו כי סינון מסיבי רק דוחף את הציבור להשתמש ב-VPN ובכך מחמיר את הבעיה, והוא מתכנן תוכנית מסודרת להסרת הסינון בהדרגה.
גם הגישה הטיפולית להתמכרות לסמים משתנה. הממשלה מקדמת יוזמה שתבטל את ההפללה של המכורים, ותתמקד במתן סיוע הומני, בהפחתת נזקים ובהקמת מרכזים נגישים בכל רחבי המדינה. זאת בניגוד לגישה הקודמת, שכללה מרכזי גמילה כפויים שהוכיחו שיעורי הצלחה נמוכים ביותר (12%), ורק הגדילו את מספר המכורים חסרי הבית. במקביל, הוגשה הצעת חוק המבקשת לאפשר לנשים לקבל רישיון לאופנוע, כדי לקדם שוויון הזדמנויות בתעסוקה, תוך כדי דיון בהשלכות הדתיות והחברתיות של הנושא.
מאבק בלתי פוסק בסנקציות ובאינפלציה
הכלכלה האיראנית ממשיכה להתמודד עם הנטל הכבד של הסנקציות הבין-לאומיות, שפוגעות קשות בתעשייה וגורמות לחוסר אמון בשוק. הדבר ניכר במיוחד בהעברת הון למקלטי השקעות בטוחים יותר כמו זהב ונדל"ן, ובהתגברות תופעות של שחיתות והלבנת הון. מנגנון "הסנאפ-בק", המאפשר השבת סנקציות מהירה, נתפס באיראן כאיום, גם אם הוא בעיקר סמלי, והמדינה רואה בו צעד בלתי חוקי של אירופה. לכן, מתנהלים דיונים דיפלומטיים על פתרונות אפשריים, כמו דחיית המנגנון בחצי שנה.
שוק המטבע סובל מתנודתיות קיצונית, בעיקר כתוצאה מחדשות פוליטיות. האינפלציה ממשיכה להכביד על כלל האזרחים. הבנק המרכזי מנסה לתקן את חוסר האיזון במערכת הבנקאות על ידי דרישות להגדלת הון הבנקים ולמכירת נכסים שאינם רלוונטיים, תוך כדי ניסיון לרסן את יצירת הכסף הבלתי מרוסנת. ניתנו אף אזהרות כי בנקים שלא יצליחו לעמוד בתקנות עלולים להיסגר או להתמזג עם גופים אחרים.
בתעשייה, מחסור בחשמל וגז פוגע במפעלי פלדה, כרייה ומלט, שחלקם נאלצים לעבור לשימוש במזוט מזהם. הדבר מוביל לפיטורים וקיצוצי שכר. תעשיית הרכב תלויה בייבוא מטבע חוץ, ומדיניות הממשלה שמעדיפה ייבוא על פני ייצור מקומי סופגת ביקורת. מגזר הכרייה מתמודד עם ריבית גבוהה ומחסור בהשקעות, למרות פוטנציאל גדול במשאבי זהב וברזל. מצד שני, מפעלים כמו "בארט בלוצ'" הצליחו להתאושש בזכות השקעה בטכנולוגיה חדשה, וסיפקו מקומות עבודה חדשים. בתחום התרופות, איראן מתגאה בעצמאות של 97% בייצור, אך עדיין תלויה בחומרי גלם מיובאים.
בתחום החקלאות, הממשלה שמה לעצמה למטרה להגיע לעצמאות תזונתית, עם התמקדות בחיסכון במים ופיתוח זנים עמידים. ישנה התקדמות גם בפיתוח טכנולוגיות גרעיניות לשיפור התפוקה החקלאית. בענף המסחר, הבירוקרטיה והאגרות הגבוהות פוגעות במגזר, ואזורים חופשיים כמו ארוונד סובלים מבריחת הון וסחר לא חוקי.
מדיניות הרווחה כוללת הלוואות לנישואין ולידה, אולם יש תלונות על ביטול סובסידיות למשפחות עניות. לעומת זאת, מערכת "מיסוי חכם" הביאה לעלייה של 26% בהכנסות ממסים. תעשיית הסטארט-אפים פורחת, במיוחד בזכות נשים, שמובילות 12% מ-11,000 החברות המבוססות על ידע. איראן ממשיכה להתמקד ב"כלכלת ההתנגדות", שנועדה לצמצם את תלותה בנפט.
תשתיות ואנרגיה: בין הישגים לפערים
ייצור החשמל והגז סובל מחוסר איזון, על אף שיאי ייצור חדשים. פרויקטים של אנרגיה סולארית במערב המדינה נועדו לייצב את הרשת, עם יעד של 3,000 מגה-ואט חדשים. בתחום התחבורה, בניית קו הרכבת בושהר-שיראז מתעכבת בשל בעיות מימון. בטהראן, ישנו צורך דחוף בתחבורה ציבורית יעילה ונקייה. בעיר איספהאן, יש תוכנית להפעלת 300 מוניות חשמליות, והממשלה מעניקה הנחות באגרות כבישים כדי לעודד מעבר לתחבורה ציבורית.
בתחום התקשורת, סינון האינטרנט נותר אתגר משמעותי. הלוויין "כוסר" שודרג למשימות חישה מרחוק וחקלאות, ומערכת תקשורת אלחוטית מהירה פותחה.
מדיניות חוץ: איזון בין דיפלומטיה להרתעה
תוכנית הגרעין נותרת מוקד מתיחות מרכזי. איראן ממשיכה להתנגד נחרצות למנגנון הסנאפ-בק, אך מבהירה שהיא פתוחה לערוצים דיפלומטיים ולא תיכנע ללחץ. היחסים עם ארמניה מלווים במתיחות, במיוחד סביב גבולות האזור ודיונים על סחר.
ההשתתפות בפסגת שנחאי מבטאת את השינוי במאזן הכוחות האזורי, עם עליית מעמדה של סין. איראן רואה בדרך המשי הזדמנות להפוך לצומת מסחרי אזורי מרכזי, ומשקיעה בתשתיות מתאימות. במקביל, ייצור הנפט במדינה הגיע לשיא, כאשר סין היא הקונה העיקרית.
סוגיות חברתיות: חינוך, סביבה וביטחון
בחינות "קונקור" הארציות מצביעות על השתתפות גבוהה מחוץ לטהראן, עם המלצה לבחור תחום לימודים מתוך העדפה אישית ולא מתוך כורח. דווח גם על חשיפת רשת של הונאות בחינות. בתחום הסביבה, איראן מתמודדת עם התפשטות סופות אבק וזיהום ממזוט, אולם פרויקטים של ייעור במאזנדראן מסייעים לשמור על היערות. בתחום הביטחון, דווח על תאונות דרכים רבות, מקרי רצח וגניבות.