בעקבות הסכם שחרור בני הערובה האחרון בעזה והפסקת האש שבאה בעקבותיו, ולאור תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ, נייר עמדה זה של המרכז הירושלמי לביטחון וחוץ (JCFA) מספק ניתוח מדיניות מקיף של הדינמיקה האזורית הממשיכה לעצב את המזרח התיכון. בחנו את שליטתו המתמשכת של חמאס בעזה, את תפקידם של שחקנים אזוריים כמו חיזבאללה, איראן, קטאר, טורקיה, ירדן ומצרים, והתווינו המלצות אסטרטגיות להבטחת היציבות האזורית ולהתמודדות עם התבססות הקיצונית.
1. חמאס ואשליית השינוי
למרות הפסקת האש ושחרור בני הערובה, חמאס לא שינה את מטרותיו הבסיסיות. חמאס ממשיכה לנצל את הפסקת האש הנוכחית כדי לבסס מחדש את שליטתה ברצועת עזה תוך ניצול ה"הרגעה" כדי לחסל את האופוזיציה הפנימית ולדכא את המתנגדים לה. ההוצאות הפומביות להורג ומסעות ההפחדה של חמאס הפכו לכלים לאכיפת ציות ולהרתעת מתנגדים.
מסע הטרור הזה בתוך עזה, בשילוב עם שתיקת הקהילה הבינלאומית, כולל מה שמכונה פעילים פרו-פלסטינים, עודדו את חמאס לפעול ללא עונש. היעדר גינוי מעביר מסר מסוכן לפלסטינים: ההתנגדות לשלטון חמאס לא תתמוך וכי דו-קיום עם ישראל נותר טאבו. הנהגת חמאס ממשיכה להדגיש כי לעולם לא תכיר בזכותה של ישראל להתקיים, ורואה ביוזמת השלום של טראמפ רק הפוגה זמנית – הודנה – לפני חידוש האלימות.
ברוח זו, האסטרטגיה המתמשכת של חמאס היא לתמרן את הנרטיבים הגלובליים, להציג את עצמו כקורבן של תוקפנות תוך ביסוס שליטתו התיאוקרטית בעזה. שום ממשלת מעבר או "מועצת שלום" בינלאומית, אפילו בראשות הנשיא טראמפ, לא יוכלו להשליט חוק וסדר כל עוד חמאס שומר על כוח הכפייה שלו ועל חסותו הזרה. תהליך דה-רדיקליזציה אמיתי יתאפשר רק לאחר שחמאס יפורק, יפורק מנשקו ויוסר מהשלטון.
2. חזבאללה, סוריה והחזית הצפונית
עלייתו המחודשת של חיזבאללה בלבנון מציבה איום הולך וגובר על ישראל ועל האזור כולו. למרות אבדות משמעותיות בעימותים קודמים, הארגון בנה מחדש את יכולותיו בסיוע איראן וכעת הוא שולט דה פקטו בחלקים מדרום לבנון. התרסה נגד ממשלת לבנון, יחד עם עצרות המוניות המהללות את מנהיגותה, משקפות כישלון מתמשך של ריבונות המדינה.
בסוריה, בריתות משתנות יצרו סביבה שברירית שבה השפעת המשטר האיראני והטורקי ממשיכה להתרחב. בעוד ששיתוף הפעולה המוגבל בין ישראל לפלגים מסוימים בסוריה צמצם את העוינות הישירה, הסיכון לחידוש המסדרון האיראני, מטהראן דרך דמשק לביירות, נותר אקוטי. הפוטנציאל של סוריה לפעול כמדינת חיץ תלוי בתיאום בינלאומי ובבלימת נוכחות צבאית חיצונית.
3. טורקיה וקטר: שותפויות בעייתיות
טורקיה וקטאר ממלאות תפקיד כפול בנוף האזורי הנוכחי, כבעלות ברית רשמיות של המערב אך מאפשרות פעילות של תנועות אסלאמיסטיות. שתי המדינות מיצבו את עצמן כמתווכות בסכסוך בעזה ובמקביל הציעו תמיכה פוליטית וכספית לחמאס. פרויקטי בנייה טורקיים וסיוע כספי קטארי משמשים לביסוס האחיזה המנהלית של חמאס ולמתן לגיטימציה לשלטונו במסווה של שיקום.
מעורבותה הגוברת של טורקיה בעזה, לצד נוכחותה הצבאית המבוססת בסוריה ובלוב, מאותתת על שאיפה רחבה יותר להקרין השפעה ברחבי מזרח הים התיכון. קטאר, מצידה, משתמשת בעושר העצום שלה ובמנוף הדיפלומטי שלה כדי לשמור על רלוונטיות כמתווכת במשברים שהיא מסייעת לשמר. דינמיקה זו מערערת את מדינות ערב המתונות ומסבכת את המאמצים להשיג סדר בר-קיימא ונטול טרור בעזה.
תפקידה של קטר כמתווכת הוא משמעותי ורב-פנים. כמדינה עשירה בעלת השפעה דיפלומטית נרחבת, דוחא ממצבת את עצמה כמתווכת חיונית במשא ומתן לשחרור בני ערובה ובהסכמי הפסקת אש. עם זאת, תפקיד המתווך הזה הוא כפול: ההעברות הכספיות של קטאר וההגנה הפוליטית לחמאס אפשרו לאורך ההיסטוריה את יכולות המשילות והחוסן של הארגון. התיווך של קטר עלול אפוא להעניק לגיטימציה לשחקנים שהיא מעצימה בו-זמנית; כל מעורבות המסתמכת על דוחא צריכה להיות מלווה בשקיפות קפדנית, פיקוח פיננסי ותנאים המונעים מכספים או תשתיות לחזק את יכולות המיליטנטיות.
