כל יום נדמה שמביא עמו מנהיג עולמי הזוי חדש שדוחף מסגרת פגומה על המזרח התיכון, אזור שאותו הוא אינו מבין. מנהיגים אלה תומכים בהכרה במדינה פלסטינית ללא כל משא ומתן לשלום עם ישראל – דבר המהווה למעשה תגמול לחמאס על ביצוע זוועות ה-7 באוקטובר.
מדינות ברחבי העולם, אפילו כאלה שלא היו צפויות – כמו יפן, קנדה ואוסטרליה – ממשיכות להצהיר כי ייתכן שיכירו בתנאים מסוימים במדינה כזו בעתיד הקרוב. אך האם הן מבינות במה הן תומכות?
לאחרונה גרמניה הפכה את התחייבותה להכיר במדינה פלסטינית בעתיד המיידי, משהבינה איזו תקדימיות מסוכנת מתהווה.
לפני כמעט שנתיים נאלצתי לברוח ממולדתִי מצרים מידי האסלאמיסטים הקיצוניים – אותם פנאטיים שוביניסטיים שהבטיחו בעבר “לחבל בציוויליזציה המערבית מבפנים”. כמלומדת מוסלמית ליברלית מהמזרח התיכון, המוקירה את ערכי הדמוקרטיה הליברלית הקלאסית, וחבה לארצות הברית את השכלתי, את התפתחותי המקצועית, ולבסוף אף את חיי ממש – אני חשה חובה להשמיע קול אזהרה נגד “האחים המוסלמים” וצאצאם המסוכן ביותר: חמאס.
חמאס, הסניף הפלסטיני של “האחים המוסלמים” – שהוגדר על ידי ארצות הברית כארגון טרור זר – שלט בעזה ביד ברזל מאז תפס בכוח את השלטון מידי תנועת פתח ביוני 2007, לאחר סדרת עימותים מזוינים. הוא היה המוח המתכנן והמבצע המרכזי של טבח ה־7 באוקטובר 2023 בישראל.
מנהיגי חמאס חשפו במכוון אזרחים חפים מפשע בעזה למלחמה כדי להשתמש בדמם להשגת לגיטימציה למעשי הטרור שלהם, וכן כדי לזכות באהדה ובאישור הקהילה הבינלאומית.
עובדות אלו חיוניות להזכיר בשעה שמספר מנהיגי עולם – תחת אשליית הנרטיב של מלחמת עזה, שיוצר במיומנות על ידי מכונת התעמולה של חמאס בקטאר – שואפים לגמול לטרור בהכרה מוקדמת במדינה פלסטינית.
צעד כזה לא יביא את השלום שאנו כולנו מייחלים לו. הוא רק יחזק את חמאס, יעצים את הרפובליקה האסלאמית של איראן, יעמיק את הסכסוכים הגיאופוליטיים הכרוניים ביותר של האזור, ויגזול מן הפלסטינים את התקווה האמיתית היחידה שמגיעה להם: עתיד חופשי מעריצות חמאס.
נולדת בדם – הצעה זו תוביל לשפיכות דמים נוספת. ההצעה הרקובה המיוחדת המונחת על השולחן תחסל את האפשרות לכל הסדר סופי שלא בדרך של אלימות, משום שהיא למעשה דורשת מישראל לחתום על גזר דין המוות שלה עצמה.
ההצהרה שאושרה על ידי ממשלות העולם החסות קוראת ל”הנהגת ישראל להתחייב באופן פומבי וברור לפתרון שתי המדינות, כולל מדינה פלסטינית ריבונית ובת־קיימא” – אך לעולם אינה דורשת מן ההנהגה הפלסטינית להכיר במדינת ישראל ובזכותה להתקיים.
ההצהרה גם קוראת לנקוט מלחמה כלכלית נגד ישראל כל עוד יש לה נוכחות כלשהי ביהודה ושומרון או ברצועת עזה, וקוראת לכל החותמים “להימנע מכניסה לעסקאות כלכליות או מסחריות עם ישראל בנוגע לשטח הפלסטיני הכבוש או חלקיו … לנקוט צעדים למניעת יחסי מסחר או השקעות המסייעים לשימור המצב הבלתי חוקי שישראל יצרה …”.
מדינות “שהקימו נציגויות דיפלומטיות בירושלים” מתבקשות “לסגור נציגויות אלה בעיר הקודש”. בכך נשללת מישראל הזכות לקבוע את בירתה – ירושלים – שהייתה מאז ימי המדינה הראשונים המרכז הסמלי של הדת היהודית.
באופן יוצא דופן, המסמך קורא להגדלת המימון ולמתן חסינות מלאה לכל עובדי האו”ם, ובמיוחד לאנשי אונר”א, החדורה באנשי חמאס, ואשר עובדיה ואף מבניה הואשמו במעורבות במאמצי חמאס לחטוף בני ערובה. הצדדים להסכם אף מתנדבים להגן על נרטיב התקשורת של אונר”א, ודורשים “לפעול נגד קמפיינים של מידע כוזב או התקפות על האו”ם, לרבות אונר”א, עובדי בריאות והומניטריים”.
המסמך קורא גם ליישובם מחדש של דורות של פליטים פלסטינים בתוך גבולות ישראל – הצפה דמוגרפית של המדינה היהודית שתוביל להתפרקותה – “גלולת רעל” מכוונת שהופכת כל הסכם שלום לבלתי אפשרי.
המלחמה של ישראל נגד חמאס והאסלאמיזם הרדיקלי במזרח התיכון הרחב יותר צריכה לקבל את גיבוי הקהילה הבינלאומית. ישראל נלחמת במלחמה זו בשם העולם החופשי, כולל הערבים והמוסלמים המתונים במזרח התיכון.
אם העולם החופשי ינסה לכפות על ישראל מדינה פלסטינית בתנאים אלה, ישראל תיאלץ להילחם על הישרדותה מולה. חמאס ו”האחים המוסלמים”, המבקשים להשמיד את ישראל, לא יעצרו את תוקפנותם אם יצליחו להשיג את מטרותיהם. למעשה, הם יתקרבו מאי פעם למטרתם – חורבן המערב ובניית הח’ליפות הגלובלית שעל חורבותיו.