עמדתה האסטרטגית של טורקיה מהווה חשש ביטחוני חריף אם טביעת הרגל האזורית שלה תתרחב עוד יותר. הפריסה וההשפעה של אנקרה בסוריה, בשילוב עם הבנייה, המעורבות הלוגיסטית והפוליטית בעזה, יוצרים פוטנציאל לרצף של השפעה טורקית מדרום סוריה דרך הפריפריה של לבנון ועד לעזה. תצורה כזו עלולה למעשה ליצור חנק אסטרטגי סביב ישראל, לסבך את יכולת התמרון הצבאית, ליצור נקודות חנק לוגיסטיות ולאפשר לחץ מדיני מתמשך מצד גורם חיצוני אחד. אם טורקיה תבסס את שליטתה או את השפעתה החזקה הן בסוריה והן בעזה, היא תוכל למנף נכסים צבאיים, קווי אספקה ומנופים פוליטיים כדי להגביל את האפשרויות של ישראל ולהטמיע שחקנים לא-מדינתיים בעלי ברית בזירות מרובות.
4. ירדן ומצרים במשוואה האזורית
ירדן מתמודדת עם לחצים פנימיים גוברים בשל קשיים כלכליים, קיפאון פוליטי ועלייתם המחודשת של האחים המוסלמים. בעוד שכוחות הביטחון של הממלכה ההאשמית ממשיכים לפעול ככוח מייצב לאורך הגבול הארוך ביותר של ישראל, הסיכון להקצנה פנימית וחוסר יציבות נותר מקור לדאגה משמעותית. לכל הידרדרות נוספת ביציבותה של ירדן עלולות להיות השלכות ישירות על החזית המזרחית של ישראל ועל הביטחון האזורי בכללותו.
מצרים, בינתיים, תופסת עמדה עדינה. למרות היריבות ההיסטורית עם האחים המוסלמים והתנגדותם הרשמית לחמאס, מדיניותה של קהיר מוגבלת על ידי תלותה בסיוע הכספי האמריקאי ובסיוע הכלכלי הבינלאומי. מצרים ממלאת תפקיד מכריע בתיווך בין ישראל לחמאס, אך מאבקה הפנימי בהתעוררות האסלאמיסטית ממשיך לעצב את גישתה האזורית. פעולת האיזון של מצרים, בין ריצוי שותפים בינלאומיים לבין דיכוי הקיצוניות מבית, הופכת את מדיניותה לזהירה אך הכרחית.
5. היבטים משפטיים, קוגניטיביים ואסטרטגיים
מנקודת מבט משפטית, תוכנית 20 הנקודות של טראמפ מספקת יעדים שאפתניים ולא מנגנונים הניתנים לאכיפה. על פי המשפט הבינלאומי, ישראל שומרת לעצמה את הזכות להגנה עצמית ולנוכחות צבאית עד לפירוק כל יכולות הטרור בעזה. עם זאת, היעדר מבני פיקוח ברורים מותיר מקום לניצול על ידי גורמים עוינים.
במישור התודעתי והתקשורתי ממשיך חמאס לנהל קמפיין דיסאינפורמציה מתוחכם המכוון לקהלים מערביים. באמצעות מניפולציה של שיח זכויות האדם ומינוף ארגונים לא ממשלתיים אוהדים, הארגון מבקש לנרמל את נוכחותו ולטשטש את האידיאולוגיה הקיצונית שלו. התמודדות עם זה דורשת תקשורת אסטרטגית מתואמת, כגון פלטפורמה קבועה של "מוניטור חמאס", כדי לתעד דיסאינפורמציה ולהתאים את דעת הקהל הבינלאומית לעקרונות הלוחמה בטרור והיציבות האזורית.
6. המלצות מדיניות ותפיסה אסטרטגית
- הקפדה על שיתוף פעולה הדוק באור יום, בניהול ובמבצעים צבאיים, ופיקוח ביטחוני עם מרכז התיאום האזרחי-צבאי של ארה"ב (CMCC) שהוקם לאחרונה על ידי פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) בדרום ישראל.
- הבטחה שכל יוזמת שיקום או ממשל ברצועת עזה תחריג במפורש מעורבות טורקית וקטארית.
- לחזק את שיתוף הפעולה עם מצרים, ירדן, ערב הסעודית, בחריין, מרוקו ואיחוד האמירויות כדי לגבש קואליציה פרגמטית נגד הקיצוניות.
- תמיכה בהקמת אזורי חיץ מפורזים בחזית הצפונית והדרומית של ישראל.
- פיתוח הסברה בינלאומית ממוקדת המדגישה את הפרות זכויות האדם של חמאס נגד פלסטינים.
- להרחיב את ההסברה התקשורתית והדיפלומטית כדי לחשוף את המערך האידיאולוגי בין חמאס, חזבאללה ואיראן.
- עידוד מעורבות מתמשכת של ארה"ב המקשרת בין סיוע הומניטרי לציות ללוחמה בטרור הניתן לאימות.
במבט קדימה, סביר להניח ש-6-12 החודשים הקרובים יקבעו אם הפסקת האש תתפתח לתהליך ייצוב בר-קיימא או תידרדר למעגל נוסף של אלימות. אסטרטגיה קוהרנטית ורב-לאומית, המעוגנת באחריותיות, שקיפות ושותפות עם מדינות ערב המתונות, נותרה הדרך המעשית ביותר להתקדם. כישלון לנטרל את חמאס ותומכיו האזוריים לא רק ינציח את סבלה של עזה, אלא גם יסכן זוועה נוספת בסגנון ה-7 באוקטובר.